Igrot Kodesh · Letter 7520 — Chinuch

By the grace of Hashem,

27 Kislev* 5721,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

You are considering going to the Holy Land in order to settle there, or at least you think that your wife could do so. Now, it seems to me that we already had a discussion about the following matter during our meeting. Indeed, the current situation in the United States, particularly among the young, reveals a significant motivation for Judaism, the Torah* and the Mitzvos*. Nevertheless, there is a lack of leaders, of people who will incite them, encourage them and show them the way. It is therefore quite evident that whoever has received from Divine Providence* the necessary abilities to act in this direction receives the most sacred obligation and the merit to apply himself to it, with all the necessary ardor. In fact, you have been able to observe your success in this domain, and without doubt, your action will be fruitful in the future as well, especially if you strengthen your determination compared to your past actions, without the slightest fear of having too intense an activity. For, to my great regret, it is precisely this unjustified risk that prevents you from acting and that obstructs you.

Based on what has been said, you will understand my position. Not only is it out of the question for you to move to our Holy Land, may it be restored and rebuilt, but furthermore, this is neither good nor justified for your wife either — first because, without doubt, such a situation would hinder your work, and also because the influence exercised by your wife, where it can manifest, would thus disappear. Indeed, our Torah*, Torah* of life, states that: "The poor of your city have precedence." One must therefore disseminate traditional Judaism in "your city," even though, of course, there are opportunities for action in the Holy Land as well. I will add an essential point. My view in this matter, according to which you must both remain in your present place, has been strengthened by your success in the past. With my blessing to give good tidings and for a joyous Chanukah*,

ז'תקכ

ב"ה, כ"ז כסלו, תשכ"א
ברוקלין.

שלום וברכה!

... בהנוגע להסברא לנסוע לאה"ק ת"ו ע"ה להשתקע שלו או עכ"פ של זוגתו תחי'. - [וכמדומה שנדבר ע"ד הבא להלן ג"כ בעת פגישתנו, והוא ש]המצב עתה בארצוה"ב וביחוד בתוככי הנוער והצעירים, שנרגשת התעוררות לעניני יהדות התורה והמצוה, אלא שחסרים המדריכים ואלו שיעוררום ויעודדום בזה ויראום הדרך, שמזה מובן וגם פשוט, שכל מי שהשגחה עליונה חוננה אותו בכשרונות לפעול בכיוון האמור, מחובתו הכי קדושה ומזכותו לעבוד בזה במרץ הדרוש, והרי ראה בפועל הצלחתו בשטח האמור שבטח גם להבא יצליח בפעולתו בזה, ובפרט כשיעשה בזה בהוספת תוקף בערך לעשיותיו בעבר, ומבלי לחשוש כלל וכלל שזהו בגדר תפסת מרובה [שלצערי החשש האמור הבלתי מוצדק מונע ומעכב מלפעול ולעשות].

מהכתוב מובנת השקפתי, שלא רק שמושללת סברא להעתקתם לאה"ק ת"ו בהנוגע לכת"ר שי', אלא שגם בהנוגע לזוגתו תחי' אין כדאי ואין ראוי כלל וכלל, ולא רק מפני שבודאי יפריע זה לעבודת כת"ר בשטח האמור, אלא שגם תמנע עי"ז השפעת זוגתו תחי' במקום שידה מגעת, והרי הוראת תורתנו תורת חיים עניי עירך קודם, ז.א. הפצת היהדות המסורתית בעירך [אף שכמובן גם באה"ק ת"ו יש אפשרית לפעול]. ועוד להוסיף ועיקר, שהשקפתי בהאמור, ז.א. שימשיכו גם שניהם פעולותיהם כאן דוקא מיוסדה ומבוססת על השקפת והוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע במקרים דומים, ואפילו כאלו שהיתה הפעולה פחות חשובה מפעולת כת"ר.

ובהזדמנות זו, והרי הכל בהשגחה פרטית, עלי לעוררו ובטח יסלח לי על זה, ובא בהמשך להנ"ל שתקותי חזקה שיוסיף בדרישות לחזק הנהגה ביראת שמים בישראל הצעיר ולהוספה בזה, וכמו שנוכחתי בפגישתי עם המנהלים של סניפים שונים וגם המרכז, ששעת הכושר עתה לעוררם בהאמור ולא רק שיתקבלו הדבורים אלא שעוד יודו וישבחו על שמעוררים אותם בהאמור.

בכבוד ובברכה לבשו"ט ולחנוכה שמח.