Igrot Kodesh · Letter 8093 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

26 Adar* 5716,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I respond to your letters of the 3rd, 11th, and 22nd of Adar*. I am surprised by the lapse of time between each letter and, even more, by the fact that all the points raised, without the slightest exception, are conducted with frightening heaviness, without the slightest reason justifying it, except the fact that one does not feel concerned. Now, does the most immediate logic allow one to reason thus? All the more so for those who were students of the Yeshivah*, or even for simple Chassidim*, or even for Jews who observe the Torah* and the Mitzvos*. This is all the more frightening since I myself know, and you therefore know it as well, that Chassidim* have acted and obtained results in communal domains, in various places of the Holy Land, may it be restored and rebuilt, but not in the vineyard of Chabad*! Despite this, when one gathers, one discusses, then one defers the decision to a following meeting. But I am weary of writing on this subject, or even of writing in general.

You surely know the account (note 1: See Toras Menachem* Hisvaaduyos 5710, page 74) of my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us, who says: "One does not see what was done" (note 2: In Russian in the original). One speaks, one writes, one insists, but nothing advances. When you receive my letter, you will therefore organize a meeting with one or two other Chassidim*. When there is news, you will communicate it to me. Thus, I will wait another week, then yet another. I will insist again, but I will once more receive a similar response. It would therefore be necessary to explain to all these "communal leaders" that this is not my own affair. If they reasoned somewhat, setting aside their personal interest, perhaps they would arrive at the conclusion that it is not my purpose to moralize, nor even to call to order, but solely to help. With my blessing,

ח'צג

ב"ה, כ"ו אדר, תשט"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתביו מג', י"א וכ"ב אדר. ולפלא על ההפסק בין מכתב אחד לחבירו, ועוד יותר על מה שכל הענינים, מבלי יוצא מן הכלל, מתנהגים בכבדות מבהילה ומבלי כל טעם מספיק בזה (לולא הטעם, אז די זאך איז ניט נוגע. והאומנם יש לטעם זה הסברה אפילו בשכל הבריא האנושי ועאכו"כ בשכל שצ"ל אצל תמימים ואפילו חסידים סתם ואפילו אנ"ש סתם ואפילו שומרי תורה ומצות סתם).

וביותר מבהיל, שהרי ידועים לי ועאכו"כ ידועים להם, כמה מאנ"ש שפעלו און האבען אויפגעטאן בענינים ציבורים בכמה מקומות באה"ק ת"ו - אבל לא בכרם חב"ד.

וכשמתאספים יחד טענה'ט מען זיך אויס און מען גייט זיך פאנאנדער ביז צו דער צווייטער אסיפה. וכבר נלאיתי כתוב אד"ז, ואפיל והכתיבה שנלאיתי לכתוב.

ובטח ידוע לו הסיפור מכ"ק אדמו"ר זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע, "ראבאטא ניע ווידנע" - שמדברים וכותבים ומעוררים, והענינים אינם זזים ממקומם...

וכשיקבלו מכתב יתראו עם אחד או שנים מאנ"ש, וכשיהי' חדשות יכתבו. ואחכה עוד שבוע ושבוע, ועוה"פ אעורר, ועוה"פ אקבל מענה על דרך זה.

וצריך הי' להסביר לכל ה"עסקנים", שאין זה עסק פרטי שלי... ואם יתבוננו במקצת עכ"פ מבלי נגיעה, אולי יבוא לידי החלטה, אשר אין זה מעניני להטיף מוסר, ואפילו לא לעורר, כי אם - לסייע...

ח'צג
נדפסה בקונ' "צדי"ק למלך" א ע' 96.

הסיפור: ראה תורת מנחם - התועדויות ה'שי"ת ע' 74, וש"נ.

ראבאטא ניע ווידנע: העבודה לא נראית.