Igrot Kodesh · Letter 7678 — Chinuch

By the grace of Hashem,

24 Sivan* 5721,

Brooklyn,

To the young man Moshe Yitzchak (note 1: Rav M. I. Forst, of Lod),

I greet you and bless you,

I am responding to your question: Why did Moshe our master ask Pharaoh to release the children of Israel for three days, when this liberation was meant to be permanent?

A) Everything concerning the Torah* and the Mitzvos* receives seventy interpretations. This is also the case here. There are several explanations and, according to one of them, the purpose was to demonstrate that the punishments of the Egyptians were well deserved, for they were wicked and they acted wrongly. Thus, when they were asked for three days of rest, even though they had been working and in exile for two hundred and ten years, the Egyptians refused to grant this request. Then, subsequently, they accepted and thereby went back on their word. Finally, during the plague of the firstborn, they understood that there was no way out. And, from this derives a teaching for every person, in all generations. Everything must be based on justice and uprightness, even if the human intellect cannot comprehend it, even if one can logically formulate several questions (note 2: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "It is therefore for this reason that they asked for three days. It was not a falsehood, to answer your question. Indeed, they made no reference to what would happen after these three days. Of course, they did not say that, after this period, they would return, as the Riva* emphasizes in his commentary on the Torah*, at the beginning of Parshas* Beshalach*. The question was to remain in suspense, to be settled subsequently. Thus, one can understand that the Egyptians saw the children of Israel take all their belongings with them and leave them nothing, without asking them a single question. All of this is quite evident").

B) Why were several righteous individuals who lived before the giving of the Torah* born from unions between close relatives, which were forbidden after this giving? As with the preceding question, the Torah*, here too, receives seventy interpretations and advances several explanations. One of them, in its simple meaning, is the following. At that time, before the giving of the Torah*, the world was particularly coarse, mired in idolatry, in corrupt opinions, immorality, and bad conduct, to the point that, in the words of the Rambam*, at the end of the first chapter of the Laws of Idolatry:

"The principle that Avraham* had planted was about to be uprooted. The sons of Yaakov* were being drawn after the errors and the waywardness of the world. How much more was this the case before the era of Avraham*. It was then that a few individuals, belonging to an elite, recognized the Creator, based their lives on justice and uprightness. Their desire and their will were to ask their household and their children, after them, to follow the way of Hashem. They were to deviate neither to the right nor to the left. They therefore had to marry, they themselves and their children, one of the persons belonging to this elite, which, of course, was very small in number. Now, the nature of children is identical to that of the parents and it is strengthened by the education that these parents provide. This is what explains the instructions that Avraham* gave to his son and his own conduct. His sons followed his example, as the verse reports: 'You shall go to my land and to my homeland, to take a wife for my son Yitzchak*.'" With my blessing to give good tidings,

For the Rebbe* Shlita*,

The secretary,

ז'תרעח

ב"ה, כ"ד סיון, תשכ"א
ברוקלין.
האברך משה יצחק שי'

שלום וברכה!

... ובמענה לשאלתו, הטעם למה בקש משה רבנו מפרעה, לשלח את ישראל לשלשת ימים, כיון שהמכוון הי' שחרור לגמרי.

א) והנה כמו בכל התורה והמצוה, שבעים פנים לתורה, וגם בהאמור כמה טעמים ישנם, ואחד מהם הוא, בכדי להראות אשר המכות שהיו במצרים הי' בזה עונש מן המדה, כי רעים היו וחטאים, ועד כדי כך, אשר לאחרי שבקשו שלשת ימים חופש - במשך עבודתם והגלות של מאתים ועשר שנים , לא רצו להסכים על זה בשום אופן, ולאחרי שהסכימו פעם - חזרו בזה, עד שראו שאין כל מוצא (במכת בכורות). ומזה מוסר השכל לכל אחד ולכל הדורות, אשר כל ענין הוא על פי הצדק והיושר, אפילו באם אין מובן כלל בשכל האדם וכמה קושיות בשכל*.

ב) מהו הטעם אשר כמה מהצדיקים שלפני מתן תורה, נולדו מנשואין כאלו, שלאחרי מתן תורה אינם מותרים, נשואי קורבה.

כמו בהאמור - גם בזה שבעים פנים לתורה וכמה טעמים. ואחד הטעמים בדרך הפשט הוא, שבזמן ההוא, לפני מתן תורה, הי' העולם מגושם ביותר, עטוף בעניני עבודה זרה דיעות מושחתות ועניני עריות ומדות מושחתות וכו' וכו'. ועד כדי כך אשר, כלשון הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים ספ"א: "כמעט קט הי' העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן", ועאכו"כ שהי' המצב כן לפני פעולת אברהם, ולכן אלו יחידי סגולה שהכירו את בוראם וסידרו חייהם בדרך הצדק והמשפט וכל חפצן ורצונם הי' לצוות את ביתו ואת בניו אחריו לשמור דרך ה', מוכרחים היו לא לנטות לא לימין ולא לשמאל, כי אם לבקש זיווגם - בשביל עצמם ובשביל בניהם ובנותיהם - בתוככי יחידי סגולה, שכמובן מספרם הי' מועט ביותר . והרי טבע הילדים דומה לטבע האם ולטבע האב בתולדותם. ומתגבר זה אחרי כן על ידי החינוך שמקבלים מהאב והאם, ולכן היתה הוראת אברהם בנוגע לבנו (ועד"ז - בנוגע לעצמו) וכן עשו בניו אחריו וכמסופר בכתוב, אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק.

בברכה לבשו"ט.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ז'תרעח
נדפסה בלקו"ש ח"ו ע' 255 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

האברך משה יצחק: פורסט, לוד.