Igrot Kodesh · Letter 8258 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

12 Kislev* 5722,

Brooklyn,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes himself

to communal needs, Rav Meir Aryeh (note 1: Rav M. A. Mozeson, of Plimota),

I greet you and bless you,

I have duly received your letter of 9 Kislev*, in which you write to me about a certain Mitzvah* (note 2: The Mitzvah* of residing in Eretz Yisrael*, to which the recipient of this letter said he could not renounce. See, on this subject, letters no. 8398 and 8404). Now, it is evident, including according to the terms of your letter, that there is a controversy to determine whether it is a Mitzvah* of the Torah*, a disposition of the Sages or indeed a... On the other hand, what is indeed evident (note 3: The Rebbe underlines the words: "evident," "all," "clearly," "halachic decision," "all," "only reproduced" and "clearly stated by our holy Torah*"), according to all opinions, is that the Injunction: "You shall love your neighbor as yourself" is: "a great principle of the Torah*." It is also an important rule of the Torah*, possessing a general scope and which is not merely a specific Mitzvah*. Tractate Shabbos* 54b says, indeed, that: "he who has the means to prevent (note 4: Someone else from committing a transgression) and does not do so..." Indeed, our Sages knew that the evil inclination could come to trouble a man and convince him that a protest on his part would be useless. Indeed, it would not be accepted, according to his assertion. Now, tractate Shabbos* 55a emphasizes to us that such things are known only to the Master of the world (note 5: He alone can know whether the protest will be useful or not and man must therefore formulate it in any case). How would they be known to the sons of man? Now, this text refers to those who, unfortunately, served the idols during many years, in the era of the Beis HaMikdash*. Despite this, our Sages formulated such a remark (note 6: Even in such an extreme case, it is conceivable that a remonstrance would prove effective).

Furthermore, they did not content themselves with informing us of this. They signified to us clearly that such a protest is an obligation, as it is said: "You shall reprove." Now, according to all (note 3) opinions, there is here a disposition of the Torah*, which can even take the form of a blow, a curse, a reprimand. And, what blow is it here? This too is specified clearly (note 3). It belongs to the category described by the verse: "Shaul raised the spear upon him to strike him" and, on this subject, you will carefully consult tractate Arachin* 16b. Now, can you affirm, on your own account, with a whole heart, that you are one of those to whom our Sages recognize the capacity to determine whether a reproof will prove useful or further whether it has already been formulated, in any case to the point of being considered a reprimand or a curse. But, this is not sufficient either and it is, furthermore, necessary to strike, according to the halachic* decision of the Rambam*, previously cited. And, one will consult the opinion of the later Decisors on the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, at the beginning of chapter 608.

May Hashem grant that, in joy and enthusiasm, you make use of your capacities and the possibilities that Divine Providence has granted you in the place where you currently find yourself. It is, indeed, an established fact and a halachic* decision (note 3) of the Shulchan Aruch* (note 7: Choshen Mishpat*, chapter 97, paragraph 1 and Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken*, laws of lending, chapter 1, paragraph 1) affirming that: "the poor of your city have priority." This principle, according to all (note 3) opinions, is also established by the Torah*. You also speak, in your letter, of transgressing the words of... Now, what am I and who am I to express myself on such a subject? I have merely reproduced (note 3) halachic* decisions that have been clearly stated by our holy Torah* (note 3), which was given to every Jew, from the era of Mount Sinai and until our days. It is known, indeed, that the Ten Commandments affirm: "I am Hashem your Elokim*," precisely in the singular. And, I have indicated the reference above. You can therefore consult this text yourself and verify all of this. I address to you my blessing to make use of your capacities for what will be good for you and in the manner that will be good for you, in conformity with the teaching of the days of Chanukah*, for which the Halachah* retains the opinion of Beis Hillel* (note 8: According to which one lights the candles of the festival in ascending order), by adding, by advancing and by illuminating.

ח'רנח

ב"ה, י"ב כסלו, תשכ"ב
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ הרב מאיר ארי'

שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מט' כסלו, בו כותב ע"ד מצוה פלונית שפשוט (גם ממכתבו), שיש בזה מחלוקת אם היא דאורייתא או דרבנן או וכו' - אבל מה שכן פשוט ולכל הדיעות אשר מצות ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה.

כן עיקר גדול בתורה, וגם זה ענין כללי ולא מצוה פרטית, שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה כו' (שבת נד, ב). וכיון שידעו חז"ל שאפשר שהיצר יבוא ויבלבל ויפתה שאין תועלת במחאה, כי אפילו כשימחה לא יקבלו, הודיעונו אשר בענינים כאלו רק לפני רבוש"ע גלוי ולבנ"א מי גלוי (שבת נ"ה א') - שהמדובר שם הוא באלו שר"ל עבדו ע"ז בזמן המקדש ובמשך שנים רבות, ובכ"ז אמרו רז"ל כנ"ל ולא הסתפקו בהודעה האמורה, והורונו ברורות אשר המחאה הוכח תוכיח, מחויבים בזה ( ולכל הדיעות זהו מדאורייתא) עד הכאה קללה ונזיפה, ובאיזה הכאה מדובר, גם זה מפורש , שזהו הכאה מהסוג, דויטל שאול את החנית עליו להכותו (עיין היטב ערכין ט"ז ב'). והאומנם יכול לאמר ע"ע בלבב שלם - שהוא בסוג זה עליו אמרו חז"ל, שלפניו גלוי האם תועיל ההוכחה וכבר הוכיח עד כדי נזיפה וקללה עכ"פ. [גם זה אין מספיק וצ"ל עד כדי הכאה - כפס"ד בהאמור (להרמב"ם. ועיין אחרונים לשו"ע או"ח ר"ס תר"ח)].

ויהי רצון שמתוך שמחה וטוב לבב, ינצל כל כשרונו ויכולתו שחונן בהם מהשגחה העליונה במקומו עתה, שיש בה חזקה ופס"ד בשו"ע - עניי עירך קודמין, וגם זה לכל הדיעות מדאורייתא.

לכתבו במכתבו ע"ד לעבור על דברי וכו', הנה מה אני ומי אני לדבר דברים בהאמור, ורק העתקתי פסקי דינים ברורים בתוה"ק , אשר ניתנה לכאו"א מישראל במעמד הר-סיני ועד היום הזה, וכידוע הדיוק בעשה"ד אנכי ה' אלקיך לשון יחיד דוקא.

וציינתי ג"כ המקור לעיל. והרי יכול בעצמו לעיין שם ולברר בהאמור.

בברכה לניצול כשרונותיו במקום הטוב לפניו ובאופן הטוב לפניו, וכהוראת ימי חנוכה (דהלכה כב"ה) מוסיף והולך מוסיף ואור

מ. שניאורסאהן
ח'רנח
חלקה נדפס בשערי הלכה ומנהג ח"א ע' רז והושלמה עפ"י צילום האגרת.

הרב מאיר ארי': מוזסון, פלימוטה.

בו כותב: שאינו יכול לוותר על מצוות ישיבת ארץ ישראל.

מצוה פלונית: ראה גם לקמן אגרת ח'שצח. ח'תד.

ופס"ד בשו"ע: חו"מ סצ"ז ס"א, שו"ע אדה"ז הל' הלוואה ס"א ס"א.