Igrot Kodesh · Letter 7556 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

1 Shevat* 5721,

Brooklyn,

I bless you and greet you,

I am responding to your letters, in which you describe your state of mind and the difficulties that have arisen in your class. As a result, you have, for the time being, abandoned teaching and you ask me what I think of it. In my view, your state of mind receives three explanations:

A) For a certain reason that, quite obviously, can only be determined on the spot, you are very tired from your work. And another element is undoubtedly added to this — for example, fatigue at home or another activity that exhausts the body.

B) It seems that you were entrusted with a class above what you wished or what is necessary when one begins to teach autonomously.

C) In conformity with the explanations of the holy Tanya*, men, for the most part, are not righteous, which means that they can still endure the assaults of their evil inclination. Now, one of the most effective stratagems it employs, and therefore the one it favors the most, consists of inspiring sadness and discouragement in the person. It therefore observes him to determine the moment that will be the most propitious — for example, when a person is tired. It is then easier to suggest such feelings to him.

What has just been said will enable you to determine my opinion on this matter. It is quite evident that you can continue your teaching, experience success, and elevate yourself from one stage to the next. Nevertheless, you must first eliminate the causes enumerated above — from the last to the first and in chronological order:

A) You must make the decision not to listen to the advances of the evil inclination.

B) You will choose, among all the classes, the easiest, both in its discipline and in its level of study.

C) You will recommence teaching only after having rested, in the most literal sense, so as not to have a tired and weary body.

The duration of the period necessary to be rested in the manner that is fitting is not identical for all. Some are content with a few hours, whereas for others, several days are necessary. But, in any event, one point is common to all situations. You must observe your state as it truly is — that is, understand that it presents no exceptional character, that it constitutes merely a common occurrence, but that in this case, several causes have intervened jointly. It is for this reason that the result is inflated compared to what is ordinarily noted. Now, these causes are indeed independent of one another and each of them, considered by itself, is neither difficult nor important. It is therefore relatively easy to eliminate them all.

A person is not objective regarding himself. He is therefore not always in a position to evaluate his strengths, nor the elements that are external to him and the influence they exert upon him. It would therefore be good to consult your friends, who know all of this, and, quite obviously, to address yourself above all to the director of the school, Rav Silberstrom. Hashem accords His Providence* to each man and each woman. On numerous occasions in the past, and even recently, you have been able to observe His beneficence and His goodness — a visible and tangible good. It is therefore certain that He will guide you toward what is good for you, on condition that you strengthen your trust in the Creator of the world, Who directs it. In this way, you will experience calm, joy, and enthusiasm. With my blessing to give good tidings of all this,

ז'תקנו

ב"ה, א' שבט, תשכ"א
ברוקלין.

ברכה ושלום!

במענה למכתביה בו כותבת אודות מצב רוחה והבעיות שקמו בכתתה, אשר לכן לע"ע עזבה את עבודתה בהוראה, ושואלת דעתי בזה.

ולדעתי הסיבות למצב רוחה, שלש הן: א) מאיזו סיבה (שכמובן רק במקום אפשר לדעתה) עייפה ביותר מעבודתה בצירוף עוד ענין מה (טרחה בבית או ענין אחר מעין זה המייגע את הגוף), ב) כנראה קבלה כתה גבוהה יותר מאשר שיערה, או מאשר צריכה להיות בהתחלת עבודתה בהוראה באופן עצמאי, ג) ע"פ המבואר בספר תניא קדישא, שרוב בני אדם הם לא במדריגת צדיקים, ז.א. שעדיין ישנו מקום לפיתוי היצר הרע, הרי אחד התכסיסים הכי פעילים שלו, ולכן הכי חביבים עליו, הוא להמשיך את האדם לקו של עצבות ונפילת רוח וכו' ועומד על המשמר לחפש שעת הכושר, כשאדם נמצא במצב של עייפות וכיו"ב שאז בנקל יותר להמשיך עליו מצב רוח הנ"ל.

מהנ"ל מובנת דעתי שפשוט שביכולתה להמשיך בשטח ההוראה ולהצליח בזה ולעלות מדרגא לדרגא, אלא שמקודם צריך לבטל סיבות האמורות, וממאוחר אל הקודם: א) להחליט לא להשמע לפיתוי היצר הרע, ב) לבחור מבין הכתות זו הקלה ביותר מנקודת המשמעת וגם בשטח גובה הלימודים, ג) להתחיל בהוראה לאחרי מנוחה כפשוטה שיהי' הגוף לא עיף ולא יגע.

לא בכל אדם שוה המשך התקופה בכדי תהי' המנוחה כדבעי, ויש לך אדם שמספיק שעות אחדות. ולאחרים דרוש כמה ימים אבל הצד השוה בשניהם גם יחד שמועילה בזה ההחלטה להביט על המצב כמו שהוא ז.א. שאין כאן כל ענין יוצא מן הכלל, כי אם מצב רגיל, אלא שאירעו כמה סיבות בבת אחת, ולכן המסובב באופן מוגדל מהרגיל וכיון שהסיבות נפרדות מהן וכל אחת בפ"ע אינה קשה ואינה גדולה, הרי יש לבטלן בקל לפי ערך.

כיון שאדם קרוב אצל עצמו ולכן לא תמיד יכול הוא להעריך הכחות שלו וגם לא הענינים שמחוצה לו עד כמה משפיעים הם עליו וכו' ולכן כדאי שתתייעץ עם ידידי' המכירים בכל האמור וכמובן מהעיקרים בזה מנהל ביה"ס הרב זילברשטרם שי'.

והשי"ת המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, אשר ראתה חסדו וטובו בטוב הנראה והנגלה כו"כ פעמים בעבר וגם בעבר הקרוב, בודאי שינחה בטוב לפני', ובלבד שתתחזק בבטחונה בבורא עולם ומנהיגו ותהי' במנוחה שמחה וטוב לבב.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.