Igrot Kodesh · Letter 7765 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

Thursday, eve of Rosh Chodesh* Sivan*,

Malchus* of Yesod* (note 1: The forty-second day of the Omer*) 5702 (note 2: 1942),

Newark, New Jersey,

To the attention of the directors of the

Merkos L'Inyonei Chinuch* (note 3: The Rebbe* introduced a few lines, which are indicated below, into the present letter, whose author is Rav Moshe Pinchas Katz. See, regarding him, letters no. 4684, 7781, 7799, 7802, 7841, 7858, and 7984),

I formulate, in all friendship, the wish that you are well. I took note, with much pleasure, of your letter of 23 Iyar* and of the interest that you have shown in my remarks regarding the Conversations with the Youth, published by your care. What is more, a note regarding the fact that "our father Yaakov did not die" literally filled me with wonder and illuminated my eyes. Your words are very precious to me and I will therefore formulate some remarks here. My purpose is not to engage in correspondence and to await your response, but only to highlight a notion, which can be deepened during free time:

A) According to the Maharsha*, the affirmation that Yaakov did not die must be interpreted in its moral dimension. This is, however, not the opinion of the Tosafos*. One must conclude that this affirmation bears on the explanation being considered and not on the question posed: "Was it in vain that his eulogy was delivered?" The Maharsha* first cites the Tosafos*, then the commentary of Rashi* specifying that Yaakov had been embalmed. It therefore appeared that he was dead, but, in reality, he was still alive. The Maharsha* observes, on this subject: "This is difficult to understand, but I have heard the following explanation," which he then states. It is therefore evident that he has difficulty admitting the words of Rashi* and the Tosafos*. Indeed, why consider that they are not of the same opinion each time that this is not clearly stated? For this reason, the Maharsha* proposes the explanation that he heard, without it being necessary to advance that the Tosafos* refer to the explanation being considered. And, according to the commentary, it is not surprising to go against Rashi* and the Tosafos*, as the Tosafos Yom Tov* says, chapter 8, at the fifth Mishnah* of tractate Nazir*, specifying: "These elements have no bearing on the Law and such an explanation can therefore be advanced. I also do not observe a difference between the meaning of the Mishnah* and that of the verse, so that one can also propose a reading of this verse, while observing with our eyes the explanations that have been given to it since the era of the Gemara*. On the other hand, no Law can be introduced that would contradict the opinion of the masters of the Gemara*. This is found in various books and one observes concretely that there are different ways to interpret the verses or the teachings of the Sages*."

B) You indicate, in your letter, that this specification allows one to understand the change of name observed in the verse Yeshayahu* 41: "Fear not, worm of Yaakov, dead of Israel," based on the interpretation given by the Midrash* Bereishis* Rabbah, at chapter 100. Indeed,

1. One will consult the Eitz Yosef*, at this reference of the Midrash*, citing the Yefeh Toar*, which says: "The repetition: 'worm of Yaakov, dead of Israel' alludes to Yaakov himself, who thus delivers a teaching to his descendants. Just as the worms did not devour him, the nations will not cause Israel to disappear."

2. If one literally interprets the words of the holy Alshich* as speaking of death regarding Israel, one will no longer understand this passage of the Midrash* Rabbah, which says: "Why did Yosef die before his brothers? Did I not say to him: 'Fear not, worm of Yaakov.' Now, if death existed for Israel, perhaps it is for this reason that they embalmed him." It is therefore fitting to clarify all of this.

C) It is written that the words of the Sages* enable one to question the commentary of the holy Alshich*, according to the Zohar*, volume 2, at page 50c, and the commentary of Rashi*, as well as the Midrash* Bereishis* Rabbah, at chapter 96. Indeed, the Gemara* cites the verse: "And now, fear not, My servant Yaakov... do not be afraid, Israel...: He is still alive," which clearly establishes that he is so by both his names simultaneously, Yaakov and Israel. Such is also the interpretation of the Baal HaAkeidah*, in Parshas* Vayechi*, gate 32, who writes: "One could have said, at least, 'Israel our father did not die.' Now, the verse cited on this subject specifies both 'fear not, Yaakov' and 'do not be afraid, Israel.' This passage therefore establishes that Israel did not die either."

The commentary of the Be'er Mayim Chaim* on Parshas* Vayechi* and that of the Or HaChaim* say: "He was seized by torpor and it seemed that he was dead, but, in reality, he entered the Gan Eden* alive." Commenting on the verse, "the days of Israel drew near to death," the Yalkut* also observes: "The Holy One, blessed be He, declared: I promise that, even if you are buried, you will not die." One will see, furthermore, the Baal HaTurim*, Bereishis*, Parashah 50, at paragraph 5, regarding the verse: 'I am dead,' which says: "Three are transmitted by Tradition... Although our Sages* say: 'Yaakov did not die,' since Moshe affirmed: 'I am dead,' he himself said it too."

Consequently, I am surprised to observe that, in what you wrote to me, you do not at all cite the words of the Baal HaAkeidah*, at gate 32, who elaborates a lengthy development on this subject. And, the Malbim* develops an explanation in this direction, in Parshas* Vayechi*. On this subject, I will also cite what I saw in the notes on the Talmud*, printed in the Vilna Talmud*, in tractate Taanis*. According to the Chochmas Manoach*, our father Yaakov did not die in Egypt, but rather in Eretz Yisrael*. This is the meaning of the verse: "Behold, I am dead in my tomb." You will consult his explanation.

(The Rebbe* adds here:)

A) No objection against the Alshich* can be raised from the Eitz Yosef*.

B) It would have been impossible to embalm Yaakov if he had not died, for all of this concerns one and the same body. And, one cannot raise any objection against the Akeidah* from the Alshich*. The Talmud* explains that his body remained alive and that he lost only the increased vitality that was granted to him when he received the name Israel. Consequently, Yaakov was able to identify with his descendants — this is quite self-evident.

(The addition of the Rebbe* ends here)

I have written all of this solely for the purpose of commenting on the Torah* and I do not request any response to my remarks, which have been formulated only to show you how precious your words are to me. Regarding your request to disseminate the Conversations with the Youth, to the fullest extent possible, I am, as you know, very busy. Despite this, I will do so, according to my means, with the help of Hashem. With my respects and my great consideration,

Moshe Pinchas Katz,

ז'תשסה

ב"ה, יום ה', ער"ח סיון, מלכות שביסוד, תש"ב
נוארק, נ.ז.

כבוד מנהלי המרכז לעניני חינוך

אחדש"ה באה"ר.

ברוב עונג קראתי מכתבם מיום כ"ג לחודש אייר וההתענינות שהראו להערותי בהשמועסן שיוצא על ידם, ועוד יותר שהפליאו להאיר את עיני בההערה בענין יעקב אבינו לא מת. והיות שיקרים לי מאד דבריהם, אצייין בזה איזה ענינים. ואין כוונתי לבוא בזה בחליפות מכתבים ולחכות על תשובתם, כ"א רק בתורה הערה ולעיין בזה בעת הפנאי.

א) ר"ל, שדברי החדא"ג שלא מת היינו בנפש, ולכאורה ל"מ כן בתוס', וי"ל דדברי התוס' הם לפי הקס"ד ולא אחרי הקושיא וכי בכדי ספדו וכו'.

הנה בתחילת דברי החדא"ג הביא דברי התוס' ומביא פרש"י ודחנטו חנטיא כו' נדמה להם שמת אבל חי הי', וע"ז אמר החדא"ג "והענין דחוק וכו', ושמעתי לפרש וכו'", ואומר פירושו. וא"כ נראה להדיא שהחדא"ג הי' לו לדוחק פרש"י והתוספות - כי למה לנו להרבות במחלוקת רש"י ותוס' במקום שאין מפורש פלוגתתם - ומשו"ז כותב פירושו ששמע, ואין צריכים לדחוק שתוס' כתבו לפי קס"ד. ובדרוש אין פלא לפרש פירוש נגד רש"י ותוס' כמו שהמובא בתוי"ט פ"ח מ"ה דנזיר, וז"ל: הואיל לענין דינא לנ"מ וכו' הרשות נתונה לפרש, שאין אני רואה הפרש בין פירוש המשנה לפירוש המקרא, שהרשות נתונה לפרש במקראות, כאשר עינינו הרואות חבורי הפירושים שמימות הגמ', אלא שצריך שלא יכריע לפרש שום דין שיהא סותר דעת בעלי הגמ'. וכן מובא בהרבה ספרים, וכן רואים אנו במוחש שמפרשים פסוקים באופנים שונים וכן מאמרי חז"ל והדומה.

ב) כותבים במכתבם: ויומתק עי"ז שינוי השמות הפסוק (ישעי' מ"א) אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל ע"פ דרז"ל בב"ר פ"ק וכו' מתי ל' מיתה. א) עיין בעץ יוסף שם על המדרש שמביא בשם היפ"ת, וז"ל: מדכפל תולעת יעקב מתי ישראל רמיז איעקב גופי', ור"ל שהי' סימן לבנים כי כמו שלא אכלתו התולעת כן לא יכלו העכו"ם את ישראל. ב) אם נאמר דברי האלשיך הק' כפשוטו שהיתה מיתה בישראל, אז יקשה דברי המד"ר שם שאמר למה מת יוסף בפני אחיו וכו' לא כך אמרתי לו אל תירא תולעת יעקב, ואם שהי' מיתה בישראל אפשר הי' צריך לחנוט אותו בשביל זה. - ויש לעיין בזה.

ג) כותבים שצ"ע מדרז"ל על פירושו של האלשיך הק' (מזח"ב נ, ג ופירש"י וב"ר פצ"ו), הלא בגמרא מביאים הפסוק ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' ואל תחת ישראל וגו' אף הוא בחיים, ומשמע שהוא בחיים שני השמות יעקב וישראל, וכן הבין הבעל עקידה בפרשת ויחי שער הל"ב, שכותב שם וז"ל: כי על כל פנים הי' לו לומר ישראל אבינו לא מת וכו', וגם שהכתוב שהביא מזכיר אותו אל תירא עבדי יעקב וגו' ואל תחת ישראל, וא"כ מהסוגיא שבה אנו עומדים משמע שגם ישראל לא מת.

ובפירוש באר מים חיים על פ' ויחי (וכן בפי' אוה"ח) מביא אלא דורמיטא אחזו ונראה כאילו מת ובאמת עלה חי לג"ע, ומביא ג"כ בשם הילקוט עה"פ ויקרבו ימי ישראל למות, א"ל הקב"ה חייך נטמן אתה ואין אתה מת וכו' (ועיין בבעה"ט בראשית פרשה ן' פסוק ה' עה"פ אנכי מת: ג' במסורה וכו', אע"פ שאמרו יעקב לא מת, כיון שאמר משה אנכי מת אמר אותו גם הוא וכו').

ובאמת נפלאתי מה שבמאמרם שכתבו לי לא הביאו כלל דברי בעל העקידה בשער ל"ב שיש שם מאמר ארוך בענין זה, ובאותו הדרך פירש ג"כ המלבי"ם בפ' ויחי.

ואגב אציין שראיתי בהגהות הש"ס הנדפסה בש"ס ווילנא למס' תענית מאת חכמת מנוח, שדעתו שיעקב אבינו לא מת מיד במצרים אלא בארץ ישראל, וזה רמז הנה אנכי מת בקברי, יעו"ש בדבריו.

א] אין להקשות מעץ יוסף על האלשיך.

ב] א"א לחנוט, אם לא הי' מיתה ביעקב כי הגוף אחד.

אין להקשות מהעקידה על האלשיך.

ובש"ס יפרש, דכיון דהגוף נשאר חי (אלא דאין בו החיות שנתוסף בקרוא שמו ישראל) הרי דומה הוא לזרעו. ופשוט.

כ"ז כתבתי רק לפלפולא בעלמא ואינני מבקש תשובה על דברי אלה כי כתבתים רק לסימנא בעלמא שחביבים עלי דבריהם.

בנוגע לבקשתם להשתדל בהפצת השמועסן, הנה כפי שידוע להם הנני טרוד ביותר, מ"מ לא אמנע א"ע ואעשה בזה כפי יכולתי בעזר השי"ת ויתעלה.

בכבוד והוקרה רבה,

משה פנחס כ"ץ

ז'תשסה
נדפסה בקונ' "צדי"ק למלך" ה ע' 41, מצילום כתי"ק, בשוה"ג אגרת הרמ"פ כץ, המועתקת בזה באותיות קטנות.

אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ג ד'תרפד, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ז'תשפא. ז'תשצט.

ז'תתב. ז'תתמא. ז'תתקנח. ז'תתקפד.

מכתבם מיום כ"ג לחודש אייר: דלעיל ח"א אגרת כ.