Igrot Kodesh · Letter 7518 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

First light of Chanukah* 5721,

Brooklyn,

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem, filled with zeal, of multiple accomplishments, the Rav Ch. Y. L. (note 1: Rav Chananya Yom Tov Lippa Deutsch, Rabbi of Helmitz, of New York. See, regarding him, letters no. 6937, 7596, 7668 and 7704) Shlita*,

I greet you and bless you,

I received, on the eve of the days of Chanukah*, your letter of this Sunday, in which you tell me that the tenth volume of your book Taharas Yom Tov (note 2: "The Purity of the Festival," from the first name of the author, Yom Tov) will appear shortly. In fact, this publication can be related to the present period. Indeed, the teaching of the Baal Shem Tov* emphasizes that every point, every detail is an effect of Divine Providence*, of the protection that Hashem grants to all. In accordance with the text of the Al HaNissim* (note 3: The paragraph inserted in the Amidah* and the Grace After Meals during the festival of Chanukah), "You placed those who are impure in the hands of those who are pure... They purified Your Sanctuary and they kindled lights." Thus, as the prophet says, at the future, near, true and complete deliverance, "I will sprinkle upon you pure waters and you will be purified... you will dwell in safety..." In fact, the two elements are connected, for "purity leads to... Chassidus* and Chassidus* leads to... divine inspiration... to the prophet Eliyahu*," the one who will announce the deliverance.

Despite my many activities, I will accede to your request and I will formulate some remarks on the Zera Yitzchak (note 4: "The Seed of Yitzchak" — a commentary on the Mishnah by Rav Yitzchak Chayos, published in New York in 5720 (1960)), which you published, as well as on your books in general. May Hashem, Who grants discernment to man, bestow upon us, within all of Israel, wisdom, understanding and knowledge, in order to study the revealed part of His Torah* and its inner teaching, which in our era has been revealed through Chassidus*. In fact, these two dimensions go hand in hand, for the Torah* is one. Thus, one will be able to study, teach, guard, practice and fulfill with love what is enjoined upon us, in joy and enthusiasm. With my respects and my blessing of success in your accomplishments aimed at developing purity in an ever-increasing proportion, as these days (note 5: Of the festival of Chanukah) indicate, since the Halachah* retains the opinion of Beis Hillel* (note 6: According to which one kindles the festival lights in ascending order),

P.S.: I wish to accede to your request and I therefore reproduce here some remarks on the Zera Yitzchak which you published, as well as on your book Taharas Yom Tov, regarding the volumes I received recently and which I consulted quickly, in accordance with the time at my disposal.

At the beginning of the Zera Yitzchak: Tractate Berachos*, chapter 1, Mishnah* 1, says: "If you ask me why Pesach* is not taught, I will reply that our Mishnah* accords with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya." This is also what the Gemara* specifies further on, at page 9a, and one can truly wonder why this reference is not cited. In fact, the Yerushalmi*, in this passage, at the end of the first paragraph, considers, according to certain opinions, that the consumption of the Pesach* offering be mentioned in the Mishnah* together with the burning of the fats and not with the sacrifices that are consumed in a single day. The Pesach* offering and the burning of the fats therefore have the same status, and in this matter, the Sages do not limit it to the first half of the night, as the Baal HaChareidim* emphasizes on the Yerushalmi*. One may ask why this is so. Tractate Pesachim* 85a says that those who belong to the group formed to offer this sacrifice possess zeal. Now, according to the Zera Yitzchak, it is evident that the limitation of the Sages applies also to the Pesach* offering. One must conclude that he adopts the opinion of the Marei Panim* on the Yerushalmi*, at this same reference. And the burning of the fats is mentioned solely because women and children also consume this sacrifice.

On the tractate concerning this period, Megillah*, chapter 3, Mishnah* 3: The term Adam, man, employed by the Mishnah* applies to Israel, for it is said: "You are called men." This means that for the author of this text, the term Adam, in the commentaries of the Sages also, excludes a non-Jew. This is also the opinion of the Tosafos Yom Tov*, in tractate Bikkurim*, chapter 2, Mishnah* 7, contradicting what they themselves state in tractate Avos*, chapter 3, Mishnah* 14. This is also not the opinion of the Tosafos* in tractate Bava Kamma* 9b, as the Sdei Chemed* observes, Principles, first part, page 276. I have observed, moreover, that you yourself, in your notes at the end of this page, raise these same questions. I also consider this interpretation surprising, for tractate Yevamos* 61a, as well as the Tosafos* at this reference, specify that whenever an animal is also cited, the mention of the word Adam includes a non-Jew as well. It is therefore the same here and the principle according to which a non-Jew is not called Adam does not apply in this matter. In tractate Megillah*, Adam is contrasted with lands; in tractates Bikkurim* and Bava Kamma*, with an animal and an ox; and in tractate Avos*, with Israel. One can therefore truly question all of this and one will note the lengthy analysis on this subject made by the Malbim*, in his commentary on the Torah*, at the beginning of Parshas* Vayikra*.

At the end of the book, page 397: It is stated that five letters are double (note 7: Have one form within a word and another at the end of the word), according to the statement of the Zohar*. One may ask what the source of this statement is. The question about the order of the verse: "Hashem reigns, Hashem has reigned. Hashem will reign for eternity" is difficult to understand, for there is not one verse here, but three. The first, "Hashem will reign for eternity," appears in the Torah*, whereas the other two are later and are found in the Tehillim*.

One can simply explain that this order is based on the words of the Zohar*, volume 1, page 34a, which observes: "It is written: Hashem reigns, Hashem has reigned, Hashem will reign for eternity." This is also what the Sefer HaBahir* says, in paragraphs 111 and 127. Likewise, the Shaar HaKavanos* at this reference also states: "Hashem reigns... will reign for eternity: this is what this verse means..." The same statement is found in the Siddur* of the Alter Rebbe* and in other texts. The Emek HaMelech*, Gate 6, chapter 72, specifies: "This verse corresponds to Atzilus* of Atzilus*... Rabbi Akiva says: each day, an angel stands in heaven and proclaims: Hashem reigns... will reign for eternity." In fact, it is solely because these verses are recited one after another in the prayer that these texts present them as one verse, although in the Tanach* they appear at different references and in a different order.

And one finds a similar statement also in the commentary on the Mishnah* of the Rambam*, at the end of tractate Zevachim*, which says: "Jerusalem is defined as the inheritance... He says, at the beginning of his words... Then, he says... He says, finally..." and he presents the verses in the manner in which they are arranged in the prayer Yehi Chevod (note 8: "May the honor of Hashem endure for eternity." It is in this paragraph of the prayer that it is said: "Hashem reigns. Hashem has reigned. Hashem will reign for eternity"), that is, in the manner previously cited: "Hashem reigns... will reign for eternity." Yet these are indeed three different verses and the last is presented first in the Torah*, as is the case here.

The manuscripts say that... this is also what the Emek HaMelech* states: You will consult, on this subject, the Emek HaMelech*, Gate 1, chapter 56, as well as the Megaleh Amukos*, at entry 62, and the Kehilas Yaakov*, at the page on the permutation of letters (note 9: The Aleph being replaced by a Lamed, the Beis by a Mem, and so on).

"All of Israel has a share in the World to Come... The Holy One, blessed be He, will bequeath to each Righteous person...": One must understand the words of the author in the following manner. Peace is indispensable for obtaining the reward of the World to Come, as the Shnei Luchos HaBris* explains. It is equally necessary for receiving the three hundred and ten worlds (note 10: That the Holy One, blessed be He, promises to each Righteous person in the World to Come). The condition set here, "to each Righteous person," establishes that it is indeed so, unlike the Mishnah* which states: "All of Israel has a share in the World to Come" (note 11: And not only the Righteous).

In the book Taharas Yom Tov, volume 6: At the beginning of your work, page 11, as well as page 90, it is stated that "his sons shall not participate in his burial," under penalty of excommunication pronounced by the sounding of the Shofar*. On the contrary, they shall remain at home (note 12: And shall therefore not attend the burial of their father). I am surprised that in your notes you do not explain the Law and the custom in this matter in some communities that fear Hashem. There is surely here a concrete practice that cannot be challenged. It is certain that the honor due to the dead, as well as that of the living, requires that the children participate in this burial. One can even delay it — although in principle it is forbidden to do so — in order for the relatives to have time to arrive (note 13: And to participate in the burial, which is indeed done for the honor of the deceased). Now, who is closer than a son, defined as a limb of his father? You will consult tractate Bava Basra* which equates the two. It is therefore clear that this is part of the honor due to the father, which applies in the same manner after his death. Various texts establish that the children have the obligation to bury their parents. And on this point, you will also see the Maavar Yabok*, Imrei Noam, chapter 28.

Conversely, several great authorities in the revealed part of the Torah* and its hidden teaching, as well as various communities, have adopted the custom — because of the explanation given by this book — of announcing that the children must not participate in the burial, under penalty, in particular, of excommunication. This is the case, for the Sages of the Holy Land and of Jerusalem, may they be restored and rebuilt, of "the author of the Shulchan Gavoha*, of the Or HaChaim*, of the Admas Kodesh*, of Rav Yisrael Yaakov Algazi*, of the author of the Shoshanim LeDovid*, of the author of the Batei Kehunah*, who is a disciple of the Pri Chadash*, of the Chida*, of the Maharit Algazi*, of the Sage of the Kabbalah* Rav Shalom Sharabi*. The same applies to the great Ashkenazic Rabbis who lived during this entire period in Jerusalem and in Eretz Yisrael*." The custom of Jerusalem in particular is the following: "Before removing from the house the body of a deceased man aged over thirteen years, the excommunication is announced. And the sons say the Kaddish* in the house before the departure," according to the Gesher HaChaim*, volume 1, chapter 12. The text of the excommunication reported by the testament of the Sdei Chemed* specifies: "They shall not precede his coffin nor follow it, shall not walk at its sides." Furthermore, it is specified that this applies to sons, daughters, and grandchildren.

It seems that the custom commonly adopted by the majority is the following — and perhaps it is so in order to compromise between the reasons previously cited — and also because many contest the principle of reciting the Kaddish* before the burial. You will consult, on this subject, the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, Orach Chaim*, at the beginning of chapter 71, as well as the commentators on the Shulchan Aruch*, Yoreh Deah*, at the end of chapter 376. In any case, the custom is to modify the terms of the announcement, which is made in an ordinary manner, without threatening excommunication, without sounding the Shofar* — presumably to avoid people stumbling (note 14: By disregarding this announcement. The Rebbe places here a question mark, showing that for him, this explanation is not certain). The children and others leave the house before the beginning of the burial, they wait at the cemetery, and it is there that they say the Kaddish*, after the burial.

I have seen an author who writes: "We do not have the right" to tell Jews "such secrets of the Torah*," and "it may have happened that a holy man or a Righteous person requested that this be done and that an excommunication be announced, but this was preserved thereafter only by his family." Indeed, "it is stated clearly in the Torah*: 'His sons carried him to the land of Canaan.'"

Of course, one who has no knowledge of all these words of the Sages, of the custom of many communities, and above all of that of Jerusalem and the Holy Land, is in no way authorized to express an opinion in this matter. You argue that all of this (note 15: The fact that the children do not participate in the burial of their parents) is clearly expressed in the Torah*. But, like all those who wish to separate the Jews from the inner dimension of the Torah*, Heaven forbid, and attack the secrets of the Torah*, you stumble here on its revealed teaching and on the formulation of what is clearly said by the Torah*, since Yaakov said to Reuven: "You are my strength and the beginning of my might." Even small children know this, since Rashi* mentions it in his commentary on the Torah*. In this case, the reason is therefore in no way the necessity of not participating in this burial.

On the subject itself, and on the observation that can be made — that in the books predating those mentioned, there is no mention whatsoever of an announcement and excommunication; much more, that various texts affirm the effective participation of the children in the burial — one can suggest that this practice is part of the laws, "of the decrees, decisions and customs" of the great ones of Israel, introduced both for their era and for all subsequent generations. One may think that in this matter, "he found a breach and he fenced it" (note 16: A lack was observed and a precaution was therefore taken, whereas it was unnecessary beforehand).

It has been observed that after marriage, children who should have studied Torah* as long as they were not obligated to earn a living (note 17: Literally, "as long as they do not have a millstone around their neck") wished first to plant a vineyard, then to build a house — not limiting themselves to five vine plants and a house of four square cubits (note 18: But seeking much more, wanting to be wealthy) — and to marry only after that. Now, in this generation of the heel of Moshiach*, "he stands behind our wall, gazes... peers..." and the deliverance is being delayed because of such a fault! It is precisely for this reason that this announcement was instituted, in order "to strengthen faith and rectify the world." These great ones of Israel therefore permitted themselves to request such an announcement on the occasion of their burial, so that the people would know and do likewise. This can be compared to the explanation given by tractate Kesubos* 8b, but this analysis must still be deepened.

At the end of this work, page 184: During the ritual preparation of the Arizal*, his body was placed in the Mikveh*. Then, "he lowered his head in order to immerse himself." This is what the introduction of the Nagid U'Metzaveh and the Shivchei HaAri say. The narratives of the early Chassidim* report that during the ritual preparation of the Rav, the great Maggid of Mezeritch*, the lot fell to the Alter Rebbe* to wash his head, precious as gold. Then, according to the words of the Beis Rabbi*, volume 1, page 10, note 2: "The Maggid was led to the Mikveh* to immerse him. The Alter Rebbe* then said: 'Our Sages* emphasize that the Righteous, after their death, are even greater. We will therefore let our master immerse himself alone.' This is what happened — he was left and he immersed himself alone, three times."

Same reference, at the end of page 188, chapter 37: The expression "my father, who is my master and my uncle" refers to the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, and to his brother, author of the She'eris Yehudah*. At the time, the Alter Rebbe* was seven years old, whereas his brother was three.

At the beginning of volume 7, page 9: Regarding the crumbs of the bread over which the blessing HaMotzi*, "Who brings forth bread from the earth," was recited, you will consult the Zohar*, volume 3, page 244a, which says: "Whoever treats the crumbs of bread with contempt... a fortiori is this so for one who treats with contempt the crumbs of the spirit." The same text, at page 272a, further specifies: "The master of the house completes the blessing, then he cuts the quantity of an egg from this bread... above the quantity of an olive, one receives the drops of seed... and the crumbs. Up to the quantity of an olive, they are for the Righteous."

Same reference, at the end of the book, page 83: The Zohar*, on Parshas* Noach* says that "he who does not commit this sin is called Righteous." The same statement appears in various texts and in many books. Now, I have always been surprised by this, for such does not seem to be the opinion of the Zohar*, which cites, in this regard, the verse: "All Your people are Righteous" and explains that all Jews indeed observe this covenant (note 19: That of our father Avraham, the circumcision, by preserving themselves from all immorality). The Or HaChamah* explains this according to the statement of our Sages* in tractate Bava Basra* 165a, according to which "there exists a small minority that seeks forbidden relations." On the other hand, all are similar to our father Yaakov with regard to the sin discussed in your book.

Certainly, one could explain that a distinction must be made between the title of Righteous granted to an individual and that conferred upon a community, as the Or HaChaim* also specifies. But in any case, no proof can be drawn from this reference.

Same reference, at the end of the notes, page 192: I read with alarm what this text says about a Mikveh* built above another (note 20: See, on this subject, letter no. 6462). Such a reservoir was instituted by the Rebbe Rashab*, holiness and glory of Israel, father of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us. He devoted his holy life to developing the Mikveh*, as is known to all who were then in the country where we were previously (note 21: In Soviet Russia). And the great ones of his generation, a wise generation, specifically discussed this point with him.

Whoever knows the Mikveh* well will understand the great utility of a basin built above a reservoir. You say that the latter risks filling with mud, because no interval is fixed for its verification. Now, the same is true when this reservoir is placed on the side. I am therefore very surprised that you could have written and published such a letter. Much more, all of this is still not sufficient and you repeat once again what was written, in order to expel from the Heavenly House of Study Righteous persons who have already been there for three hundred years. Will one assume responsibility for such rumors? What has just been said should be sufficient to perceive the matter.

At the beginning of volume 8: There is another means of repairing a seminal emission in vain. It is the scrupulous observance of the Mitzvah* of Tefillin*. Indeed, our Sages* say in tractate Megillah* 16b that "honor means the Tefillin*." And the notes of Rabbi Chaim Vital* on the Zohar*, volume 2, page 197b, specify that "the drop of seed is called 'honor.'" The Me'orei Or*, at the letter Kuf, chapter 46, adds: "The drop of seed is revealed and, when it is directed toward the feminine element of the domain of evil, the Klipas Nogah*, the honor (Ikar) becomes defilement (Keri)." You will also consult the Chassidic* discourse of the Tzemach Tzedek* entitled "He prayed in this place," in the Or HaTorah*, on Parshas* Vayeitzei*.

Same reference, page 93: Regarding the laws of the Traveler's Prayer, our Sages* say that certain elements are precious and I will therefore communicate to you a practice of the Rebbe* (note 22: The Rebbe Rashab*. See, on this subject, the Hayom Yom*, on the date of 19 Tammuz), father of my father-in-law, the Rebbe*, in this matter. When he left his house, even if he remained in a certain place for several months, he recited every morning after the prayer the Traveler's Blessing, without mentioning the Name of Hashem and His Kingship.

Same reference, at the end of the book, page 192: Regarding a hairbreadth, you will consult the statement of our Sages* in tractate Sukkah* 52a, according to which "the evil inclination appears to the wicked as a hairbreadth." Regarding the Righteous, tractate Yevamos* 121b states: "The Holy One, blessed be He, is exacting, as with a hairbreadth."

At the beginning of volume 9, page 19: At night, it is proper, furthermore, to sleep with a Tallis Katan*. You will consult, on this subject, the Piskei Dinim* of the Tzemach Tzedek* on the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, chapter 11. This is how one repairs the vision of the eyes. And you will observe the formulation of the Rambam*, in his Laws of Temperaments, chapter 4, paragraph 19, which says: "Seminal fluid is the light of the eyes. One who multiplies relations therefore weakens his eyes."

Vision leads a person to think and thought leads him to... (note 23: A seminal emission in vain). But, as the Tosafos* observe in tractate Berachos* 41b, the Mishnah* makes an even stronger statement in tractate Zavim*, chapter 2, Mishnah* 2. Indeed, it says that the same applies "when one sees, even before thinking." One can deduce from this how careful one must be about what one sees. On this subject, you will consult the Kuntres HaAvodah* of the Rebbe Rashab*, chapter 2.

At the same reference, at the end, page 214: You deduce from the miracle of Chanukah* that "to the one who desires to purify himself... (note 24: Assistance is given, as was the case in the era of Chanukah)." You know the specification of the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, on this subject, according to the explanation of the Likkutei Torah*, Parshas* Devarim*, page 89d. The text, indeed, does not say Litaher, to purify oneself, but rather Letaher, which means literally to purify others — just as the Mitzvah* of the Chanukah* lights is fulfilled "at the door of one's house, toward the outside," or even inside the house, if the members of the family are still awake. If they are not, our Torah* rules that one does not recite a blessing for oneself alone, according to the commentators on the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, at the end of chapter 672. All of this is self-evident.

At the beginning of volume 10, page 33: One of the means of repair is to love peace, to pursue peace... as it is said: "Turn away from evil and do good." You follow, in this way, the conclusion of the preceding volume and the last notion evoked therein (note 25: That of Chanukah. See the preceding paragraph) — that of illuminating the outside, of purifying others, at the door. You will consult the end of the work Zera Yitzchak, cited at the beginning of these notes. How much more is this so according to the explanation that the Baal Shem Tov* gives: "Turn away from evil and do good: cause the evil to become good."

At the same reference, at the end of the book, according to the proofs in my possession, page 50: It is regarding the juxtaposition of the end of the blessings of the Shema* and the Amidah* that it is said: "I have done what is good in Your eyes," according to the words of tractate Berachos* 10b. Such a sin taints the ten Sefiros* and it is then necessary to repair all ten at once. See above, what is said regarding volume 9, citing the words of the Rambam*. The Zohar*, volume 2, page 128b, also reports: "I have done what is good in Your eyes by juxtaposing the blessings of the Shema* and the Amidah*. At that moment, the Righteous receives the means of attaching himself to the necessary place. All the limbs of this Righteous person unite and thereupon he is called 'good.'"

You will consult the Chassidic* discourse of the Tzemach Tzedek* entitled "The Redeeming Angel," in the Or HaTorah*, which comments on this juxtaposition of the blessings of the Shema* and the Amidah*. And the Zohar* concludes: "This is how the souls of men become guilty. If they knew the benefit and merit accruing in this way to the Righteous, as well as the good they receive through their intermediary, they would follow them, pursue them, like someone who runs after life."

Before this and in relation to the beginning of the book: the Zohar* says: "One who has acquired merit must pursue the guilty one and cause him to acquire merit... Whoever unites with the guilty one and endeavors to make him abandon his evil path perpetuates the world, above and below. It is regarding such a man that it is said: 'My covenant was with him, life and peace... His seed shall be mighty on the earth... He will illuminate the darkness with the light of those who are upright.'"

ז'תקיח

ב"ה, נר ראשון דחנוכה, תשכ"א
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ בעל מרץ ורב פעלים

מו"ה חי"ל שליט"א

שלום וברכה!

בערב ימי חנוכה קבלתי מכתבו מיום הראשון, בו כותב אשר הולך ונגמר בדפוס חלק העשירי מספרו טהרת יום טוב.

והרי גם בזה יש למצוא סמיכות לימים אלו

[וכמודגש בתורת הבעש"ט, איך שכל ענין ופרט, בהשגחה פרטית הוא מהשי"ת, המשגיח על כאו"א], וכנוסח דועל הנסים, מסרת טמאים ביד טהורים וכו' וטהרו את מקדשך והדליקו נרות וכו'.

מתאים לדברי הנביא, בגאולה העתידה הקרובה האמיתית והשלימה, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו' וישבתם בארץ וגו'.

אשר הא בהא תליא, כי טהרה מביאה וכו' לידי חסידות וחסידות וכו' לידי רוח הקדש כו' ואלי' הנביא, הוא הוא מבשר הגאולה.

ולמרות ריבוי הטרדות, רצון כת"ר אמלא לבוא עכ"פ באיזהו הערות בספר זרע יצחק שהו"ל ובספריו הוא.

ויהי רצון מהחונן לאדם דעת, שיחננו בתוככי כלל ישראל חכמה בינה ודעת ללמוד תורתו הנגלה והפנימית, שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, אשר יחדיו יהלכון, כי תורה אחת היא, ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים באהבה וכמצווה עלינו בשמחה ובטוב לבב.

בכבוד ובברכת הצלחה במפעליו להרבות הטהרה ובאופן דמוסיף והולך כהוראת ימים אלו דהלכה כבית הלל.

נ.ב.

לעשות רצונו חפצתי ומועתק בזה איזו הערות על הספר זרע יצחק שהו"ל, וכן על ספרו טהרת יום טוב - החלקים שקבלתי לאחרונה, וכפי רשיון הזמן - בחפזה.

זרע יצחק בתחלתו. ברכות פ"א מ"א: וא"ת למה לא תני פסח כו' וי"ל דמתניתין כראב"ע. - עד"ז הוא בגמרא לקמן (ט, א). וצע"ג שלא מוזכר. ולהעיר אשר בירוש' כאן (סוף הל' א') קס"ד דיש גורסין במתני' גם אכילת פסחים ובחדא בבא עם הקטר חלבים (ולא עם הנאכלים ליום א'). וא"כ חד דינא להו, ולא אמרו בזה (לרבנן) עד חצות (ע"פ פי' בעל החרדים בירוש'). וצ"ל הטעם - מפני שבני חבורה זריזין הן (פסחים פה, א).

והזרע יצחק דנקט בפשיטות דגם בפסח גזרו רבנן - עכצ"ל דס"ל כפי' מראה הפנים בירוש' שם. ומ"ש מהקטר חלבים - משום דגם נשים וקטנים אוכלין.

במסכת דיומין אלין - מגילה פ"ג מ"ג: ובמשנה אמר אדם - מיירי בישראל, דישראל קרויין אדם. - מוכח דס"ל בעל המחבר דגם בל' חז"ל אדם ממעט נכרי. וכ"כ בתוס' יו"ט ביכורים פ"ב מ"ז (והוא בסתירה למש"כ בפי' לאבות פ"ג מי"ד), ודלא כתוד"ה מה (ב"ק ט, סע"ב). וכמו שהעיר בזה בשד"ח כללים א רעו. - שוב ראיתי שגם כת"ר בהערותיו שבסו"ס עמד כל כהנ"ל. - שוב ראיתי דתימה לומר כהנ"ל, שהרי מבואר (יבמות סא, א ובתוס' שם) דבמקום דכתב גם בהמה אז כשהזכיר השם - אדם כולל גם עכו"ם. ובכהנ"ל הוא עד"ז, וא"כ אינו שייך להכלל שאין עכו"ם קרוים אדם [במגילה אדם בא בניגוד לקרקעות. בביכורים ובב"ק - לבהמה ושור. ובאבות - לישראל]. וצע"ג. - ולהעיר אשר בפי' המלבי"ם עה"ת ריש ויקרא האריך בכל זה.

בסוף הספר. ע' שצז. ה' אותיות נכפל כו' וכן איתא בזוהר. צ"ע מקומו.

הטעם ע"פ הסדר דקרא ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו'. - לכאורה אינו מובן שאין זה קרא אלא ג' פסוקים וסדרם מתחיל בה' ימלוך לע"ו - בתורה - והשנים שאח"כ - בתהלים.

וי"ל בפשטות שמיוסד על דברי זח"א (לד, א): כתיב ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לע"ו.

וכ"ה בס' הבהיר ס' קיא וקכז. ובשער הכוונת (במקומו): ה' מלך כו' לע"ו פסוק זה ענינו כו'. וכ"ה בסי' האריז"ל ובכ"מ. ובעמק המלך ש"ו פע"ב: הפסוק הזה כו' הוא אצילות דאצילות כו' א"ר עקיבא בכל יום ויום מלאך א' עומד ברקיע ואומר ה' מלך כו' לע"ו.

וע"ש חיבורם בתפלה קוראם פסוק א' ומדייק בסדרם בתפלה, אף שבתנ"ך באו במפוזר ובסדר אחר.

וגם להרמב"ם מצינו כן בפיהמ"ש (זבחים בסופו): נקרא ירושלים נחלה כו' שאמר בתחלת דבריו כו' אח"כ אמר כו' ואמר כו' - שכן מסודרים בתפלת יהי כבוד (וכמו הנ"ל ה' מלך כו' לע"ו) אף שהן ג' פסוקים מפוזרים והאחרון מוקדם בסדר שבקרא (וכמו בנדו"ד).

ובכתבים איתא כו' וכן הובא בעמק המלך: ראה עמה"מ ש"א פנ"ו. מגלה עמוקות אופן סב. קהלת יעקב ע' אלב"ם.

כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' עתיד הק' להנחיל לכל צדיק כו'. - עכצ"ל דכוונת המחבר לומר דכמו דמוכרח השלום לשכר דחלק לעוה"ב כדברי השל"ה, כן מוכרח לשכר דש"י עולמות. אבל אין כוונתו לומר דיש להם חלק היינו הענין דש"י עולמות. וכדמוכח גם מהתנאי: לכל צדיק כו', ודלא כבמשנה דיש להם חלק כל ישראל כו'.

ס' טהרת יו"ט ח"ו. בתחלתו עי"א (ושם ע' צ). שלא יעשו בניהם לוי' אחר מטתן כו' להחרים בתקיעת שופר כו' וישארו בבית. - לפלא שלא ביאר כת"ר בהערותיו הדין והנוהג בזה בפועל בק"ק יראי ה'. והרי מעשה רב. והרי בודאי הוא יקרא דשכבי (ויקרא דחיי) כשהבנים מלווים כו'. ומלינין את המת, אף שהוא ל"ת, בשביל שיבואו קרוביו, ומי קרוב יותר מברא כרעא דאבוהי. ועיין ב"ב (קנט, א) דהיינו הך. ובודאי שהוא בגדר דכיבוד אב, דמכבדו במותו. ומפורש בכ"מ הלוית בנים לאביהם. וראה מעבר יבק אמרי נועם פכ"ח.

מאידך גיסא - הרי כמה מגדולי עולם בנגלה ובנסתר ובכמה קהלות קבלו וקיימו (מטעם שבס' זה) להכריז (ומהם - בחרם) שלא ילוו כו'.

מהם באה"ק ובירושלים - ת"ו - "בעל שלחן גבוה, בעל אוה"ח, בעל אדמת קודש, הרב ישראל יעקב אלגאזי, בעל שושנים לדוד, בעל בתי הכהונה (תלמידו של הפר"ח), הרב חיד"א, המהרי"ט אלגאזי, והמקובל הר"ש שרעבי... גם מגדולי ורבני אשכנזים שהיו במשך כל הזמנים הללו בירושלים ואר"י". ומנהג ירושלים בפרט "קודם שמוציאין מהבית מת זכר (לא פחות מי"ג שנה) מכריזין בחרם" והבנים אומרים את הקדיש בתוך הבית טרם שיוציאוהו (גשר החיים ח"א פי"ב). ובנוסח החרם שבצוואת השדי חמד "לא לפני מטתו ולא לאחר מטתו... ולא מכל צדדיו" (ומבואר בהנ"ל שהכוונה - לבנים ובנות נכדים וכו').

וכמדומה רבים נוהגין

(ואולי בכדי לתווך בין הטעמים הנ"ל. וכן מפני שרבו החולקים על אמירת קדיש לפני הקבורה - ראה שו"ע רבנו הזקן או"ח רסע"א. נ"כ שו"ע יו"ד סו"ס שעו)

שמשנים נוסח ההכרזה (סתם. ולא בחרם ולא בתקיעת שופר - בכדי שלא

להכשיל?), והבנים וכו' יוצאין מן הבית לפני התחלת ההלוי' ומחכים בביה"ח ואומרים שם קדיש לאחרי הקבורה.

והנה ראיתי למחבר א' שכתב ש"אין אנו רשאים" לאמר לבנ"י ע"פ "סתרי תורה כאלו" "ואם כי קרה שאיזה קדוש או צדיק ציווה כן להכריז חרם כו' עשו כן דוקא לבניהם אחריהם" "שמפורש בתורה וישאו אותו בניו ארצה כנען וכו'" -

ופשיטא שמי שאין ידוע לו מכל רבנן הנ"ל, מהנהוג כן בכמה ק"ק ולכל לראש - בירושלים ובאה"ק - אינו אדון כלל לחוו"ד בזה.

ולהערתו שמפורש בתורה כו' - הנה כמדת כל הרוצים להפריד ח"ו בין בנ"י ופנימיות התורה, ונוגעים בסתרי תורה - נכשל בנגלה דתורה, ובסגנונו הוא - בהמפורש בתורה, שאמר יעקב לראובן כחי וראשית אוני (דבר שאפילו תשב"ר יודעין אותו, שהרי הובא בפירש"י בחומש) ואין שייך בו הטעם שלא ללוות.

ובעצם הענין והתימא לכאורה, שבספרים שלפני הנ"ל לא נמצא דבר ההכרזה והחרם וכו' ואדרבה בכ"מ מובא שהבנים מלווים -

י"ל שהוא ע"ד כמה דינים "גזירות תקנות ומנהגות" של גדולי ישראל שחדשו וגזרו בדורם ומדורם ואילך. וי"ל שבקעה מצאו וגדרו בה גדר.

שראו שהתחילו לאחר זמן הנישואין אם בשביל ללמוד תורה עד שאין רחיים בצאוור, אם בשביל לנטוע כרם תחלה ואח"כ לבנות בית (והכרם והבית - לאו דוקא דחמש גפנים וד' אמות על ד"א), ואח"כ לישא אשה. ובעקבתא דמשיחא דהנה זה עומד אחר כתלנו משגיח גו' מציץ גו' - מעכבין את הגאולה ע"י חטא הזה. ולכן הורו להכריז כו' כדי "לחזק הדת ולתקן העולם". ונהגו גדולי ישראל הנ"ל קלות בעצמם להכריז בהלויתם, בכדי שינהגו וידעו כל העם אחריהם. וע"ד דכתובות (ח, סע"ב). ועצ"ע בכ"ז.

בסופו. ע' קפד. (האריז"ל בעת הטהרה שלו שהכניסו גופו למקוה) "הרכין עצמו עם ראשו לטבול מעצמו". - כ"ה בהקדמת נגיד ומצוה ובשבחי האר"י. - מסיפורי חסידים הראשונים, אשר בטהרת הרב המגיד הגדול ממעזריטש ע"פ הגורל זכה רבנו הזקן בראשו כתם פז ו"הובילו את הה"מ נ"ע למקוה לטבול ואמר רבינו הזקן הנה רז"ל אמרו גדולים צדיקים במיתתן כו' ע"כ יניחו את מורינו שיטבול בעצמו וכן הי' שהניחוהו וטבל בעצמו ג"פ" (בית רבי ח"א ע' 10 הערה ב').

שם ע' קפח בסופו סל"ז. אאמו"ר ודודי - הכוונה היא לרבנו הזקן (בעל התניא והשו"ע) ואחיו בעהמ"ס שארית יודא. ורבנו הזקן הי' אז בן שבע שנים, ואחיו - בן שלש שנים.

ח"ז בתחלתו. ע"ט. פירורי המוציא. להעיר מזח"ג (רמד, א): מאן דמזלזל בפרורין דנהמא כו' כ"ש מאן דמזלזל בפירורין דמוחא כו'. ושם (רבע, א): בעה"ב כו' משלים ברכתא ולבתר בוצע כו' כביצה כו' בכזית ואילין לקבל טפין דזרע כו' ופירורין בכזית אינון בצדיק כו'.

שם. בסוף הספר. עפ"ג. הזהר פרשת נח צדיק נקרא מי שאינו חוטא בחטא זה. - עד"ז הוא בכ"מ וספרים. ומעולם תמהתי ע"ז, כי דוקא בזהר שם לא משמע כן, כי פתח שם ועמך כלם צדיקים דכל ישראל נטרין ברית ופירש באור החמה שם שהוא כמשארז"ל (ב"ב קסה, א) דמיעוט מן המיעוט הם שהולכים אחרי העריות. אבל - אטו כ"ע כיעקב אבינו בנוגע לחטא אודותו דן בספר זה.

ואף שיש לתרץ ולחלק בנוגע לקריאת שם הצדיק בין היחיד והרבים, וכמוש"כ באוה"ח שם - עכ"פ ראי' אין להביא מכאן.

שם בסוף ההערות. עקצ"ב. נבהלתי לקרות הנדפס שם בנוגע לתקנת מקוה ע"ג מקוה דהאוצר תקון שהוא מקדוש ישראל ותפארתו הוא כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר) זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שמסר נפשו הק' על ענין המקואות כידוע לכל באי מדינתנו מלפנים. ושקו"ט עמו גדולי דורו דור דעה בהל' אלו במיוחד וכו' וכו'.

וכל היודע בטיב מקואות יבין כמה מעלות במקוה ע"ג האוצר. והחשש שכותב שימלא האוצר טיט וכו' כי אין שיעור מתי לבדוק האוצר - הוא ג"כ באוצר מן הצד.

ותמה תמה אקרא על שהדפיס כת"ר מכתב כזה. ולא די בהנ"ל - וחוזר ומדפיס כת"ר גם מה שכותב הכותב, להוציא צדיקים ממתיבתא דרקיע לאחרי שישבו שם שלש מאות שנה. האומנם אחראים לשמועות כאלו? וד"ל.

ח"ח בתחלתו. עוד מתיקוני קרי להיות נזהר במצות תפלין. - להעיר מדרז"ל מגלה (טז, ב) ויקר אלו תפלין. ובהגהות הרח"ו לזח"ב קצז, ב: הטיפה נק' יקר. ובמאורי אור מערכת ק' סמ"ו: הטפה נמשכת כו' וכשהלכה לנוק' דנוגה נעשה במקום יק"ר קר"י. וראה מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה ויפגע במקום (בס' אור התורה פ' ויצא).

שם ע' צג. בדיני תפלת הדרך. - ע"פ מרז"ל מילתא אלבישייהו יקירי, אודיע הנהגת כ"ק אדמו"ר אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר כשנסע מביתו, אף שנשאר במקום אחד כמה חדשים, הי' אומר בכל יום אחר התפלה תפלת הדרך - בלא שם ומלכות.

שם בסופו ע' קצב. חוט השערה. - להעיר ממרז"ל דרשעים נדמה להם יצה"ר כחוט השערה (סוכה נב, א). ובצדיקים - הקב"ה מדקדק כחוט השערה (יבמות קכא, ב).

ח"ט בתחלתו. עי"ט: לשכב בלילה בד' כנפות של ציצית. - עיין בזה פסקי דינים לאדמו"ר הצ"צ לשו"ע או"ח סי"א.

כי הוא תיקון עינים. - להעיר מל' הרמב"ם הל' דעות (פ"ד הי"ט): ש"ז היא כו' מאור העינים כו' כל השטוף כו' עיניו כהות.

הראי' מביא האדם לידי הרהור וע"י הרהור כו'. - לכאורה (ראה תוד"ה ויין ברכות מא, ב) גדולה מזה מצינו במשנתנו דאפילו ראה עד שלא הרהר (זבים פ"ב מ"ב). - ומזה הוראה לגודל הזהירות בהגדרת חוש הראי'. וראה קונטרס העבודה (לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) פ"ב.

שם בסופו, ע' ריד: נס דחנוכה כו' הבא לטהר כו'. - ידוע דיוק רבנו הזקן (בעל התניא והשו"ע) (ראה בס' לקו"ת דברים פט, ד) לטהר (ולא ליטהר) - אחרים. ועד"ז בנ"ח שמצותו דוקא על פתח ביתו מבחוץ. ואפילו בביתו - דוקא אם בני הבית נעורים. ובאם לאו - פסק דין תורתנו שגם לעצמו אין מברך (נ"כ שו"ע או"ח סו"ס תער"ב). וק"ל.

ח"י בתחלתו. ע' לג: מתיקוני כו' לאהוב שלום ולרדוף שלום כו' סור מרע ועשה טוב. - כיון שכת"ר ההמשך לסוף חלק שקדמו, ובמאי דסליק, להאיר בחוץ ולטהר אחרים, פתח. ועיין ס' זרע יצחק בסופו (הובא בריש הערות אלו).

ובפרט ע"פ המובא שהבעש"ט ז"ל פירש סור מרע ועשה (את הרע) טוב.

שם בסוף הספר (בהגליונות שאצלי) ע"נ: לסמוך גאולה לתפלה כו' וזה הטוב בעיניך עשיתי (ע"פ ברכות י, ב). בחטא זה פוגם בעשר ספירות כו' יתקן העשר ספירות. - ראה לעיל בהערה לח"ט מדברי הרמב"ם -

ולהעיר מזח"ב (קכח, ב): והטוב בעיניך עשיתי דסמיך גאולה לתפלה כו' בההיא שעתא כו' אתער האי צדיק לאתחברא באתר דאצטרך כו' וכל שייפין כולהו אתחברן כו' בהאי צדיק דאיקרי טוב כו'.

ועיין מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה המלאך הגואל (בס' אור התורה) ביאור הענין הסמיכות גאולה לתפלה.

ומסיים שם - בזהר - באינון דעבדין נפשיהון דחייבייא ואלמלי הוו ידעי ב"נ כמה תועלתא וזכו (גרמי לצדיקייא) וזכאן בגינייהו כד זכו להון הוו אזלי אבתרייהו ורדפי לון כמאן דרדיף בתר חיין.

ולפני זה - ושייך לההערה לתחלת הספר: זכאה בעי למירדף בתר חייבא ולמקני לי' כו' כל מאן דאחיד בידא דחייבא ואשתדל בי' למשבק ארחא בישא כו' גרים לקיימא כל עלמא בקיומי' לעילא ותתא ועל האי ב"נ כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום כו' גבור בארץ יהי' זרעו כו' זרח בחושך אור לישרים וגו'.

ז'תקיח
חלקה נדפס בלקו"ש ח"ז ע' 311 ובע' 314 חלקה בח"י ע' 321 חלקה בחי"ד ע' 227 ובשלימות בס' טהרת יום טוב ח"י ע' ה ואילך.

מו"ה חי"ל: דייטש, הרב מהעלמיץ. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ח ו'תתקלז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ז'תקצו. ז'תרסח. ז'תדש.

זרע יצחק: על המשניות, למוה"ר יצחק חיות. נ.י. תש"כ.

מקוה ע"ג מקוה: ראה גם לעיל חי"ז אגרת ו'תסב, ובהנסמן בהערות שם.

הנהגת כ"ק אדמו"ר: ראה גם "היום יום" יט תמוז.