Igrot Kodesh · Letter 7749 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

Eve of Shabbos* 13 Elul* 5721,

Brooklyn, New York,

I greet you and bless you,

I duly received your letter, which was not dated, with what was enclosed. May Hashem grant that you announce to me good tidings, materially and spiritually at once. The head and the beginning of this week's Parshah* allude to this and specify the manner of serving Hashem that results from it.

"When you go out to war": This refers to the departure, even before the actual struggle takes place (note 1: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "See the Rambam*, Laws of Kings, at the beginning of chapter 7, which evokes this same verse. He deduces, in particular, that the one who is occupied with a Mitzvah* is exempt from fulfilling another").

"Upon": One must, from the outset, have the upper hand, find oneself "upon" (note 2: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "Likkutei Torah*, in the second discourse entitled 'When you go out to war,' at the end of paragraph 2") the enemy. It suffices, for this, to tell oneself that: "Hashem your Elokim* goes before you" (note 3: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "See the beginning of chapter 8 of tractate Sotah* and chapter 29 of the Tanya*").

"Your enemies": This term has two Yuds* (note 4: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "See the Minchas Shai* and the Kli Yakar*, on this verse"), the mark of the plural. One distinguishes, indeed, the enemy of the body from that of the soul. Now, both are expressed in a single word (note 5: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "See tractate Niddah* 61b"), for Jews are "a unique nation on the earth" (note 6: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "See Iggeres HaKodesh*, at chapter 9"), subjugating their physical body to their spiritual soul and bringing to light the unity and the truth that characterize them.

The consequence of a departure to war that is conceived in this manner is the following:

"He will deliver him": This term is in the singular. Hashem delivers its heavenly source, the evil inclination (note 7: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "Tractate Bava Basra* 16a"), enemy of the soul, which is the angel of death (note 8: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "Which also includes all sufferings, including the fact of growing thin"), enemy of the body.

"Hashem, your Elokim*, into your hand": He will deliver him entirely, so that:

"You will capture his captive": that is, the captive of your enemy. One will thus save what was previously captive in the hands of the enemy.

And, this does not concern only the man who has committed a sin, in the literal sense, and then attained a great Teshuvah* (note 9: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "See chapter 7 of the Tanya*"), transforming intentionally committed sins into merits. There is also here a means of bringing elevation to permitted desires (note 10: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "Chapter 7 of the Tanya*"), momentarily imprisoned in the domain of evil. The intermediate man defined by the Tanya*, whose situation must be the lot of all (note 11: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "Beginning of chapter 14 of the Tanya*"), that toward which one must strive, can apply all of this in a more elevated manner, by enabling the forces of his soul (note 12: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "Chapter 35 of the Tanya*") that belong to the domain of evil susceptible of being perfected to be integrated into holiness.

But, there is, furthermore, an even more elevated form of the service of Hashem, that which transforms the sentiments (note 13: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "Such is the level of the Tzaddik*. See the end of chapter 37 of the Tanya*, the Likkutei Torah*, in the second discourse entitled 'When you go out to war,' at paragraph 3") of the animal soul residing in the heart, which is a divine spark, so that they become the absolute good, in the same manner as the good inclination. And, perhaps it is possible to suggest that one is thus able to obtain the elevation of the Torah* and the Mitzvos* accomplished (note 14: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "See the Tanya*, at chapters 39 and 40") without particular intention, without dedicating them to the Name of Hashem.

Such actions remain in the superficial part of the worlds (note 15: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "The elevation of these actions must enable them to 'be included in the Divine,' according to the expression of the Likkutei Torah*, at the end of the first discourse entitled: 'When you go out to war'"). Subsequently, when the man acts again for the Name of Hashem, he liberates them from that place, unites them with acts dedicated to the Name of Hashem, and thereby enables them to know the highest elevation, until they present themselves before Hashem. With my blessing to be inscribed and sealed for a good year,

ז'תשמט

ב"ה, עש"ק י"ג אלול, תשכ"א
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה - עם המצו"ב.

ויה"ר שיבש"ט בגו"ר גם יחד. וכנרמז (וגם אופן העבודה בזה) גם בראש ותחלת פרשת שבוע זה:

כי תצא למלחמה: היציאה לבד, עוד קודם שיערוך המלחמה

על: באופן דעל ולמעלה מאויביך כי מתבונן ויודע אשר "ה' אלקיכם ההולך עמכם"

אויביך: מלא יו"ד, ל' רבים: אויב בעניני הגוף ואויב בעניני הנשמה. ונכללים בתיבה אחת, כי ישראל הם גוי אחד בארץ, משעבדים הגוף והגשמיות להנשמה והרוחניות ומגלים האחד האמת בהם.

הנה היציאה ובאופן זה פועלת וממשכת, אשר

ונתנו: ל' יחיד. נותן השרש שלמעלה, שהוא היצה"ר (אויב דהנשמה) הוא המלאך המות (אויב דהגוף),

ה' אלקיך בידיך: נתינה גמורה, עד אשר

ושבית שביו: השבי של אויביך. להציל גם מה שהי' כבר בשבי אויביך.

ושייך זה לא רק במי שעבר עבירה כפשוטה ועושה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכיות ממש,

אלא גם להעלות הענינים דתאוות היתר, שירדו לפי שעה בלעו"ז. ובדרגא נעלית יותר מזה בעבודת הבינוני, שהיא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך - שכח נפשו שמקליפת נוגה נתהפך לטוב ממש. ועבודה שלמעלה מזה - להפוך מדות נפש הבהמית שבלב (שהם ניצוץ אלקי) להיות טוב גמור כמו יצ"ט ממש.

- ובדרך אפשר י"ל, שבזה ג"כ העבודה להעלות מה שעשה - בתומ"צ - סתם לא לשמה ולא שלא לשמה,

שעשיות אלו הן נשארין בחיצוניות העולמות, וכשחוזר ועושה לשמה, הרי גם העשי' בסתם יוצאת מחיצוניות העולמות, מתחברת ומצטרפת לעשי' לשמה ופרחא לעילא למיקם קדם ה' דוקא.

בברכת כוח"ט.

ז'תשמט
נדפסה בלקו"ש ח"ב ע' 697.

תשובה גדולה: ראה תניא פ"ז.

דתאוות היתר: תניא פ"ז.

מדת כל אדם: תניא רפי"ד.

שכח נפשו: תניא פל"ה.

להפוך מדות: (מדרי' צדיק) ראה תניא ספל"ז, ספ"ט. לקו"ת ד"ה כי תצא (השני) פ"ג.

מה שעשה: ראה תניא פל"ט-מ.

בחיצוניות העולמות: וחזרת הניצוצות צ"ל "לפניך שיוכללו ויתאחדו כו' באוא"ס ב"ה" (לקו"ת סד"ה כי תצא (הראשון)).

*) מהם בס' אדרת אלי' (לבעהמ"ס משנת חסידים) אוסר בפשיטות. בשו"ת חתן סופר (סקכ"ז) כותב "יש בזה חששות וכמו שכבר נשמע מגדול א' שהרעישו עליו". דרך אגב - מזה מוכח שלא עשה כן החתם סופר, ודלא כמו שאמר לו פ'. ובס' מאסף לכל המחנות קיבץ להקת פוסקים שאין באי הנחת תפלין לא תתגודדו. ועד"ז פס"ד הצ"צ בפס"ד שלו או"ח סרל"ו.