Igrot Kodesh · Letter 7755 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

23 Elul* 5721,

Brooklyn,

To the young Chassid* who fears Hashem, student

of the Yeshivah*, the Rav Aharon (note 1: Rav A. Chitrik),

I greet you and bless you,

I received, with pleasure, your letter and the correction sheets of the Peirush U'Piskei HaRid* (note 2: "Commentary and Halachic Rulings of Rabbi Yeshayah DiTrani") on tractate Shabbos*, for which you had the merit of working on the manuscript and preparing the publication. Happy is your portion, since you have the advantage of devoting yourself to the teaching of the early Sages, who are compared to angels, masters of the Tosafos*, from whom we receive life. Very often, through their limpid and concise formulation, they illuminate the path in the ocean of the Talmud*, so that questions and contradictions are dispelled at the outset.

You know, on this subject, the saying of my father-in-law, the Rebbe*, reported in the name of his ancestors, our masters and leaders, emphasizing that the early Sages, in a few lines, could specify a complex notion and define the Halachah*, concretely applicable, in a luminous manner, whereas the later Sages discuss the Torah* at length, weigh the pros and cons, wage the "battle of the Torah*" before adopting a conclusion, which, despite this, is not as evident, not as luminous as that of the books of the early Sages.

An image has been stated on this subject. A man who finds himself in a wide and luminous palace will immediately find what he is looking for, a door or a window. But, this is not the case in these last generations. The darkness has strengthened, to the point of becoming palpable. The faculties have atrophied. The man who is in the palace and wishes to find its door must therefore grope about to discover an opening, then search for proof that this is indeed the door leading to the outside, or merely an open window, or else a closed window. These proofs may also be indirect, roundabout. Now, what one hears and understands cannot be compared to what one sees. One defines, in understanding, all these stages — the conclusion at the end of an analysis, the refutation of objections, the intellectual proof conferring a clear vision of the idea, to the point that all questions, all doubts, cannot call the conclusion into question, or even weaken it. And, it is customary to cite, on this subject, the following proof: "Rav was silent." Objections were raised against his halachic* ruling, but he himself did not retract his position (note 3: The Rebbe* notes at the bottom of the page: "Tractate Beitzah* 6a. And, most Decisors adopt the view of Rav. On this subject, you will consult, in particular, at this reference, the Ran*, the Rosh*, the Hassagos HaRaavad* on the Razah*, in tractate Sukkah* 7a, the Kuntres HaRameh* and the Shivrei Luchos*. Such is not, however, the opinion of the Tosafos*, in tractate Bava Basra* 62a"), for it was quite evident in his mind that the final conclusion must indeed be this, despite the questions and arguments raised.

May Hashem grant that you multiply your strength in the study of the Torah*, both of its revealed part and of its profound dimension, since it is a single Torah*. As our Sages* specify, this study will lead to action, which also includes the publication of such works. Thus, the commentary that you will establish on these texts and notions will conform to the truth. For this, you will study while permeating yourself with fear of Hashem, while submitting to Him. For, it is indeed in this way that one establishes the truth. As our Sages* emphasize, in tractate Sanhedrin* 93b, regarding the verse: "Hashem is with him," one can be capable of discussing and taking part in the battle of the Torah*, of making deductions and drawing concrete conclusions from them. Despite this, in order to establish the truth and see one's opinion retained by the Halachah*, it is necessary that the terms of this affirmation be fulfilled: "Hashem is with him." Now, it is said that: "He resides with the one who is humble and modest." You will consult, on this subject, the Chassidic* discourse entitled: "And He said... I am...," of 5627 (note 4: 1867, of the Rebbe Maharash*, grandfather of the previous Rebbe*), as well as the one that follows. With my blessing of success in all this, to be inscribed and sealed for a good year,

Menachem Schneerson,

As a sign of appreciation, I will formulate some remarks, although time is precious during this month of Elul*, in these days of mercy and goodwill, all the more so during the period of Selichos*, which is devoted to prayer and supplications, joining the community and pouring out one's heart like water before our Father Who is in Heaven, King Who desires life.

General remark: In various passages of this book, you reproduce the text of the Talmud* as is, without adding anything, without even commenting on it, including when it does not concern a ruling and does not relate to the Halachah*. For example, at page 156, it is reported: "Rabbi Elazar said: like the governor at his head..." Now, the author perhaps possessed different versions of these texts and his citation had, in this case, the purpose of establishing the most exact one. In your work, there is practically no explanation on the Midrashic* portion of this tractate.

At page 1: "The goings out during Shabbos* are two that make four, outside... inside" (note 5: See the first Mishnah* of tractate Shabbos*). A note specifies that such is the version of the Cambridge Mishnah*, published in 5662 (note 6: 1902), first "outside," then "inside." Now, the Mishnah* of the Romm editions cites the different versions and one can observe that no other is identical to this one. It is therefore difficult to understand that one does not find a trace of the version that was chosen by the Rid*. However, upon a more precise analysis, one will reach the conclusion that the author, the Rid*, himself adopts the version mentioning first "inside," then "outside." That is why he begins his explanation with: "These goings out of Shabbos* are two, according to the Torah*, inside, and two, according to the Torah*, outside."

Even if one admits that the commentators cite, first, what was said last, one must agree that this interpretation cannot be correct in the present case, since the analysis begins with "these goings out of Shabbos*," the first words of the Mishnah*. Subsequently, one can also observe that the author retains first "inside" and then "outside," since he says, at the bottom of page 2: "This is the explanation, two inside and two outside," then, at the bottom of page 3: "He specifies... there are therefore two introductions inward and two goings out outward." To resolve the contradiction between the citation of the Mishnah* and its commentary, one can advance the following explanation.

Several among the early Sages who commented on the Talmud* do not cite its terms as a title to their explanation, except for two or three words. Sometimes, they note their comment directly on the copy of the Talmud*. This is indeed what the Rid* did in this case. In this instance, the copyist who reproduced the text was not meticulous, since he did not notice this inversion. He therefore did not ask himself any question about the transcription of the Mishnah* either, or perhaps he had the Cambridge edition. In any event, a personality as important as the Rid* cannot have opted for this version and that is why one does not find an equivalent elsewhere, as has been observed, even though the disciples of the Rid* were numerous.

At the same reference: "Inside: these are introductions." It should be noted that this is in conformity with the commentary of Rashi* on tractate Shevuos* 5a, but not with what Rashi* and the Tosafos* say at the present reference.

At the same reference, "that make four": There is not here the beginning of a new paragraph, but only the continuation of the first, which concludes with: "and, with the poor man," at the end of the passage commented upon here. Subsequently, the words: "and the Gemara* asks" introduce a new development.

At the end of the book: At page 489, it is noted: "What was said." In fact, perhaps one should read: "Who said."

At the same reference: "I occupy myself in order to relax and I do not need to know the measure of this water" (note 7: In general, it is forbidden to measure during Shabbos*. Nevertheless, this is permitted if one does so merely to occupy oneself, without this measurement having an intrinsic utility). The Rid* adds the following specification (note 8: Which does not appear in the Talmud*): "in order to relax" and one must investigate whether this addition or its equivalent is found also in other commentators. This can be compared to the fact of playing ball during Shabbos*. Indeed, a measurement is then necessary (note 9: Within the framework of this game), but since one performs it only to occupy oneself, it is permitted. In such a case, the measurement has a ludic purpose and it is unnecessary to know that of the water (note 10: Which is measured in the case cited by the Talmud*). Such is the opinion of the Avi HaEzri* on the Tur* Orach Chaim*, at the end of chapter 306, who gives permission to measure three times a distance of three cubits and then recite an incantatory formula. Indeed, there is merely a means of occupying oneself therein (note 11: Therefore without intrinsic utility).

However, one can also interpret the term "relax" in the sense of an amusement, a lighthearted act, as in the verse Mishlei* 26:19: "I was amusing myself" (note 12: "Thus does the man who deceives his fellow and explains: 'I was amusing myself'"). In such a case, it is in no way a matter of measuring, but solely of having an occupation. You will see, on this subject, the explanation of Rabbeinu Chananel*, who says: "I am merely occupying myself, which means that I measure without intending to do so." Likewise, the Alter Rebbe*, in his Shulchan Aruch*, chapter 306, at paragraphs 18 and 19, specifies: "the one who measures without it being useful to him in any way." It is in this case that it is permitted. In this instance, the recitation of an incantatory formula requires a measurement, but this is permitted since it is motivated by a Mitzvah*. In any event, this analysis must still be deepened. And, since one reaches such a conclusion, one can also ask why the Rambam*, the Shulchan Aruch*, and the Rama* do not report the principle according to which it is permitted to measure if it is merely to occupy oneself (note 13: Therefore without intrinsic utility).

At the same reference, "the barrel was taken": Perhaps one should, in fact, say here: "He takes the barrel."

At the same reference, in the note: "Blessed is Hashem Who..." It seems that this means: "Blessed is Hashem Who has come to our aid" (note 14: Traditional formula of conclusion of a Talmudic tractate).

ז'תשנה

ב"ה, כ"ג אלול, תשכ"א
ברוקלין.
האברך הוו"ח אי"א נו"נ התמים הרב אהרן

שי'

שלום וברכה!

נעם לי לקבל מכתבו בצירוף לגיוני ההגהה של הספר פירוש ופסקי רי"ד על מסכת שבת, אשר זכה להתעסק בעבוד הכתבי-יד ובעריכתם להו"ל.

ואשרי חלקו להיות עוסק בתורתן של ראשונים, ראשונים כמלאכים, בעלי התוספת אשר מפיהם אנו חיים.

ואשר לפעמים רבות בסגנונם הזך והקצר, מאירים דרך. בים התלמוד ובאופן אשר מלכתחלה אין מקום לקושיות, פירכות וכו'.

וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה, בשם אבותיו רבותינו נשיאנו, בחילוק סגנונם של ראשונים, אשר בשורות ספורות מבארים דבר הקשה, פוסקי דין להלכה למעשה וכו', והדברים מאירים. משא"כ סגנונם של אחרונים, המאריכים בפלפולא דאורייתא שקו"ט ומו"מ במלחמתה של תורה עד שבאים לידי מסקנא ופס"ד, וגם אז - אינה באותה הפשיטות והאור כמו בספרי הראשונים.

ואמרו דוגמא לזה - איש הנמצא בהיכל גדול ומלא ההיכל כולו אורה, הנה תומ"י מוצא את הדרוש לו, באם זהו דלת, חלון וכיו"ב; משא"כ בדורות האחרונים, אשר נתגבר החשך עד אשר ימש חשך ונתמעטו הלבבות וכו' - הרי האיש הנמצא בהיכל ורוצה למצוא פתח, מגשש עד שמוצא חלל, מתחיל לחפש ראיות האם זהו הפתח המוליך חוצה או אינו אלא חלון פתוח ואולי גם חלון אטום, ראיות מן הצד ומסביב, ואינה דומה שמיעה הבנה והשגה, לראי'; אשר גם בהשכלה נמצאות דרגות אלו, מסקנא ע"י שקו"ט ושלילת ענינים סותרים וכו', או ראי' בעין השכל, שרואה את הענין ברור, עד שכל קושיות ופירכות לא יוכלו לסתור המסקנא ואפילו לא להחלישה,

וכידוע הדוגמא בזה מהענין דשתק רב, ואף שהקשו לו קושיות על פסק הדין, בכל זה לא הדר בו*, בידעו ברור בשכלו אשר כן הוא הפסק למרות הקושיא והפירכא.

ויהי רצון אשר ירבה חיילים בלימוד התורה, הנגלה והפנימית גם יחד, שהרי תורה אחת היא, לימוד - כהוראת חז"ל - המביא לידי מעשה שגם הו"ל דספרים כהנ"ל בכלל זה, ולכוון אל האמת בפירוש הדברים והענינים, ע"י לימוד מתוך יראת ה' וביטול אליו ית' דוקא שזוהי הדרך לכוון אל האמת, וכהוראת חז"ל, עה"פ וה' עמו - (סנה' צג, ב) שאפשר לדעת לישא וליתן במלחמתה של תורה להבין דבר מתוך דבר ולהראות פנים בהלכה, אבל לכוון אל האמת שהלכה כמותו, הוא דוקא, כשהוי' עמו, אשר רק את דכא ושפל רוח ישכון (עיין מאמר וידבר גו' אנכי - תרכ"ז, ושלאחריו).

בברכת הצלחה בכל הנ"ל ולכוח"ט.

מנחם. שניאורסאהן

נ.ב.

לחביבותא דמלתא באתי עכ"פ באיזו הערות, אף שמיוחד הזמן בימי חדש אלול, ימי הרחמים והרצון עאכו"כ בימי הסליחות, לעסוק בתפלה ובתחנונים ולהשתתף עם הצבור השופכים לב כמים לפני אבינו שבשמים מלך חפץ בחים.

הערה כללית - בכ"מ בספר זה - מעתיק ל' הש"ס כמו שהוא מבלי כל הוספה ופי', ואפילו - כשאינו פס"ד ואינו נוגע להלכה. וכמו א"ר אלעזר כו' כאגמון ראשו (בס' ע' קנו) .

ואולי היו לפני המחבר שינויי גרסאות במקומות אלה ובהעתקתו בא לקבוע גירסא הנכונה.

- כמעט ולא נמצא בכל הספר פי' על חלק האגדה שבמסכתא.

ע' א'. יציאות השבת ב' שהן ד' בחוץ כו' בפנים. ובהערה שכן גירסת משניות קעמברידז תקס"ב ( בחוץ ואח"כ בפנים ).

והנה, כמש"כ בשינוי נוסחאות שבמשניות דפוס ראם, לא מצאנו לנוסח זה חבר.

ואינו מובן איך זה לא נמצא כל זכר לנוסח אשר הרי"ד בחר בו.

אבל כד דייקת, עכצ"ל שגם המחבר - הרי"ד - גריס בפנים ואח"כ בחוץ , וכמוש"כ תיכף בפירושו: פי' יציאות השבת ב' הן מה"ת בפנים כו' וב' כו' מה"ת בחוץ וכו'.

ואפילו את"ל שגם במפרשים נוהג דפתח במה דסליק מיני' - כאן אאל"פ כן, כיון שמתחיל הפי' בהתיבות "יציאות השבת" שבהתחלת משנתנו.

גם לקמן משמע דגירסת המחבר בפנים ואח"כ בחוץ, וכמוש"כ (סע"ב): זהו פירוש ב' הכנסות בפנים כו' וב' הוצאות בחוץ כו'. ובסע"ג: הרי פירש כו' נמצאו עכשיו ב' הכנסות בפנים כו' וב' הוצאות בחוץ וכו'.

וכדי ליישב הסתירה בין העתקת ל' המשנה והפי' - י"ל,

דהנה כמה ראשונים בפי' לש"ס - אין מעתיקים מהש"ס, בתחלת ד"ה של פירושם, אלא ב-ג תיבות, או שכתבו הפי' על הגליון דהש"ס, וכן עשה הרי"ד כאן. והמעתיק שלא הי' דייקן (שהרי לא הבחין בסתירה הנ"ל) לא דייק גם בהעתקת ל' המשנה, או שנזדמן לו משניות קעמברידז. אבל לאו גברא רבא כהרי"ד חתום על נוסח זה, ולכם לא מצינו לו חבר כנ"ל, אף שרבים שתו ממימי הרי"ד.

שם: בפנים דהיינו כו' הכנסות. - כאן מקום להעיר שזהו כפירש"י בשבועות (ה, א) ודלא כרש"י תוס' וכו' כאן.

שם. שהן ארבע - אין זה התחלת פיסקא חדשה, כ"א המשך פיסקא הראשונה. וסיומה "ואצל העני" - כי ע"כ הוא פי' הבבא שהתחיל לפרשה. ולאחר זה "ומקשה בגמרא" - מתחיל ענין חדש.

בסוף הספר. ע' תפט, מאי אמור. - צ"ל (?) מי אמור.

שם. מתעסק אני לשחוק ואיני צריך לדעת מידת המים. התיבה שהוסיף הרי"ד לשחוק (וצריך חיפוש אם נמצאה הוספה זו, או כיו"ב - במפרשים) - לכאורה י"ל מל'' משחקין בכדור בשבת. היינו אף שצ"ל מדידה מדויקת, בכ"ז מתעסק בעלמא נקרא ומותר, כיון שהוא מודד רק בשביל השחוק וא"צ לדעת מידת המים. והוא כדעת אבי העזרי (טואו"ח סוסש"ו) דמותר למדוד ג' אמות ג"פ וללחוש כו', והטעם - כי מתעסק הוא.

אבל יל"פ "לשחוק" מל' שחוק וקלות ראש, משחק אני (משלי כו, יט) דאין הכוונה כלל למדידה, כ"א מתעסק בעלמא. וראה בפי' הר"ח: ומתעסק בעלמא א"א כלומר אני מודד ולא מתכוון למדידה אני. וכל' רבינו הזקן בשו"ע שלו (סש"ו סעיף יח-יט): מודד שלא לצורך כלל ואז דוקא מותר, ובהנ"ל דלחישה - מדידה חשיבה (אלא מפני שהיא מדידה דמצוה). וצ"ע.

וכיון דאתינא להאי - צ"ע למה לא הובא דין דמתעסק במדידה דמותר - ברמב"ם, שו"ע, רמ"א וכו'.

שם. ניטל חבית - כנראה צ"ל: נוטל חבית.

שם. בהערה. בריך רחמנא דסי' - כנראה הפירוט: בריך רחמנא דסיי[ען].

ז'תשנה
חלקה נדפס בלקו"ש חי"א ע' 280 וחלקה בחכ"ד ע' 367 ובשלימות בס' פירוש ופסקי הרי"ד על מס' שבת.

הרב אהרן שי': חטריק.

*) (ביצה ו, א) דרוב הפוסקים פסקו כרב. ועיי"ש ר"ן, רא"ש, השגות הראב"ד על הרז"ה בסוכה (ז, א). קונטרס הרמ"ע, שברי לוחות ועוד. וא"כ פליגי אתוד"ה ומודה (ב"ב סב, א).

ווערט אלעמאל כו': לקוטי תורה (פון אלטן רבי'ן) אנהייבס פ' נצבים.

היום גייט אויף ראש השנה: זע זוהר ח"ג רלא, א.