Igrot Kodesh · Letter 7837 — Teshuvah

(note 1: This letter is addressed to Rav Binyamin M. Horowitz and is written directly on his own letter, which is dated September 6, 1948, that is, 2 Elul* 5708, presumably so that the Rebbe's secretary could translate it into English and he could then sign it. It is a response to remarks made by Rav Horowitz regarding the American edition of the "Conversations with the Youth," of Menachem Av* 5708.)

Elul* 5708,

I (note 2: Rav Horowitz apologized for taking the Rebbe's precious time) am satisfied, at all times, when I can provide a response on Torah* ideas, according to what I am able to offer, in my humble opinion. You may therefore continue to ask me questions in the future and I will answer you, of course, if I have the ability to do so.

The commentary of Rashi* on the beginning of Parshas* Eikev (note 3: This is the reference for what the Conversations with the Youth explain, at page 4, regarding the verse: "And it shall be if you listen." It is stated there, indeed, that a specific reward is granted for the observance of the "light Mitzvos* that a person tramples with his heel," which does not accord with the Mishnah*, in tractate Avos*, chapter 2, Mishnah* 1, which states: "Be as scrupulous with a light Mitzvah* as with an important one, for you do not know the reward of the Mitzvos*") is based on the Midrash Tanchuma*, at this reference. There is also, in particular, the Yalkut Shimoni*, at the beginning of Parshas* Eikev, Tehillim* 49:6, and the Midrash Tehillim*, at paragraph 758. And there is no contradiction there, only an obvious point, since it is stated: "David said: Master of the world, I do not fear the important Mitzvos* of the Torah*, precisely because they are important. On the other hand, I fear those that are light, for perhaps I have transgressed them on account of this very lightness. Yet, You have taught: 'Be scrupulous with a light Mitzvah* as with an important one.' And it is for this reason that it is said: 'And it shall be if you listen.' 'How great is Your goodness' (Tehillim* 32)! Such is the reward of the light Mitzvos*."

Second question: A) You seem to think that the Sages did not recognize the full stature of Rabbi Yochanan Ben Zakkai (note 4: The same Conversations with the Youth, at page 7, relate the account of tractate Gittin* 56b, according to which Rabbi Yochanan Ben Zakkai asked: "Give me Yavneh and its Sages," thus making a pact with the Romans, even though they were the destroyers of the Temple, in order to preserve at least a part of the Jewish institutions. Rav Horowitz was surprised by the commentary that the Gemara* makes about him: "He pushed back the Sages and rendered their counsel foolish," whereas Rabbi Yochanan Ben Zakkai considered the destruction of the Temple as inevitable and only wished to save Yavneh and its Sages). Yet, this is not at all the case and two or three citations will suffice to establish it.

1. Tractate Sofrim*, chapter 16, refers to his knowledge of the Torah* and of the sciences in these terms: "If all the heavens were parchments, all the trees pens, and all the seas ink, it would not suffice to describe the wisdom he received from his teachers."

2. The end of tractate Sotah* treats of his relationship with worldly and political considerations, in the following manner: "Since the death of Rabbi Yochanan Ben Zakkai, the radiance of wisdom has disappeared," and the Maharsha* specifies: "the wisdom of the world."

3. The Sifri*, at the end of Parshas* Berachah, describes him as a leader of Israel and says: "Moshe spent forty years in Egypt, forty years in Midian, and he led Israel for forty years. Rabbi Yochanan Ben Zakkai engaged in commerce for forty years, served the Sages for forty years, and he led Israel for forty years."

B) If one considers the course of events at the time of the destruction of the Temple, the political situation, the state of mind of the Romans, was there then a hope for peace? How can we, one thousand eight hundred years later, in the near total absence of reliable documents about this period, apart from the Talmud*, formulate an opinion that would deviate, even on a single secondary point, from that of the people who lived in that generation or in the following century (note 5: In English in the original text, "century," the rest of the letter being in Hebrew)?

Furthermore, this would be true even if this analysis appeared in a simple historical work, but, in this case, it has been introduced into the Talmud* and, by an effect of divine Providence, it has thus become a part of the Oral Torah*. Its sanctity is therefore the same as that of the entire Oral Torah* and one does not have the right to ask whether it is true. One can only endeavor to grasp it and to understand it in one's own turn.

C) A decisive proof that Rabbi Yochanan Ben Zakkai did not consider the destruction of the Temple as an inevitable fact and that he endeavored to prevent it, to save the Temple, can be found in the fact that even before going to Vespasian, he intervened with the leaders of Jerusalem at the time, to convince them to make peace with the Romans. Subsequently, seeing that he did not succeed, he undertook a step before Vespasian, "in order to obtain a partial salvation," in his own words.

D) But there is another point that you write against which I intend to protest and you will kindly excuse me: you say that if what you advance, according to your humble opinion, is not suitable, I must indicate to you the necessity of returning to your business affairs and of no longer concerning yourself with these explanations of the Torah*. Now, I cannot accept such a statement! Reflect upon it! Your soul, which is the essential part of your Jewish identity, has studied the Torah* for several thousands of years. And at the end of its life in this physical world, this soul will devote itself once more to the Torah*. It will deepen its wisdom, which has no end, for eternity. Nevertheless, in the meantime, for a few decades, the Holy One, blessed be He, gives it the opportunity to engage in commerce. How is it possible to consider this as essential and the study of the Torah* as secondary?

Each one of us must therefore study the Torah* scrupulously, in accordance with the truth, as our Sages have taught us. I wish you all the best and I will be disposed, in the future as well, to clarify what is difficult to understand for people like ourselves.

ז'תתלז

[אלול תש"ח]

בכל עת שבע רצון אני אם אוכל לענות בעניני תורה, הנלפע"ד. וגם אלהבא יעשה כן. וכמובן אם יהי' ביכולתי אענה.

רש"י בר"פ עקב, שהואר מיוסד על מדרש תנחומא כאן. יל"ש ר"פ עקב. תהלים מט [רמז תשנ"ח. מדרש] תהלים מט, [ו]. ועוד. שאין כאן סתירה - רק מוכחת מילתא. וז"ל: אמר דוד, רבש"ע, איני מתיירא מפני מצוות חמורות שבתורה, מפני שהן חמורות, אבל מתיירא אני מפני הקלות שמא עברתי עליהם מפני שהם קלות, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, לכך נאמר והי' עקב תשמעון [כו']. מה רב טובך (תהלים לב), זהו שכרן של מצוות קלות. עכ"ל.

שאלה השני' א) כנראה חושב שרז"ל לא העריכו כראוי את גודל ריב"ז. ואינו. ודי לצטט מב'-ג' מקומות.

1) בידיעות התורה ומדעים: (מס' סופרים פט"ז) אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכל הימים דיו, אין כדאי לכתוב החכמה שלמד מרבותיו. ב) במילי דעלמא תהלוכות המדינה: (סוף סוטה) משמת ריב"ז בטל זיו החכמה (בחכמה דעלמא, מהרש"א). 3) בתור מנהיג ישראל: (ספרי ס"פ ברכה) משה הי' במצרים מ' שנה במדין מ' שנה ופרנס את ישראל מ' שנה. ריב"ז עסק בפרקמטיא מ' שנה, שמש חכמים מ' שנה ופרנס את ישראל (הי' נשיא) מ' שנה.

ב) בהערכת המאורעות שבזמן החורבן, המצב הפוליטי אז, מצב רוח הרומאים, אם היתה תקוה לשלום וכו' - איך אפשר לנו, שאנו רחוקים מאז יותר מ-1800 שנה וכמעט שאין תעודות בר סמכא מלבד התלמוד מזמן ההוא, לחוו"ד שלא בהסכם אפילו בפרט קל עם חוו"ד אנשים שחיו בדור ההוא או ב-century שאחריו.

- זהו גם אם הי' הכתוב בס' דה"י פשוט. עתה שהערכה זו נכנסה בתלמוד, היינו שע"פ השגחה מלמעלה נעשתה חלק מתורה שבעל פה שקדושתה היא כקדושת

תושבע"פ, אין שייך בזה שקו"ט אם אמת הדבר, אלא רק השתדלות בהבנת הענין והסברתו, שגם אנחנו נבין אותו.

ג) ראי' מכרעת שריב"ז לא הביט על גז"ד החורבן כעינן שאין לדחותו, אלא שהי' משתדל גם אז להציל את ביהמ"ק מהחורבן, הוא זה שטרם הלכו לאספסינוס השתדל [אצל] מנהיגי ירושלים אז שיעשו שלום עם הרומאים. ורק כשלא הצליח בזה הלך לאספסינוס, להשתדל בדברי ריב"ז "אפשר דהוי הצלה פורתא".

[ד]) עוד אחת מה שכותב ורצוני, אחרי בקשת סליחתו, למחות נגד זה: כותב שאם לפענ"ד כתבו אינו מתאים, אכתוב לו גלוי שיתעסק במסחרו ולא בעניני תורה הנ"ל.

ומה שאיני יכול להסכים! הגע בעצמך: אלפים ואלפים שנה היתה נשמתו, שהיא היא העיקר אצל כל בנ"י, עוסקת בתורה ואחרי חיינו בעוה"ז, הגשמי, תחזור הנשמה להתעסק בתורה ולהתעמק בחכמתה שהיא אין קץ לנצח נצחים, אלא שבינתיים במשך איזה עשירית שנים זימן לו הק' ב"ה עסק של מסחר. ואיך אפשר להביט ע"ז שזהו עסקו, וענין התורה ענין נוסף.

אלא שכאו"א מאתנו צריך זהירות ללמוד תורה בהתאם אל האמת, כפי שהורונו חז"ל.

באיחולי כ"ט, המוכן גם בעתיד לברר אותו יחד את מה שאינו מובן כ"כ לאנשים כמותינו.

ז'תתלז
נדפסה בקונ' "צדי"ק למלך" ה ע' 84, מגוכתי"ק.

האגרת היא אל ר' בנימין מ. הורביץ, ונכתבה על גליון מכתבו מהששי לספםטמבר 1948 (ב' אלול תש"ח), כנראה עבור המזכיר שיעתיקו לאנגלית, וימסרנו בחזרה לחתימה. והיא מענה להערותיו לירחון טאקס אנד טיילס חוב' מנ"א תש"ח.

בכל עת: הכותב מתנצל על שלוקח מזמנו היקר של כ"ק אדמור, שליט"א.

רש"י בר"פ עקב: הוא המקור לצמבואר שם ע' 4, עה"פ עקב תשמעון, שיש שכר מיוחד עבור קיום מצוות "קלות" שאדם דש בעקביו: דלא כנראה מל' המשנה (אבות פ"ב מ"א) "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות". כנראה חושב: שם ע' 7 מסופר (מגיטין נו, ב) אודות ריב"ז שאמר "תן לי יבנה וחכמיה". הכותב מתמיה על מה שדרשו עליו בגמ' שם "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", והרי ריב"ז הביט על גז"ד הכורבן כגזירה שאין לדחותה ולכן רצה להציל את יבנה וחכמיה.