Igrot Kodesh · Letter 8226 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

29 Tishrei* 5722,

Brooklyn,

To Mrs. G. Luzon,

I bless you and greet you,

I obtained, with pleasure, news of you and your husband, through the distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs, Rav Yosef Weinberg, upon his return from his visit to your city (note 1: Madagascar). I was even more satisfied when he informed me of your motivation, with inspiration and enthusiasm, yours and that of your husband, to unify and draw together the Jewish families in your surroundings. Your husband, in particular, committed himself to delivering a teaching to the children. In our era, the education of Jewish children is, indeed, particularly important, for it is through their intermediary that one influences the parents.

You and your husband surely have knowledge of what is a fundamental principle of our faith in general and what the teaching of the Baal Shem Tov*, Chassidus*, particularly emphasizes: the notion of Divine Providence. Indeed, every event, major or minor, that occurs in the world, whether it concerns the mineral, the vegetable, the animal or the human, down to the slightest detail, is not the result of chance, which may Hashem forbid. Everything is the effect of Divine Providence, with a certain intention, with a well-defined purpose allowing one to direct the world. It goes without saying that, when a person finds himself in a remote corner of the globe, at a great distance from his native land and, more generally, from any Jewish community, this is not the result of chance. Such a person must therefore consider himself as the emissary of Hashem. Through his intermediary, the Divine Word must reach this place as well. He must multiply justice and righteousness, toward each man and each woman, in particular disseminate Judaism and its Mitzvos* among the Jews of the place.

In the matter, one must not seek quantity. Our Sages, of holy memory, say (note 2: In tractate Sanhedrin* 37a) that: "whoever saves a Jewish soul is as if he had preserved the entire world" (note 3: See letter no. 8223). If this was so at all times, how much more so is this the case in our era, after the extermination of so great a part of our people, unfortunately. Every Jew who survived is "a firebrand saved from the flames," having the duty therefore to assume not only his own mission, but also that of the martyrs who fell to sanctify the Name of Hashem.

May Hashem grant that you and your husband elevate yourselves, from one stage to another, in your effort and in the positive influence you exert on your surroundings. You will do so with joy and enthusiasm, in conformity with the content of the time of our joy (note 4: Of the festival of Sukkos*) and, in particular, of Simchas Torah*, festivals by which we conclude the month of Tishrei*, at the beginning of the year, in order to retain the joy and the motivation during all the days of the year (note 5: See letter no. 8224). In greeting our brethren, the children of Israel, who are found in your city, as well as with my respects and my blessing,

My secretariat writes only in the Holy Tongue, in Yiddish* and in English. You will kindly specify to me in which of these languages our correspondence should continue, from here. I hope, indeed, that it will have a continuation. On the other hand, you and your husband can continue to write to me in French, for I read this language. But, above all, may Hashem grant that you be able to announce good news to me,

ח'רכו

ב"ה, כ"ט תשרי, תשכ"ב
ברוקלין.
מרת ג. לוזון שתחי'

ברכה ושלום!

בעתו ובנועם קבלתי פ"ש ממנה ומבעלה שיחיו על ידי הרה"ח וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצרכי צבור וכו' הרב יוסף שי' וויינברג, בשובו מביקורו במחנם הטוב. ומשנה נחת רוח הי' לי כאשר סיפר לי על דבר ההתעוררות, בחפץ לב ובחמימות, אצל כבוד מעלתה וכבוד בעלה לאחד ולקרב המשפחות היהודיות בסביבתם, וביחוד אשר בעלה לקח על עצמו ללמד את הילדים, שבתקופתנו זו חשיבות יתרה בחינוך ילדי ישראל כי על ידם משפיעים גם על האבות.

בטח ידוע לה ולבעלה מה שהוא עיקר באמונתנו בכלל, ומודגש ביחוד בתורת הבעל שם טוב ובתורת החסידות - הוא ענין השגחה פרטית, שכל דבר גדול או קטן המתרחש בעולם, בין בדומם, בין בצומח חי או מדבר, לכל פרטיו ופרטי פרטיו, אינו ח"ו מקרה, אלא הכל בהשגחה פרטית ובכוונה ותכלית בהנהגת העולם. ואין צריך לומר כאשר יהודי מוצא את עצמו בפינה נדחת בעולם, הרחק ממדינת מולדתו, ובכלל רחוק מציבור יהודי, הרי בודאי אין זה מקרה בעלמא, וצריך לראות את עצמו כשלוחו של מקום, שעל ידו יגיע גם לפינה זו דבר ה', להרבות הצדק והיושר בהנוגע לכל אחד ואחת, ולהפיץ היהדות ומצוותי' בין היהודים שם בפרט.

ובכגון דא, אין להביט על הכמות, אשר אמרו חכמינו זכרונם לברכה, כל המקיים נפש אחת בישראל כאילו קיים עולם מלא. ואם בכל הזמנים כך, על אחת כמה וכמה בתקופתנו אנו, אחרי השמדת ר"ל חלק כה חשוב על עמנו, הרי כל יהודי שהי' לפליטה הוא אוד מוצל מאש וצריך למלא לא רק תפקידו הוא, אלא גם למלא מקום הקדושים שנפלו על קידוש השם.

ויהי רצון שהיא ובעלה ילכו מחיל אל חיל בהשתדלותם ובהשפעתם הטובה על סביבתם, ויעשו כן מתוך שמחה וטוב לבב, וכתוכן "זמן שמחתנו" ושמחת תורה בפרט, אשר בהם מסיימים אנו חודש תשרי בראשית השנה, כדי להמשיך משמחה והתלהבות זו בכל ימות השנה.

בפ"ש לכל אחינו בני ישראל במחנם שי' ובכבוד ובברכה.

במזכירות כותבים רק לשון הקדש, אידיש או אנגלית, ומטובה להודיע באיזו שפה להמשיך הקורספודנצי' מכאן, שתקותי שיהי' המשך. אבל מצד כ' מעלתה ובעלה שי' יכולים לכתוב גם בצרפתית, כיון שאני קורא שפה זו. והעיקר - שיוכלו לבשר בשורות טובות.

ח'רכו
במחנם: מדגסקר.

אמרו חכמינו: סנהדרין לז, א.

כדי להמשיך: ראה לעיל אגרת ח'רכד, ובהנסמן בהערות שם.