Igrot Kodesh · Letter 8030 — Faith & Bitachon

(5714)

You ask me whether one can be a religious Jew without wearing a beard. In fact, the formulation of your question does not correspond to the situation of your son. It seems to me that I already alluded to this in my previous correspondence. Nevertheless, I will repeat all of this, at least briefly. Every person is a complete entity and a living being. Every time one wishes to answer a question, one must therefore take into account this living person, who is not an automaton, so that a general solution does not always apply to him. To make my point clear, I would say that a building of one or two stories is a complete house. And if one constructs a second or third story, one merely adds to the previous structure. On the other hand, when, following this construction, one destroys the additional story, it is clear that one will thereby demolish the entire house, down to its foundations, for the cement has already bonded all the stories together. And if one destroys the lower story, a fortiori the one above it will be destroyed.

Without considering the question itself — what is the place of the beard among the six hundred and thirteen Mitzvos* of the holy Torah*, and it is true that several Orthodox Jews originating from Germany do not wear one — what is at stake here is a specific person and one must therefore take into account his specific situation. Your son made the decision to wear a beard with a profound motivation. It is therefore difficult to determine whether this is, for him, compared to what preceded it, the first story or the additional story, to use the terms of the image previously stated. And I wonder whether one should intrude into his soul to determine all of this, for every time one does so, no blessing results from it. In any event, it is quite clear, in the current situation, that all of this aggregates into a single cause, provoking a moral struggle, profound and destabilizing.

As I have already written, his close ones, his friends, and a fortiori his parents must therefore strengthen and encourage him, by every possible means. This is what you will do, I hope, for it is the well-being of your son and therefore also your own that is at stake. The well-being of your son is not only to fulfill the Mitzvos* in the best manner, according to the custom of the Chassidim*. It is also what will bring him peace of mind, and will strengthen his advancement on the path he has chosen. He faces several external obstacles and he must therefore be strengthened, encouraged by all those to whom he is dear. Awaiting your good news, I conclude the present letter with a blessing according to the formulation of my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us, that you receive the Torah* in joy and in a profound manner,

ח'ל

[תשי"ד]

... ובהנוגע להשאלה אם אפשר להיות יהודי דתי בלא זקן, הנה נוסח השאלה הנה מתאים למצב בנם שי' וכמדומה שכבר רמזתי על זה במכתבי הקודם. ובכל זה אבא בזה בקיצור עכ"פ עוד הפעם והוא:

כל אדם הוא קומה שלימה חי. ובפתרון כל שאלה צריכים להתחשב עם אדם חי זה שאינו אוטומטי, ובמילא לא תמיד פתרון כללי מתאים עליו.

ולבאר דברי יותר, בית בעל קומה אחת או שתי קומות - גם הוא בית

הוא - ולכשיבנו עליו קומה שני' או שלישית - הרי זה הוספה על בית הקודם. אבל אם ירצו לאחר הבנין להרוס את הקומה הנוספת, מובן שההריסה תהרוס את כל הקומות ואפילו את היסוד, כיון שכבר נתאחדו כל הקומות ע"י מלט וכו', ועאכו"כ שאם ירצו להרוס את הקומה התחתונה שהריסה זה תהרוס את הקומות אשר על גבי'.

מבלי להכנס בפתרון השאלה איזה מקום תופס נשיאת זקן בתרי"ג מצות התורה הק' (וידוע לכל אשר כמה חרדים מאנשי אשכנז ועוד, הם בלי חתימת זקן), הנה כשנגשים לפתרון השאלה בנוגע לאיש פרטי, צריך להתחשב עם מצבו הוא.

ההחלטה דנשיאת זקן נתקבלה ע"י בנם שי' מתוך התעוררות פנימית, וקשה יהי' לברר אם זהו אצלו "הקומה הראשונה" שבמשל הנ"ל או "קומה נוספת" על ענינים שקדמו לה, וספק בעיני אם גם צריך לחתור בנשמתו כדי לברר הדבר, כי הרי כל חטוט בנפש האדם פנימה, אינו מביא ברכה וכו'. אבל בכל אופן ברור במצבו העכשוי, נעשו אצלו כל הענינים סיבה אחת שעלתה לו במלחמה נפשית פנימית בזעזועים וכו'.

וכמו שכתבתי מאז, על כל קרוביו וידידיו, ועאכו"כ על הוריו, לחזקו ולעודדו בכל אפשריותם ויכולתם, ותקותי שגם הן ינהגו כנ"ל כיון שזהו טובת בנם ובמילא זהו ג"כ טובתם.

וטובת בנם היא - לא רק מנקודה שיקיים עוד מצות בהידור כמנהג חסידים, אלא שיוסיף זו מנוחה בנפשו וחיזוק בהליכתו בדרכו אשר בחר בה, הקשורה בכמה מניעות מבחוץ ובמילא דורשת תוספת כח ועידוד מכל מלה אשר יקר הוא בעיניהם.

המחכה לבשו"ט וחותם בברכה בנוסח כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

ח'ל
נדפסה בקונ' "צדי"ק למלך" א ע' 86.