Igrot Kodesh · Letter 7754 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

22 Elul* 5721,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter, in which you briefly describe to me what your life has been and the functions that you currently occupy, consisting essentially of guiding youth. Happy is therefore your portion, since you have been granted the means of influencing young Jews, of contributing to shaping their personality, which will be able to transform the entire rest of their life, that is, whole decades, as well as their home, when they marry. I say that your portion is happy and it is so from two points of view. It is positive to be able to come to the aid of someone, physically or morally, even in an ancillary manner and for a limited duration. How much more is this the case when this aid, as has been said, is both material and spiritual, extends over a long period, and perhaps even over an entire lifetime.

Nevertheless, as is systematically the case, our Torah*, Torah* of life, indicates: "See, I have given before you life and good, death and evil." One must therefore hope that what it says at the end of this passage is fulfilled: "And you shall choose life." One can therefore expect from a man who receives such possibilities that he choose the path of life and good, that he use his capacities and his influence in order to form his students for true life and good. Now, there is a criterion enabling one to recognize truth. It does not disappear after a few moments, a few days, or even a few weeks. It lasts a long time and is even eternal. However, the evil inclination intervenes, sows trouble, and incites one to use his capacities in an opposite direction. It addresses each person in his language and advances arguments, proposals that are of a nature to convince. Nevertheless, in the world, everything is thought out and ordered. Nothing is left to chance, which should not come to pass. Each person is therefore free to choose one of these two paths. One can also stand against the seduction and incitement exercised by the evil inclination. In such a case, one has a much greater merit and, as I said, one receives a good and pleasant portion.

The answer to a well-known question is known. If the evil inclination is sometimes capable of donning a positive and righteous garment, trying to convince with arguments that, in appearance, belong to uprightness and equity, how can one determine whether an idea belongs to good or evil? Based on what has just been said, one can therefore establish that one of the criteria enabling one to do so is the following, at least when it concerns a specific fact or event. The one who commits a sin because he feels a strong desire for it, because he deeply wants it, will subsequently be filled with regret. The more time passes, the more this feeling will strengthen. Conversely, a positive accomplishment procures, subsequently, an even greater satisfaction. Another criterion applies to what is more general and therefore also to your situation, that is, to the influence that is exerted on a group or on a certain milieu. You must consult the history of our people, the children of Israel, and ask yourself what attitude ensured its perpetuity through the different eras of our long history, even though, according to the well-known formulation, "in every generation, they rise against us to destroy us" and the peoples of the world "numerous and strong rise against those who are weak and few."

A summary reflection suffices to establish that all the milieus that deviated from the approved path, that placed their trust in the culture of the countries that surrounded them, even if they "expressed it in the language of our people" or sought to adapt it to our own culture, all disappeared without leaving the slightest trace among our people, the children of Israel, after one, two, at most three generations. Thus, in the era of the first Temple, some turned toward Ashur and Bavel. At the beginning of the period of the second Temple, there were the Hellenists. Much later, during the Middle Ages, some wished to adhere to the philosophy and hegemony of Spain. Then, in Germany, there were the disciples of Mendelssohn, who subsequently wished to embrace French culture and who were at the origin of the Reform movement. Now, some returned from their position, others assimilated among the non-Jews who surrounded them, once again without the slightest trace remaining in the following generation.

Since the giving of the Torah*, on Mount Sinai, we have received the Mitzvos*, which apply in a concrete manner. It was then that it was said: "You shall not make an idol," "Guard the day of Shabbos*," "You shall not work..." It was then that the Mitzvah* of Tzitzis* and Tefillin* was given, that it was forbidden to consume wild beasts and domestic animals that do not have a split hoof and do not chew their cud. It is these immutable principles that mark the three millennia of the history of the children of Israel, without the slightest modification. The conclusion that it is fitting to draw from all of this is quite clear.

May Hashem grant that you fully use the opportunities that present themselves to you, in the manner that has just been described and to their full measure. You will also influence your friends, the other counselors, so that your example may be imitated. The merit of the many, that of your students and the people who follow you, will come to your aid for this. These days, belonging to the month of Elul*, are favorable for attaining this. Indeed, it is in this month that one establishes the assessment of the year that has just elapsed and that one prepares the one that is coming. You yourself, as you write to me, are about to marry soon. You therefore need a specific blessing from the Creator of the world, Who directs it. In this sense, every positive action, for the good of the many, constitutes the channel and the receptacle broadening the blessings of Hashem, in all your needs and in those of your fiancee. May Hashem grant that you give me good tidings of all this and that, from time to time, these be increased.

Of course, you have the permission, and this will be your merit, to transmit everything that is indicated here to your friends, the other counselors. With my blessing to give good tidings of all this, to be inscribed and sealed for a good year,

ז'תשנד

ב"ה, כ"ב אלול, תשכ"א
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו, בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו ומשרתו עתה, שהיא בעיקרה בהדרכת הנוער.

ואשרי חלקו, שניתנה לו האפשריות להשפיע ולקחת חלק בקביעת צורתם של נוער ישראלי שאפשר שישפיע על כל משך ימי חייהם, ז.א. עשיריות בשנים ובנין ביתם לכשיתחתנו וכו'.

כתבי על האמור "אשרי חלקו", הוא בשנים: באם חלק טוב הוא כשאפשרי לעזור למי שהוא בגשם או ברוח אפילו בענין ארעי ולזמן קצר - על אחת כמה וכמה כשהמדובר בענין עזר, שכאמור הוא גשמי ורוחני גם יחד ולזמן ארוך, ואולי גם לכל ימי חייהם.

אלא שבכל הענינים עליהם אמרה תורתנו תורת חיים, נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע, והתקוה, כהסיום של הענין בתורה ובחרת בחיים מקוים מהאיש שניתנה לו האפשריות האמורה שיבחר בדרך החיים והטוב, ז.א. ינצל כל היכולת וההשפעה שלו להדריך את המחונכים לחיים וטוב אמיתיים, וככל ענין דאמת הנסיון בזה הוא, שאינו חולף ועובר לאחר איזה רגעים ימים ושבועות וכו', ונמשך לזמן ארוך ועד לנצחיות.

אבל ביחד עם זה - היצר הרע מתערב ומבלבל ומפתה לנצל האפשריות בקצה השני, ומובן אשר לכל אחד מדבר "בלשונו", ובטענות ופיתויים שיש תקוה שישמע לו, אבל כיון שבעולם כל הענינים בסדר ובחשבון ולא בדרך מקרה ח"ו, הרי לכל אחד ניתנה האפשריות לבחור באחת משתי הדרכים, וניתנה ג"כ היכולת שיעמוד בפני הפיתוים וההסתות של היצר הרע,

אשר אז - זכותו גדול ביותר, וכאמור לעיל, אשרי חלקו וטוב ויפה.

ידועה המענה על השאלה המפורסמת: כיון שהיצה"ר לפעמים מתלבש גם בלבוש טוב ויפה, ז.א. מפתה בטענות שבהשקפה ראשונה יש להם "מראה" של טוב וצדק, מה היא סוף סוף הבחינה לדעת, אם באה הטענה מצד הטוב או מצד הרע.

ועל פי הכתוב לעיל, אחת הבחינות בזה - בנוגע לפרט ולמקרה פרטי על כל פנים, שבעשיית עבירה (מפני תוקף התאוה והרצון), הנה לאחרי העשי' מרגישים רגש חרטה, וככל שיאריך הזמן מתחזק רגש זה, ובעשיית הטוב אדרבה לאחרי העשי' ישנה שביעת רצון עוד יותר.

בחינה בנוגע לכלל (ובזה גם במקרה שלו, שהמדובר בהדרכת קבוצה או חוג מסויים): יש להתבונן בדברי עמנו בני ישראל, ולראות מה היא ההנהגה ששמרה על קיום עמנו בתקופות שונות ומשונות, של דברי הימים שלו הארוכים, קיום - למרות, שכנוסח הידוע, בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו ורבים וגיבורים (אומות העולם) על חלשים ומעטים.

שגם בהתבוננות קלה רואים, שכל אלו החוגים שסרו וסטו מן הדרך המקובלת ושמו מבטחם בתרבות הארצות שמסביב להם, אף אם גם "העתיקוה ללשון" עמנו, או רצו להתאימה לתרבות עמנו (הנוטים אחרי אשור ובבל בתקופת וזמן בית ראשון, המתיונים בהתחלת תקופת בית שני, בתקופה מאוחרת הרבה יותר, אלו שנטו אחרי פילוסופיא השלטת בספרד בימי הבינים. ועד"ז - תלמידי מנדלסון באשכנז שנטו אחרי השכלת צרפת, מולידי הריפורמים),

הנה כעבור דור, שנים או שלשה דורות, לא נשאר מהם שריד ופליט בתוככי עמנו בני ישראל: חלק מהם חזרו מדעתם האמורה, וחלק נטמעו כליל בין הגוים אשר סביבותם, וכאמור - מבלי רושם כלל בדור שלאחריהם.

ורק הענין דמצות מעשיות בפועל - שמימי מתן תורה בהר סיני, שנאמר אז לא תעשה לך פסל, שמור את יום השבת, לא תעשה כל מלאכה וכו' ועל דרך זה מצות ציצית ותפילין, איסור אכילה של חי' ובהמה שאינה מפרסת פרסה ואינה מעלה גרה, וכיו"ב - הם הן שמוצאים אנו אותם במשך כל שלשת האלפים שנה ויותר של ההיסטוריא של בני ישראל מבלי כל שינויים בזה, והמסקנא מובנת.

ויהי רצון מהשי"ת אשר ינצל האפשריות שניתנה לו, בכיוון האמור ובמילוי ועד שישפיע גם על חביריו שי' המדריכים, שממנו יראו וכן יעשה, וזכות הרבים, המחונכים והמושפעים מסייעתם.

והרי ימים אלו, ימי חדש אלול, ימי רצון גם בזה, חדש החשבון של שנה שעברה, וחדש ההכנה לשנה הבאה.

וביחוד בנוגע אליו, שמתכונן ככתבו, לחתונתו בעתיד הקרוב, שאז זקוקים לברכה מיוחדת מבורא עולם ומנהיגו, הרי פעולתו לטובה, לטובת הרבים, הן הן הצינור והכלי להגדלת ברכת השם יתברך בהמצטרך לו ולבת גילו תחי', ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור, ומזמן לזמן - באופן דמוסיף והולך.

מובן שברשותו וגם מזכותו למסור את כל הכתוב לכל חביריו המדריכים שי'.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור ובברכת כתיבה וחתימה טובה.

ז'תשנד
נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 552.