Igrot Kodesh · Letter 7516 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

First light of Chanukah* 5721,

Brooklyn,

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem, of good conduct and multiple accomplishments, the Rav D. HaCohen (note 1: Rav David Cohen, the "Nazir") Shlita*,

I greet you and bless you,

I received with pleasure your letter of 6 Kislev*, then the offprint of the work "The Presentation of the Ethics of the Sacred" (note 2: By Rav Avraham Yitzchak HaCohen Kook, printed in issues no. 47 and 48 of the journal Sinai, then in the series: "Lights of the Sacred," volume 3). I thank you very much for this gift and for having thought to send it to me. I have good hope that in the future, you will continue to send me what you publish and, a fortiori, what you write yourself.

We are in the period of Chanukah* and the Mitzvah* of these days is accomplished with oil, which alludes to the secrets of the secrets of the Torah*, as the Zohar* and the books of the Kabbalah* explain at various references. But in this case, its light must shine. Much more, it must do so "at the door of one's house, toward the outside." Furthermore, our generation is that of the heel of Moshiach*, the last of the present exile, whose darkness is intense and profound. Now, in the words of the Zohar*, volume 1, page 118a: "when one approaches the day of Moshiach*, it will come about that the children of the world themselves will discover the hidden aspects of Wisdom."

Regarding the study of Torah*, our Sages* specify in tractate Bava Metzia* 84a that one must adopt the following approach: "when I thought that a certain point was difficult for me (note 3: I posed a question and received an answer)... In this way, the explanation was quite clear. Did I not know that his teaching was exact (note 4: Posing a question therefore does not amount to challenging a work)?" I therefore take the liberty of formulating some remarks in the margin of the present letter. Much more, I know the influence you exercise on your milieu and your surroundings. If these remarks are correct, they acquire particular importance and it has already been said that "peace prevails in the end" (note 5: Discussions between Torah scholars do not impair their good relations). I greet your son, Rav Cohen (note 6: Rav She'ar Yashuv Cohen) Shlita*. With my respects and my blessing that each person, within all of Israel, add and advance, as these days (note 7: Of Chanukah) indicate, since the Halachah* retains the opinion of Beis Hillel* (note 8: Which requires lighting the festival lights in ascending order),

M. Schneerson,

P.S.: General remark: Ostensibly, the ethics of the Torah*, which is that of the sacred, has as its foundation and its purpose concrete action, in the broad sense — which includes thought, speech and action — as it is said: "Fear Hashem and keep His Mitzvos*, for this is the entire purpose of man." The revelation of sacred inspiration and, even more, of prophecy is, at most, a reward for effort and action. That is why the accomplishment of man does not enable one to obtain it. In the words of the Rambam*, in his Laws of the Foundations of the Torah*, chapter 7, paragraph 5: "Even if one strives to obtain it, the Divine Presence may be revealed or may not be." And you will consult what the Lechem Mishneh* says at this reference. A fortiori is it not incumbent upon each person to be a prophet, nor even someone animated by celestial inspiration. You will also consult the Rambam*, at the end of the Laws of Teshuvah*, as well as at the end of the Laws of Kings, specifying the reason all the children of Israel desire the era of Moshiach*.

In addition to all this, various texts prove, in my humble opinion, the immense importance of these notions, precisely in our era, in which it is indispensable to emphasize much more clearly the necessity of practicing the Mitzvos* in an effective manner, in daily life, for nothing can replace them in any domain whatsoever, even though "Hashem desires the heart" (note 9: The fervor, which however does not substitute for concrete action). Of course, all of this in no way contradicts the statement of the Rambam* at this reference, particularly emphasized by the teaching of Chassidus*, according to which the purpose of man is: "Know the Elokim* of your father and serve Him with a whole heart." In the words of the Alter Rebbe*, in the Kuntres Acharon* of the Tanya*, page 156b, this is a "fundamental and elevated Mitzvah*." Nevertheless, this is but one of the six hundred and thirteen Mitzvos*. Now, a person must practice all six hundred and thirteen at once. That is why one is obligated to study all of them and to apply them through one's thought, speech and action. You will consult these texts.

Beginning of the offprint, page 367: Regarding the spirit of prophecy and sacred inspiration, it seems that this pamphlet does not detail the various levels, but presents them globally. In fact, one should distinguish three — prophecy proper, which ceased in the era of Chaggai*, Zechariah* and Malachi*, divine inspiration, and the Heavenly Voice, which has, for its part, a different character. Concretely, when one employs the expressions prophecy and divine inspiration regarding later periods, one does so only figuratively, referring then to the Heavenly Voice, as the Gate of Divine Inspiration of the Arizal* specifies — he being, in this matter, the final Decisor.

End of page 383 (note 10: At page 35 of the work "Lights of the Sacred"): It is stated that free will, in the proper sense, is granted only to Israel. On this subject, you will consult the Likkutei Torah* of the Alter Rebbe*, Parshas* Emor*, page 38b.

End of page 34 (note 11: At page 50 of the work "Lights of the Sacred"): It is stated that the foundation of prayer is unification with the global and universal Will, which is the Divine Desire. Ostensibly, one can find support for this reasoning in the words of our Sages*, who advocate a prayer formulated in the plural. Nevertheless, it is more exact to say that prayer enables one to include oneself in the Will and the Desire of Hashem, through a movement directed from below to above. It is in this way that it has the power to exercise, subsequently, an influence on the world, revealing itself from above to below, as well as on the global Will — or, according to the expression of this pamphlet, to accomplish a revolution.

End of page 49 (note 12: At page 355 of the work "Lights of the Sacred"): It is stated that divine inspiration in Israel is not the mark of a lack of perfection (note 13: That would need to be compensated by the revelation of Hashem). Based on what is set forth above, one can truly question such an assertion. Nevertheless, perhaps it alludes to a lack affecting the nation as a whole, but not each individual. However, it will not be so after the coming of Moshiach*, when the promise will be fulfilled: "I will pour out My spirit upon all flesh and they shall prophesy." Notes and references on this matter appear in the introduction of Rav Margolis to the "Responsa from Heaven," as well as in the articles of A. Y. Heschel, who, moreover, cites you and who affirms, in the collection published on the occasion of the jubilee of L. Ginsburg: "The Rambam* had the conviction of having acquired prophecy."

ז'תקטז

ב"ה, נר ראשון דחנוכה, תשכ"א
ברוקלין.
הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ בעל מדות צנמ"ס

וכו'

הר"ד שליט"א הכהן

שלום וברכה!

נעם לי לקבל מכתבו מו' כסלו, ולאחרי זה התדפיס מערכת מוסר הקדש וכו'.

ת"ח ת"ח על התשורה והשימת-לבו לשלחו לי, ותקותי חזקה שגם להבא ישלח מהמו"ל על ידו ומכש"כ מפרי עטו.

והרי נמצאים אנו בזמן חנוכה, אשר מצות הימים הוא בשמן, רזי דרזין דאורייתא, כמבואר בזהר ובספרי קבלה בכ"מ, אבל באופן - שמאיר אורו, ולא עוד אלא - על פתח ביתו מבחוץ.

ובפרט בדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, האחרון לגלותנו חשך כפול ומכופל, אשר בלשון הזהר (ח"א קי"ח ע"א) כד יהא קריב ליומא משיחא אפילו רבי' דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא.

וכיון שהורונו חז"ל, בלימוד התורה, שצ"ל הסדר דכי הוה אמינא הוה מקשה לי' כו' וממילא רווחא שמעתא כו', אטו לא ידענא דשפיר קאמינא (ב"מ פד, א) -

ארשה לעצמי לבוא באיזו הערות בשולי הגליון, ובפרט שבידעי השפעתו בחוגו ובסביבתו ובאם נכונות הן - הרי גם חשיבות מיוחדת להן. וכבר נאמר ואת והב בסופה.

בפ"ש בנו הרב שליט"א הכהן ובכבוד ובברכה להיות כאו"א בתכ"י, באופן דמוסיף והולך, כהוראת ימים אלו דהלכה כבית הלל.

מ. שניאורסאהן
נ.ב.

הערה כללית.

לכאורה - ענין מוסר התורה שהוא הוא מוסר הקדש, הנה יסודו וגם תכליתו, המעשה בפועל, מעשה במושג הרחב, שלפרטיו הוא במחשבה דבור ומעשה. וכמ"ש את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

ענין השראת רוח הקדש או יותר מזה - רוח הנבואה, הרי זה לכל היותר בגדר שכר העבודה והמעשה. וכדמוכח גם מזה שאין זה בכח האדם. וכלשון הרמב"ם: אע"פ שמכוונים דעתם, אפשר שתשרה שכינה עליהן ואפשר שלא תשרה (יסוה"ת פרק ז' הלכה ה'. ועיי"ש בלחם משנה). ועאכו"כ שלא נצטווה כאו"א להיות נביא ואפילו לא בעל רוח הקדש. ויעוין ג"כ רמב"ם סוף הלכות תשובה וסוף הל' מלכים, בטעם שנתאוו כל ישראל לימות המשיח.

נוסף על כל הנ"ל, שלפע"ד, מוכרח בכ"מ מצ"ע - חשיבות כפולה ומכופלת להאמור, דוקא בתקופתנו זו, הזקוקה להדגשת פי כו"כ הכרח דקיום מצות מעשיות בפועל בחיי היום יומים, ואשר אין להן תחליף באיזה ענין אחר שיהי', אף שרחמנא לבא בעי וכו' וכו'.

מובן שאין בהאמור כל סתירה כלל להמבואר ברמב"ם שם, ומודגש במיוחד בתורת החסידות, אשר תכלית האדם הוא, דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם, כי זהו, בלשון רבנו הזקן (קונטרס אחרון דספר התניא, קנ"ו ע"ב) מצוה רבה ונשאה וכו' רק שזו היא מצוה אחת מתרי"ג והאדם צריך לקיים כל תרי"ג וכו', לכך צריך להרבות בלימוד כל התרי"ג וקיומן בפועל ממש במחדו"מ וכו', יעו"ש.

תחלת התדפיס עמוד שסז:

הרוח הנבואה או רוח הקדש.

כנראה - בחוברת זו אינו נכנס בפירוט הדרגות, וכוללם יחד, שהרי שלש מדריגות הן, נבואה שנסתיימה בימי חגי זכרי' ומלאכי ורוה"ק, משא"כ בת קול. והלשון נבואה (בפועל) ורוה"ק המובא בהנוגע לתקופות שלאחרי זה - ה"ז שם המושאל ושייך לדרגת בת קול (עיין ש' רוה"ק להאריז"ל - שהוא הפוסק האחרון בכגון דא).

עמוד שפג בסופו:

הבחירה במילואה לישראל היא נתונה.

עיין לקוטי תורה לרבנו הזקן פ' אמור, לח, סוף ע"ב.

עמוד לד בסופו:

יסוד התפלה כו' התאחדות עם הרצון הכללי העולמי כו' שהוא החפץ האלקי וכו'.

לכאורה יש למצוא סמוכים לזה בציווי חז"ל, לומר התפלה בלשון רבים, אבל יותר נכון לומר שענין התפלה הוא להכלל ברצון וחפץ האלקי (מלמטה למעלה), ועי"ז בכח התפלה להשפיע בענינים שבעולם (מלמעלה למטה) - לאחר זה - וגם על הרצון הכללי, ובלשונו בהחוברת, לעשות מהפכה.

בסופו עמוד מט:

כי רוח הקדש בישראל הוא לא חסרון שלימות כ"א וכו'.

ע"פ האמור לעיל צ"ע גדול בזה (ואולי כוונתו באם החסרון בכלל האומה - ולא בהנוגע לכאו"א) - פרט לאחרי ביאת משיח, שאז זמן היעוד, אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו וגו'.

ציונים ומ"מ להנ"ל - הובאו בפתיחה (להרב מרגלית שי') לשו"ת מן השמים.

ובמאמרי א. י. השיל שי' - שמצטט כת"ר ו"ההאמין הרמב"ם שזכה לנבואה" (ס' היובל לל. גינזבורג).

ז'תקטז
חלקה נדפס בלקו"ש חכ"ג ע' 357 חלקה בחכ"ד ע' 401 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

הר"ד: הרב דוד הכהן (הנזיר).

התדפיס מערכת מוסר הקדש: מאת הראי"ה קוק, שנדפס ב"סיני" חוב' מז-ח, ואח"כ בסדרת אורות הקודש ח"ג.

בנו הרב: שאר ישוב שליט"א הכהן.

עמוד שפג: בס' אורות הקודש הוא בע' לה.

עמוד לד: שם ע' נ.

בסופו עמוד מ"ט: שם ע' שנה.