Igrot Kodesh · Letter 8219 — Grief & Loss

By the grace of Hashem,

7 Tishrei* 5722,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

We have duly received your letter, in which you briefly describe your activities during the period that has elapsed since your arrival in this city, that is to say for more than a semester (note 1: The words "semester," "perhaps," "all," "indispensable," "of darkness, of the veil and of the concealment," "tens of thousands" are underlined by the Rebbe). I hope that to someone like you, it is unnecessary to explain at length that the actions you describe to me would perhaps (note 1) have been sufficient for a merchant or for someone who assumes, moreover, an entirely (note 1) different activity, but devotes himself to the dissemination of Judaism or to the strengthening of institutions when he has free time. On the other hand, someone for whom this is supposed to be his activity, his main activity, can in no way be satisfied with such a record. And, I am not solely alluding to your salary, which is paid from communal funds, which implies that you must faithfully discharge your mission. There is, in addition, a principle according to which a man must particularly regret the loss of his time (note 2: Our Sages deplore, thus, that "a man regrets having lost his money, but not having lost his time"), as Chassidus* explains (note 3: See, in particular, on this subject, letter no. 32), concerning the verse: "Days were created and one of them..." (note 4: Of which Chassidus gives the following reading: "Days were created and, through the intermediary of man, the One introduces Himself therein"). Each one receives, indeed, the number of days corresponding to the actions he must accomplish. Each day that is not filled, all the more so that is empty of the necessary actions, is...

It is true that one can grant you mitigating circumstances, in this case, by adopting the attitude opposite to that of your letter, according to which your activities were insufficient because you did not have bread in your sack (note 5: Due to a lack of means of subsistence). In fact, one must say, quite to the contrary, that you had bread in your sack and that consequently, you did not pay attention to the following affirmation of our Sages (note 6: In tractate Pesachim* 113a): "skin a carcass in the street rather than present yourself as a Kohen*" (note 7: It is preferable to have a job, even if it is not very honorable, rather than to put forward one's own qualities in order to rely on others). Consequently, before engaging in an action, you examine it seven times, in order to be sure that you will effectively derive therefrom the honor that is due to you.

Our Sages have emphasized (note 8: See tractate Berachos* 54a) that it is useless to complain about the past. How much more so is this the case here for, in the end, it matters little whether it is a lack of will or a lack of means. Within the framework of the mission entrusted, it is, in any case, indispensable (note 1) that the emissary not wait, before acting, to receive instructions bearing on the slightest detail (note 9: See, on this subject, Sefer HaSichos* 5749, volume 2, page 542 and Sefer HaSichos* 5748, from page 494) or the coming of Moshiach* so that the promise according to which: "I will remove the spirit of impurity from the earth" be fulfilled, that there be no more veils, no more concealments and, quite to the contrary, that one disseminate the light in the place of darkness, of the veil and of the concealment (note 1), which very often also includes the troubles one must endure to earn one's livelihood. Now, as far as you are concerned, all of this has been excluded. But, despite this,... We are, however, in the ten days of Teshuvah* and it is therefore quite clear that there is no reason to say more on this subject, since it is appropriate to emphasize, quite particularly, the merit of each one, within all of Israel. This is quite evident. In any case, in the future, you will effectively make contact with all these persons.

Of course, what is said above is in no way the expression of a grudge, but rather that of a great pain in observing that, for different reasons, you have squandered your time, your capacities and your knowledge, without using them, as would have been necessary, in order to disseminate the wellsprings (note 10: Of Chassidus) and, more generally, Judaism. This is quite evident, especially since you find yourself among tens of thousands (note 1) of Jews, may Hashem multiply them. Now, their soul hungers and thirsts for the Word of Hashem. Nevertheless, for a large part of them, they do not even understand the object of their hunger and their thirst. Happy therefore is the portion of whoever invests his own capacities to inform them of this, in the manner that has just been described, and places them under the protection of the Divine Presence. As our Sages indicate (note 11: In the Zohar*, volume 3, page 134a), "everything depends on the Mazal*." And, this is also true for what concerns you. With my blessing that you be definitively sealed for a good year,

For the Rebbe Shlita*,

the secretary,

ח'ריט

ב"ה, ז' תשרי, תשכ"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשרים קבלת מכתבו בו כותב ר"פ מפעולותיו במשך הזמן מעת בואו מ... ז. א.

יותר מחצי שנה. והתקוה שבודאי לדכוותי' למותר להאריך - שהפעולות שכותב אולי מספיקות לבעלי עסק או בכלל לזה שעסקו ענינים אחרים לגמרי , אלא שבזמנים הפנוים מעסקו מתעסק בהפצת היהדות או החזקת המוסדות וכו' ואי"ז מספיק כלל וכלל למי שזה צ"ל עסקו ועיקר עסקו. ואין כאן הכוונה רק מפני שהרי המשכורת באה מקופה צבורית ובמילא צ"ל עשיית הענינים באמונה וכו' - כי אם עיקר בזה, שעל האדם לחוס על איבוד ימיו ביותר וביותר. וכמבואר בדא"ח עה"כ ימים יוצרו ולו אחד בהם, שמספר הימים הוא מתאים להפעולות הדרושות, וכל יום אשר אינו מלא ועאכו"כ באם ריק הוא מפעולות הדרושות, הרי וכו',

איברא דלימוד זכות בנידון דידן - [בהיפך מכתבו שמפני שלא הי' פת בסלו ולכן חסר בפעולות, כ"א אדרבא] מפני שהי' פת בסלו, לא שם לב למחז"ל פשוט נבילא בשוקא ואל תאמר כהנא אנא, ועד כדי כך - שטרם נגש לאיזו פעולה בדקה שבע בדיקות, אולי יש בזה ענין שאינו לפי הכבוד וכו' וכו'.

והודיעונו חז"ל אין צועקין על העבר. ובפרט בנדון דידן, שהרי לכאורה אין נפק"מ אם הוא העדר הרצון או העדר היכולת, והרי ענין שליחות הוא בדוקא שאין על השליח לחכות על כל פרט ופרט להוראה בפעולה, או לחכות לימות המשיח אשר רוח הטומאה יעבור מן הארץ ולא תהיינה כל העלמות והסתרים. כ"א אדרבה - להפיץ אור במקום חשך העלם והסתר [אשר בהעלם והסתר זה נכללת לפעמים קרובות גם דאגת הפרנסה. ובנוגע אליו הרי שללו זה, ובכ"ז כו']. ופשוט ומובן שעתה בעשי"ת אין להאריך בענינים כאלו, שהרי זכיותיהם של כאו"א בתכ"י - צריכים להדגיש אותם ביותר וביותר, וק"ל, ועכ"פ מכאן ולהבא - הנה יבוא בדברים עם...

פשיטא שאין בהנ"ל כל ענין של קפידא וכיו"ב, כי אם אך ורק הצער גדול על שמטעמים משונים בזבז זמנו כשרונותיו וידיעותיו, מבלי לנצלם כלל כדרוש להפצת המעינות, בתוככי הפצת היהדות, וק"ל, ובפרט - שנמצא בתוככי עשיריות אלפים כ"י אחב"י, אשר נשמתם רעבה וצמאה לדבר ה' [אלא שחלק חשוב מהם אין יודעים למה הצמאון והרעבון, ואשרי חלקו של המנצל כשרונותיו להודיעם ע"ד האמור ולקרבם תחת כנפי השכינה], וכנראה שהמאמר הכל תלוי במזל - גם בזה קאי הוא.

בברכת חתימה וגמח"ט

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ח'ריט
רוב האגרות הן מהעתק המזכירות וחלק מצילום האגרת. לא נסמן בהערות אלא אם מקורה אחר, או שכבר נדפסה במ"א (בלקו"ש וכיו"ב).

וכמבואר בדא"ח: ראה לעיל ח"א אגרת לב. ובכ"מ.

למחז"ל: פסחים קיג, א.

והודיעונו חז"ל: ראה ברכות נד, א.

ענין שליחות: ראה גם סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 542. סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 494 ואילך.

שהמאמר: זח"ג קלד, א.