Igrot Kodesh · Letter 7800 — Faith & Bitachon

(5702-5705 (note 1: 1942-1945. This letter states: "The situation of our brothers, the children of Israel, on the other continent, is dramatic." One can deduce that it was written during the World War))

I am responding to your letter, in which you relate to me that one of your acquaintances, finding himself in a non-Jewish environment, travels during Shabbos* to go to a city where there are Jews, in order to consume, at least during the holy Shabbos*, kosher meat and to spend a few hours in the company of our brothers, the children of Israel. You ask me whether this man does well to transgress Shabbos* in order to have kosher food and to strengthen his attachment to a Jewish environment.

Our Sages, who have a profound knowledge of human beings, although each of them has a different personality, state the following principles: "Do not weigh the Mitzvos* of the Torah*" (note 2: To determine which is the most important) and "Observe scrupulously a light Mitzvah*, to the same degree as one that is fundamental," even though one Mitzvah* is thus defined as "light" and the other as "fundamental." How much more so is this the case for your friend, since what is involved here are two particularly fundamental domains (note 3: Shabbos* and Kashrus*).

It is known, indeed, that one who consumes forbidden foods incurs a terrible punishment in the World to Come. Furthermore, these foods also have a property in this world, even if one cannot always justify it rationally. They obstruct the heart and the brain of the one who consumes them. From that point on, everything concerning the Torah* and the Mitzvos* becomes foreign and distant, coarse and crude. Then, due to the character traits that one acquires physically by consuming them, one is naturally attracted to forbidden acts with which one never had anything to do and which are contemptible from a human and ethical standpoint.

As for the great importance of the sanctity of Shabbos*, it is unnecessary to describe at length what is clearly expressed in Tanach* and in the words of our Sages. This day is a sign between Hashem and us. By observing it, one announces and proclaims that Hashem created the world and what it contains, that He causes it to exist, directs it at all times and at every moment, still at the present hour. For this reason, our Sages say, the transgression of Shabbos* and idolatry are both considered as the repudiation of all the Mitzvos* of the Torah*.

An image will help one understand the attitude of your friend. Someone who has a terrible fire in his house, to the point of endangering his life, "extinguishes" the fire with gasoline and petroleum (note 4: See, on this subject, letter no. 3834). One must therefore open his eyes, describe to him his situation as it truly is, as well as that of the entire Jewish people, for all bear a collective responsibility. The situation of our brothers, the children of Israel, on the other continent, is dramatic. May Hashem, in His immense mercy, put an end to our trials, may He not allow the evil to spread, which Hashem forbid. But, in any event, we must be conscious of our duty toward Hashem, toward ourselves, toward the members of our family, and toward all the children of Israel. We must firmly maintain our practice of the Torah* and the Mitzvos*, overcome every obstacle, every barrier that stands before this practice.

It may seem to your friend that the observance of this or that other Mitzvah* is impossible in his current situation. Nevertheless, if he meditates on all of this as a man who reflects deeply on what is at the foundation of his existence, it is certain that he will find a means and a way to put the Mitzvah* into practice, to preserve the purity of his soul and his body during the seven days of the week, without instituting, in a systematic manner, a weekly transgression of Shabbos*. "One Mitzvah* draws another" and, in this way, he will effectively be bound to his people, to his faith, and to his Torah*. Indeed, "the Torah*, the Holy One, blessed be He, and Israel are one."

ז'תת

[תש"ב-תש"ה]

במענה על מכ' אשר בו מספר על דבר אחד ממכיריו, הנמצא בסביבת א"י, ונוסע ביום השבת לעיר שבה נמצאים יהודים, כדי לאכול, עכ"פ בש"ק, בשר כשר ולבלות איזה שעות בחברת אחב"י,

ושואל אם טוב עושה מכירו לחלל את השבת, כדי לאכול מאכל כשר ולחזק חבל התקשרותו בסביבה יהודית.

הנה כלל אמרו חכמינו ז"ל - אשר ירדו לעומק נפשו של כאו"א, אף שאין דעות בנ"א דומות זל"ז - אל תהי' יושב ושוקל במצותי' של תורה. ואמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, אף אם דנים ע"ד מצות שאחת מהן קלה ואחת חמורה.

ובפרט בנידון זה של מכירו ששני הענינים חומר רב יש בהם.

כי ידוע אשר מאכלות אסורות, הרי לבד גודל העונש בבא, הנה גם עתה תכונה יש בהם, אף שלא בכל דבר יש להשיגה ע"פ השכל, אשר מטמטמים הם את הלב ומוח של האדם האוכלם, עד שעניני תומ"צ וועורן עם פרעמד און ווייט, ער וועורט אלץ גרעבער און חומריות'דיקער, עד שיוכל להיות נמשך, מצד התכונות שהטביעו המאכלות אסורות בגופו, לעניני אסור כאלו שמעולם לא הי' שייך אליהם ואשר נבזים הם בעיניו ע"ע גם מצד האנושיות ותורת המוסר.

ובגודל ערך קדושת השבת, הרי למותר להאריך במפורש בתנ"ך ובדרז"ל, אשר אות היא בין ה' ובינינו, ושמירתה היא ההכרזה וההודעה, אשר ה' ברא את העולם ומלואו והוא מקיימו ומנהיגו בכל עת ובכל רגע, גם עתה, אשר לכן אמרז"ל שהמחלל שבת ועכו"ם שתיהן שקולות כנגד שאר כל מצות התורה.

ומשל למה הנהגת מכירו דומה, למי שאירע בביתו שריפה גדולה, ר"ל, עד שסכנה נשקפת לחייו, ו"מכבה" הוא את האש, ע"י, ש[שו]פך עליו נאפט ופעטראלעאום!

צריך לפקוח עיני מכירו ולהכירו מצבו הפרטי, ומצב כל עם ישראל - שכל ישראל ערבים זב"ז - בכלל,

מצב אחב"י מעבר לים נורא הוא, וה' ברחמיו הרבים יאמר לצרותיהם די, ולא יתן לרעה להתפשט ח"ו וח"ו.

אבל עלינו לדעת את חובתנו לה', חובתנו לעצמנו לב"ב ולכל אחב"י, לעמוד חזק בקיום התומ"צ, ולהתגבר על כל מניעה ועיכוב בשמירתם.

ואף אם נדמה למכירו ששמירת מצוה זו או אחרת דבר שא"א הוא במצבו עתה, הנה אם יתבונן בזה, כאדם המתעמק בדבר הנוגע לחיי נפשו, הנה בודאי ימצא דרך ואופן לקיום המצוה ולשמור על טהרת גופו ונפשו בכל שבעת ימי השבוע, ולא ע"י קביעות סדר של חילול שבת בכל שבת ושבת.

ומצוה גוררת מצוה להיות קשור לעצמו לדתו ולתורתו, דאורייתא ק' וישראל כ"ח.

ז'תת
מצילום האגרת שנדפס ב"ימי מלך" ח"ב ע' 582.

ממ"ש להלן "מצב אחב"י מעבר לים נורא הוא" נראה שנכתבה בעת מלחמת העולם, בשנים תש"ב-ה.

א"י: אינה יהודית.

ו"מכבה"... נאפט: ראה גם לעיל חי"ב אגרת ג'תתלד (ע' לב), ובהנסמן בהעאורת שם.