Igrot Kodesh · Letter 7525 — Chinuch

By the grace of Hashem,

Days of Chanukah* 5721,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I duly received your letter (note 1: The same letter was sent to several people. This one is addressed to Rav Yitzchak Dubov and the conclusion was added specifically for him. See, regarding him, letter no. 7070) of 22 Kislev*, with what was enclosed. May Hashem grant that you announce good tidings of its content and of all that concerns you, in general. Indeed, we are in the period of Chanukah* and we have just passed a propitious date, that of the good tidings, 19 Kislev*, Rosh Hashanah* of Chassidus* and of Chassidic* ways. In this regard, proximity in time surely alludes to a similarity of content.

The following explanation may be proposed. We will recall, first, a well-known question (note 2: See, on this subject, letter no. 3118), which is mentioned in various texts. The Halachah* specifies that the notion of impurity is pushed aside for all that is public. It would therefore have been permitted to kindle the lights of the Temple with impure oil!

One of the answers to this question is as follows. Hashem, in this way, testified to His love for Israel and for the manner in which they serve Him. In order that the Jews might accomplish their mission in the best manner, although the Mitzvah* would have been acceptable without this precaution, the Holy One, blessed be He, performed a miracle and modified the natural order. Consequently, this flask of oil could burn for eight days. This will enable us to understand why the miracle occurred through the oil of the Menorah* and not through another constitutive part of the Temple. Indeed, even if it was necessary that it involve oil, it could have been that of the offerings.

We will answer all these questions in accordance with what was stated previously. The miracle destined to prove the Divine love for Israel occurred precisely with the Menorah*, which "bears testimony to the fact that the Divine Presence resides in Israel," according to the expression of tractate Shabbos* 22b.

From this miracle, there derived a Mitzvah*, an obligation incumbent upon each man and each woman, in every generation — that of kindling the lights of Chanukah*. According to the well-known expression of the Midrash*, which the Ramban* comments upon at the beginning of Parshas* Behaaloscha, "some practice it in the best manner and others, in the best among the best." The reason is as follows. When the Chashmonaim* kindled the lights of the Temple, they sought, of course, to do so in the best manner. Consequently, it is still possible to kindle the Chanukah* candles "in the best manner among the best."

The same applies also to the part of the Torah* to which oil alludes, that is, to the "secrets of secrets," which were revealed precisely in these last generations, as various texts explain, in particular Iggeres HaKodesh* of the Alter Rebbe*, chapter 26. Indeed, "in these last generations, it is permitted and it is a Mitzvah* to reveal this wisdom."

Some question this matter. If the study of the profound teaching of the Torah*, of its "oil," is a necessity, it should have been obligatory also for the earlier generations. Yet, one must note that it was then reserved for persons who had attained great elevation and their associates, as Iggeres HaKodesh* indicates.

One may answer this question as well, in accordance with what was stated previously. The best manner of fulfilling the Mitzvah* and the great moral elevation are linked to the love of Hashem for Israel, as indicated by the parable of the Alter Rebbe* (note 3: See, on this subject, letter no. 6208), showing in what manner the king offered the most beautiful jewel, constituting the entire importance of his crown, in order to save his only son. Now, after this gift has been made, to use it becomes an obligation and a fundamental practice. This parable enables us to establish this, specifying that the only son of the Holy One, blessed be He, can be saved solely in this manner. And, "there is no king without a people."

The explanation just given will enable us to answer another question, generally posed concerning Chabad* Chassidus*. If it is necessary to study it and to understand it, why did not all the disciples of the Baal Shem Tov* and the Maggid of Mezeritch* adopt this same approach? It is known, indeed, that different conceptions developed, each according to its own manner. Here too, the image that was cited will enable us to justify this, for "some practice it in the best manner and others, in the best among the best." This is quite evident.

This leads us to another image and an additional teaching. Many generations ago already, there existed a practice "in the best manner" and another "in the best among the best." Then, according to the terms of the Rema*, "the usage of the best among the best has spread." The same applies therefore to the study of the teaching of the Baal Shem Tov* and his disciples. Previously, each had his own conception, as we have seen, but "these and those expressed the Words of the living Elokim." Subsequently, it has become apparent that it is an absolute necessity to study this teaching and to understand it, just as the study of the revealed part of the Torah* has spread widely at present. Each person must therefore also learn this profound dimension of the Torah*. Such a manner of acting must spread more and more. With my blessing for a joyous Chanukah*,

M. Schneerson,

You inquire about the time of the creation of souls. I am surprised that you go searching for so distant an explanation, when you could have posed your question on the verse which says clearly, regarding the sixth day (note 4: Of creation): "And He breathed into his nostrils" (note 5: A soul of life), rather than, for example, on the affirmation of our Sages* according to which: "they preceded the world," or on the following explanation, which they also give: "The spirit of Hashem hovered... this is the spirit of Moshiach*." Our Sages* also say that the souls are embedded beneath the Heavenly Throne, situated in the world of Beriah*, whereas it is stated elsewhere: "it is pure," an expression which relates to the world of Atzilus* (note 6: Superior to that of Beriah*), in which time does not yet exist. Moreover, various texts of Chassidus* affirm that the souls take their source in the Essence of Hashem. The explanation of all this can be deduced from what is expounded in the second chapter of the Tanya*.

You also recall that the Attribute of Kindness operates in the same manner toward one who does not merit it, and you advance that this affirmation contradicts various texts. In fact, one can distinguish various ways of not meriting, according to the judgment of rigor, or according to that of compassion, or according to the kindness emanating from rationality, that of the system of Tikkun* (note 7: Of Repair, following the system of Tohu*, that of the shattering of the vessels). Several texts cite examples of this, in order: first, the twenty-six generations nourished by kindness... (note 8: Of the Holy One, blessed be He, before the giving of the Torah*) who, on one hand, defied Hashem increasingly, and on the other, received the greatest good; then the request "may Yishmael live" (note 9: According to the request formulated by Avraham*, who represented the Attribute of Kindness); likewise the kindness toward the Arabs (note 10: Who, in the era of Avraham*, were idolaters and prostrated themselves before the dust of their feet); and also the intervention so that they bless the Owner of what they had eaten (note 11: At the request of Avraham*, who was their host).

ז'תקכה

ב"ה, ימי חנוכה, תשכ"א
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ב כסלו עם המצורף אליו.

ויהי רצון שיבשר טוב בתוכנו ובכללות עניניו, והרי נמצאים אנו בימי חנוכה ובאנו זה עתה מיום הבשורה וסגולה י"ט כסלו, ראש השנה לדא"ח ולדרכי החסידות.

ובענין זה - הנה ודאי אשר הסמיכות בזמן - מורה גם על הסמיכות בענין.

וי"ל (בדרך אפשר עכ"פ), בהקדים קושיא הידועה ומובאת בכ"מ, דלכאורה ע"פ ההלכה אשר טומאה דחוי' בצבור, מותר הי' להדליק בנרות ביהמ"ק גם בשמן שנטמא.

ואחד התירוצים בזה, שהוא להראות חיבתן של ישראל ושל עבודתם בקדש, אשר בשביל הידור העבודה לתכליתו, אף שגם בלא ההידור עבודה כשרה היא, הנה הקב"ה עושה נס ומשדד את הטבע - והדליקו מפך השמן שמונת ימים.

- עפ"ז מתורץ ג"כ למה הי' הנס דחנוכה דוקא בשמן מנורה ולא בענין אחר של ביהמ"ק, ואפילו את"ל שצ"ל בשמן - הרי יש גם שמן דמנחות.

וע"פ הנ"ל מבואר ג"ז, דכיון שהנס הי' להראות חיבתן של ישראל הי' במנורה דוקא, שזהו כל ענינה - עדות שהשכינה בישראל (שבת כב, ב). -

והנה מנס זה נשתלשלה מצות חובה קבועה לכל אחד ואחת ולכל

הדורות - להדליק נרות חנוכה, ובלשון המדרש הידוע, נתבאר ברמב"ן ריש פרשת בהעלותך, נרות אלו אינן בטלין לעולם.

- ואגב להעיר, אשר עפ"ז תבואר ג"כ סיבת הענין בה התיחדה מצות נר חנוכה מכל המצות - שיש בה מהדרין, ומהדרין מן המהדרין.

והטעם כי כשהדליקו אז החשמונאים הנרות בביהמ"ק ודאי שחלה עליהם הדרישה להדר בזה - שמזה משתלשל בנ"ח הגדר דמהדרין מן המהדרין. -

וע"ד כל האמור הוא גם ב(רמז השמן שבתורה, שהוא) חלק הרזין דרזין שבה שנתגלה דוקא בדורות האחרונים, וכמבואר בכ"מ ומהם גם באגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה וכו', דיש שואלים בזה, ממנ"פ, אם לימוד פנימיות התורה (שמן שבתורה) מוכרח הוא, הרי גם בדורות הראשונים צריך הי' הלימוד להיות חובה ע"ד דורות אלו, וע"כ לומר שאין זה אלא לבני עלי' ולחבריהם לבדם, וכלשון אגה"ק שם.

וע"פ הנ"ל גם זה מובן, אשר ענין של הידור ודבני עלי' [המורה על חיבתן של ישראל, וכמשל רבנו הזקן, איך שהמלך נותן אבן יקרה שבה תלוי' כל חשיבות הכתר שלו בשביל בנו יחידו וכו'], לאחרי הנתינה - נעשה הענין חובה וקבע וענין עיקרי [כמובן גם מהמשל, אשר עתה - בזה תלוי' הצלת נפש בנו יחידו של ממה"מ הקב"ה, אשר כביכול אין מלך בלא עם].

וע"פ הסברה האמורה - מובן עוד ענין ותירוץ הקושיא בהנוגע לחסידות חב"ד ביחוד: את"ל שמוכרח הלימוד בהבנה והסברה, למה לא החזיקו בדרך זו כל תלמידי הבעש"ט והה"מ, וכידוע החילוקים בזה, דנהרא נהרא ופשטי' - הרי גם בזה דוגמא האמורה: יש מהדרין ויש מהדרין מן המהדרין, וק"ל.

ומזה עוד דוגמא והוראה, דכמו שהנהגה דמהדרין ומהדרין מן המהדרין היו שתיהן לפני כמה דורות, אבל לאחרי זה הנה, בלשון הרמ"א, המנהג פשוט כמהדרין מן המהדרין. עד"ז הוא גם בהנוגע ללימוד תורתו של הבעש"ט ותלמידיו, שאם בדורות שלפנים הנה כנ"ל נהרא ונהרא ופשטי' ואלה ואלה דא"ח, הנה לאחרי שראו במוחש ההכרח הגמור דלימוד בהבנה והסברה דוקא, וכמו שרווח עתה בנוגע לנגלה דתורה - הנה צ"ל המנהג פשוט ומתפשט ומוסיף והולך שכאו"א ילמוד באופן זה גם פנימיות התורה.

בברכה לחנוכה שמח.

מ. שניאורסאהן
לכתבו ע"ד זמן בריאת הנשמות - לפלא שממרחק יביא. והול"ל להקשות ממקרא מלא ויפח באפיו (ביום הששי) על מרז"ל דקדמו לעולם ומרז"ל ורוח אלקים מרחפת גו' זה רוחו של משיח וכיו"ב. וכיו"ב ממרז"ל דחצובות מתחת כסה"כ (בריאה) על המבואר דטהורה היא - היינו באצילות (קודם בריאת הזמן לגמרי). ועוד יותר בכ"מ בדא"ח - שמושרשות בעצמות כו'. - והתירוץ לכהנ"ל מובן עפמש"כ בתניא פ"ב.

לכתבו ע"ד מדת החסד שהוא גם למי שאינו ראוי וסתירות לזה מאיזהו

מקומן - כמה דרגות באינו ראוי, אם אינו ראוי ע"פ מדת הגבורה, או גם ע"פ מדת הרחמים, או גם ע"פ מדת החסד הנולדה משכל (חסד דתיקון). וכמובא הדוגמאות בכ"מ, לפי ענינו: כ"ו דורות ניזונין בחסדו כו' ( מכעיסין ובאין מחד גיסא - ורב טוב ביותר מחד גיסא), לו ישמעאל יחי', חסד לערבים ואומר ברכו למי שאכלתם משלו וכו'.

ז'תקכה
חלקה נדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1257, חלקה בח"כ ע' 544 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

טופס כזה נשלח לכמה. הטופס שלפנינו נשלח למוה"ר יצחק דובאוו ובו באה ההוספה שבסופה. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ט ז'ע, ובהנסמן בהערות שם.

קושיא הידועה: ראה גם לעיל ח"י אגרת ג'קיח, ובהנסמן בהערות שם.

כמשל רבנו הזקן: ראה גם לעיל חי"ז אגרת ו'רח, ובהנסמן בהערות שם.