Igrot Kodesh · Letter 8306 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

19 Teves* 5722,

Brooklyn,

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem,

filled with zeal, of multiple accomplishments,

the Rav T. H. (note 1: Rav Tzvi Hirsch Eisenstadt, of Brooklyn. See, regarding him, letters no. 2654 and 6603),

I greet you and bless you,

I have duly received your book, the second volume of the commentary on the Torah*, of the Ramban*. I thank you very much for having thought to send it to me. As I had said in the letter I addressed to you, at the time (note 2: Perhaps on the occasion of the publication of the first volume), may Hashem grant that, in calm and enthusiasm, you continue this commentary, that you clarify and explain the words of the early Sages, comparable to angels, in particular those who began the revelation of the hidden dimension of the Torah*, among whom the Ramban* occupies a special place. He is, indeed, one of the last true Sages of the Kabbalah*, until the era of the Ari Zal*, as we will specify. His work is also true, upright, just and enduring. Subsequently, however, after the Ramban*, this wisdom remained hidden, until the Ari Zal* undertook to reveal it, as Rabbi Chaim Vital* explains, in his introduction to the Shaar HaHakdamos*, which you will consult. Moreover, our generation, an orphaned generation, in which the twilight is intense and profound, has a particular need for the revelation of this light of the Torah*. With my respects and my blessing,

In the copy I received of your book, there seems to be missing the second half of my second letter.

P.S.: According to my custom, I reproduce below some notes pertaining to the second volume of your book. And, our Sages give the assurance (note 3: In tractate Kiddushin* 30b) that in the end, peace reigns among the sages. Now, "everything follows the conclusion" (note 4: According to tractate Berachos* 12a) and the end.

At the beginning, at page 281, Vayeshev* 37, 1 (note 5: "For what reason did Yaakov* settle in the land where his father resided? He reasoned that the chiefs of Eisav* resided in the regions that had been allotted to them, as the verse 36, 43 states, that is to say in the region they had obtained as an eternal inheritance. But Yaakov* was a stranger, like his father, in a land that did not belong to him, which means that they chose to reside in the chosen land and that there was thus fulfilled for them what had been stated at verse 15, 13: 'Your descendants will be strangers in a land that will not belong to them,' which, in contrast, was not the case for Eisav*. Indeed, only Yaakov* was considered as the descendant of Avraham*"), which means: One will consult Midrash* Bereishis Rabbah*, chapter 82, paragraph 13, which says: "on account of the commitment that he would be a stranger." One may question what the Ramban* says, at this reference, if one consults his commentary, before this, on verse 36, 6.

At the end (note 6: "He breathed his last and he was gathered: There is no mention of death, concerning him and, in fact, our Sages explain, in tractate Taanis* 5b, that our father Yaakov* did not die. This Midrash* means that the souls of the Righteous are inserted into the bond of life and surround them thus throughout the day, forming, in this way, like a garment of scarlet, in order to avoid the nakedness of Yaakov*. This garment may also be worn only from time to time. One will understand all of this in light of what is said in tractates Shabbos* 142b and Kesubos* 103a"), at page 413 and at the second line of page 153b: which states the exact version and in the note, based on a manuscript: "These gravediggers" (note 7: "These gravediggers were digging the earth of Rav Nachman Bar Yitzchak*. He saw that there was something and he said: Please enter the house"). This seems to allude also to what is said beforehand: "Our Sages teach: the spirit... the instruments will be placed in the repository... and the soul of my master will be..." Such is indeed the essential meaning. For, these gravediggers observed the materiality of the body they touched. One must admit that one speaks here indeed of a body, in the literal sense and not of the garment of scarlet which the Ramban* mentions at this reference. This is what one can deduce from the question posed by the Talmud*: "It is said: 'You are dust.' There must therefore be no jealousy..." The life that Yaakov* possessed is therefore indeed that which is defined by Rabbi Ovadyah of Bartenura*, that is to say that which one possesses until the closing of the grave or until the putrefaction of the flesh. Now, this is the case for all men and not only for the Righteous. The Bahya*, on the other hand, considers that these gravediggers indeed grasped the garment of scarlet, but I have not had the merit of understanding his interpretation. Indeed, if it were the correct one, how could one understand the objection that is raised from the verse: "You are dust"? Does this not come to fulfillment when the body is laid in the earth? And, the same applies to all the questions that are posed here.

At the same reference (note 8: Rabbeinu Bahya* says: "This is the case from one Friday evening to another or from one Yom Kippur* to another"), at note 98: From time to time: this means from one Friday evening to another, or from one Yom Kippur* to another. This explanation is that of the Bahya*. Nevertheless, one must search for the reference of the interpretation that says: "from one Yom Kippur* to another." Perhaps this is the meaning of the setting of the sun of which it is spoken in tractate Kesubos* 103a, which includes the setting of the sun of Yom Kippur*, which is also: "in the mouth of everyone," according to the expression of Rashi*, at this same reference. One may, however, question this formulation, for why is it not said: "from one Friday evening to another"? But, perhaps there is a printing error, in the text of the Bahya*, so that it should have read: "from one festival to another." On one hand, his setting of the sun is indeed "in the mouth of everyone." Moreover, this reading conforms to what the Sefer Chassidim* says, regarding the account, related by tractate Kesubos*, according to which Rebbi* returned (note 9: After his passing) to pronounce the Kiddush* for the members of his family. Indeed, he could do so also for the festivals, but not on Yom Kippur*.

At the same reference, at note 100, according to the manuscript: Rabbi Yossi the Galilean returned home every Friday evening. One may wonder what is the source of this statement. It is therefore necessary to consult once more the manuscript and to analyze the context. Perhaps this name, of which only the initials were mentioned previously, is that of Rebbi*, cited in the preceding paragraph. Subsequently, the copyist would have made an error. Regarding the garment of the soul, previously cited, one will consult the Kuntres Nefesh Ruach Neshamah*, appearing in the Sefer Shaarei Zohar*, of Rav Margolis, at page 134, as well as the references cited therein.

At the end of the addenda found at the beginning of this volume: As the Ramban* cites, in his commentary on the verse Bereishis* 2, 9, our Sages observe that: "three spoke truth and disappeared from the world." In various versions of the Ramban*, one finds the following text: "These are the serpent, the spies and Doeg* the Edomite of Beerot*." In contrast, the Chapters of Rebbi* cite: "the spies, Doeg* and the sons of Rimon of Beerot*." And, one poses, on this subject, the following questions:

1) One must admit that the Ramban*, mentioning the serpent, does not accept the version that has reached us of the Chapters of Rebbi*.

2) Furthermore, why speak of Beerot* regarding Doeg*?

In my view, the following questions arise regarding our version of the Chapters of Rebbi*:

1) The sons of Rimon of Beerot* did not disappear from the world and even less from the World to Come, because of what they declared, as the verse Shmuel* 2, 4 indicates.

2) If one counts the sons of Rimon, one must also cite the one who announced to David* the death of Shaul*. Moreover, it would even have been necessary to mention him first, as David* himself says, at the verses Shmuel* 2, 4, 10-11. One must conclude from this that it is appropriate to set aside the sons of Rimon. One may, however, question the origin of this error. But, perhaps it is possible to explain that our Sages highlight here a surprising fact, how truth could have the effect that a man be lost from the world. It is therefore to emphasize this surprising aspect that is also mentioned the quality of Doeg*. The version to be retained is therefore: "the serpent, the spies and Doeg* the Edomite, mighty among the shepherds," according to the terms of the verse Shmuel* 1, 21, 8, or else: "Doeg* the Edomite, head of the court," according to the expression of our Sages. The copyist presumably lacked knowledge. He therefore did not understand all of this and he introduced the expression: "of Beerot*," whose letters are similar, in the manuscript. Subsequently, he discovered the connection between "of Beerot*" and the sons of Rimon. He then introduced this "clarification" of his own initiative.

ח'שו

ב"ה, י"ט טבת, תשכ"ב
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ בעל מרץ ורב

פעלים

מוהרצ"ה שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת ספרו, פירוש הרמב"ן על התורה כרך ב', ות"ח ת"ח על שימת לבו לשלחו לי.

וכאמרי במכתבי מאז, יהי רצון אשר מתוך מנוחה וטוב לבב ימשיך בפירושו האמור לבאר ולפרש דברי ראשונים כמלאכים, וביחוד אלו אשר התחילו בגילוי נסתר דתורה, שהמיוחדים בהם הוא - הרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים האמיתים וכו' (עד שבא האריז"ל, וכדלקמן) גם החיבור שעשה אמת ויציב ונכון וקיים וכו', כי מהרמב"ן ואילך נסתרה דרך החכמה הזאת עד אשר האריז"ל החל לגלות זאת החכמה כו' (הר"ח ויטל בהקדמתו לשער ההקדמות יעו"ש).

והרי ביחוד דורנו דור יתום חשך כפול ומכופל זקוק לגילוי אור תורה האמור.

בכבוד ובברכה.

בטופס ספרו שקבלתי - כנראה חסר חצי השני של מכתבי השני.

נ. ב. כדרכי מועתק לקמן איזו הערות על ספרו כרך הב', והבטיחונו רז"ל ואת והב בסופה, והכל הולך אחרי החתום והסוף.

בתחלתו. ע' רפא . וישב לז, א: והכוונה להגיד . - ולהעיר מב"ר (פפ"ב, יג): מפני שטר חוב כי גר גו'. - לכללות פי' הרמב"ן כאן - צע"ק מפירושו לעיל לו, ו.

בסופו. תיג. שיטה שני' קנב, ב (כצ"ל) ובהערה שם (מכת"י): הנהו קפולאי כו'.

- ולכאורה הכוונה גם על מש"כ שם לפ"ז: ת"ר והרוח כו' ינתנו כלים לאוצר כו' והייתה נפש אדוני כו'. ואדרבה זהו עיקר המכוון.

כי בהנהו קפולאי הגוף דגששי' חזיא דאית בה מששא. עכצ"ל דהפי' גוף כפשוטו (ולא לבוש השני דבפי' הרמב"ן כאן. וכמוכח מהקושיא בהש"ס כי עפר אתה כו' וכל שאין בו קנאה כו'). וא"כ החיות שהי' בו - הוא כמש"כ שם רע"ב, החיות שעד שיסתם הגולל או שיתעכל הבשר - שהמדובר הוא בכל אדם ואינו ענין לצדיקים דוקא. אבל בבחיי כאן כ' דבהנהו קפולאי היינו גוף השני. ולא זכיתי להבין, דא"כ מאי קשיא לי' ממש"נ כי עפר אתה גו' - כיון דמתקיים בגוף הנקבר בארץ. ועד"ז בשאר הקושיות שם.

עוד שם בהערה (צח): לעתים מזומנות - היינו מע"ש לע"ש ומיוהכ"פ

ליוהכ"פ - והוא מהבחיי. וצריך חיפוש המקור דמיוהכ"פ ליוהכ"פ. ואולי מפרש בי שמשי שבכתובות (קג, א) גם ביהש"מ דיוהכ"פ (שהרי גם הוא שגור בפי כל - כפירש"י שם).

וצע"ק דהול"ל מערב יוהכ"פ לעיוהכ"פ. ואולי טה"ד בבחיי וצ"ל מיו"ט ליו"ט שנוסף ע"ז שגם ביהש"מ שלו שגור ה"ז מתאים למש"פ בס' חסידים בהא דכתובות דהי' בא ומקדש לב"ב דגם ביו"ט שייך זה (משא"כ יוהכ"פ).

שם בהערה ק (מכת"י) : ר' יוסי הגלילי שהי' בא לביתו בכל ע"ש כו'. - צע"ג המקור ע"ז. וצל"ע בכת"י - המשך הל', ואולי הי' כתוב מראש בר"ת "ריה"נ" (וקאי על רבנו הקדוש דלעיל שם) ונתחלף להמעתיק ב"ריה"ג".

- בענין לבוש הנשמה וכו' דלעיל - ראה קונטרס נר"נ (בס' שערי זהר להר"ר מרגליות) ע' קלד. וש"נ .

סוף המילואים (שבראש הס') ע"ד מרז"ל (הובא ברמב"ן בראשית ב, ט) ג' אמרו אמת ואבדו מן העולם. שבכמה דפוסי הרמב"ן הגירסא "ואלו הן נחש ומרגלים ודואג האדומי הבארותי" ובפרקי רבנו הקדוש מונה "מרגלים ודואג ובני רמון הבארותי" - והקשו: 1) צ"ל דהרמב"ן דקחשיב נחש - פליג אגרסתנו בפרקי רבה"ק. 2) הבארותי אצל דואג - מאי קא בעי.

ולדידי קושיא אלימתא מכ"ז על גירסתנו בפרקי רבה"ק - 1) בני רמון הבארותי לא אבדו מן העולם (ובפרט - מעוה"ב) מפני האמירה שלהם (ראה ש"ב, ד). 2) באם נמנה את בני רמון - מוכרח למנות גם את המגיד לדוד הנה מת שאול, ואדרבה כש"כ וק"ו - וכדברי דוד בזה (ש"ב ד י-יא). ועכצ"ל שאין בני רמון נמנים. אלא שצ"ע איך נשתרבב הטעות.

- ואולי אפ"ל בכ"ז - דמרז"ל הנ"ל מדגיש התמוה שאמירת אמת הביאה שאבדו מן העולם. ולהוסיף בהתמי' - העתיק גם מעלת דואג. והגירסא צ"ל "נחש מרגלים ודואג האדומי אבי' הרועי'" (כלשון הכתוב ש"א כא, ח). או "דואג האדומי האב ב"ד" (כדרז"ל).

והמעתיק שלא שמש כל צרכו ולא הבין את הנ"ל בא "ותיקן" ל"הבארותי" (אותיותיהם דומות בכת"י). ושלאחריו חפש ומצא דהבארותי שייך לבני רמון והוסיף "ביאור" כו'.

ח'שו

מוהרצ"ה: איזנשטט, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ט ו'תרג, ח"ט ב'תרנד.

והבטיחונו רז"ל: קידושין ל, ב.

והכל: ברכות יב, א.

וישב לז, א: טעם וישב יעקב בארץ מגורי אביו. כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם (לעיל לו, מג) כלומר [הארץ] שלקחו להם לאחוזת עולם, אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען. והכונה להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת, ושנתקיים בהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (לעיל טו, יג) ולא בעשו, כי ביעקב לבדו יקרא להם זרע.

בסופו: ויגוע ויאסף. "ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רבותינו (תענית ה, ב) יעקב אבינו לא מת".. וענין המדרש הזה כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים, וזו תחופף עליו כל הום, לובשת לבושה השני שלא יפשטנה ערומה כיעקב. או תתלבש לעתים מזומנות.

ויובן הענין הזה במסכת שבת (קמב, ב) ובמסכת כתובות (קג, א).

ובהערה שם: הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק וכו' חזייה דאית ביה מששא א"ל ליקום מר לגוה דביתא וכו'.

עוד שם בהערה: ברבינו בחיי: והוא מערב שבת לערב שבת או מיום הכפורים ליום הכפורים".