Igrot Kodesh · Letter 8322 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

3 Shevat* 5722,

Brooklyn, New York,

Memorandum (note 1: See, on this subject, letters no. 8323, 8383 and 8446)

I take the liberty of reminding you of several points, which are current. Without a doubt, these have not escaped you. Nevertheless, I have not learned that anything has been done, in this matter. It is therefore my duty to call your attention to their great importance:

A) In recent months, as is known, there have arrived in our Holy Land, may it be restored and rebuilt by our righteous Moshiach*, very soon and in our days, thousands of families of new immigrants. Quite evidently, some come from countries of which one cannot say that all the Jews, without the slightest exception, observed the Torah* and the Mitzvos*. For all that, it is certain that a good number of these new immigrants themselves observe the Torah* and the Mitzvos*. Another point, which is essential, according to the perspective of our Torah*, Torah* of life, a Jew, whatever his conduct may have been in the past, receives, each day (note 2: See the Sefer HaSichos* 5752, volume 2, page 332) anew, the Torah* and its Mitzvos* and, moreover, he is required to receive it. However, if his prior conduct was not in conformity with what it should have been, an additional Mitzvah* is incumbent upon him, that of Teshuvah*. Now, when such new immigrants arrive, they are settled, very often, in new settlements, which are created specifically for them. In this way, they find themselves, for a certain time, in contact with the representatives of the various administrations charged with the settlement and the integration. And, human nature dictates that the first impression is the strongest, in particular when one receives help in order to settle and directives in the agricultural and industrial domains.

According to the information I have received until now, the instructors and inspectors who welcome these immigrants at the seaport or at the airport, for the most part, do not yet observe the Torah* and the Mitzvos*, to my great pain. This is clearly apparent in their conduct, from the very first meeting, even if they do not intend to highlight their irreligiosity. And, in fact, some of them clearly emphasize this aspect of things. Moreover, some wish to take advantage of this situation to distance the immigrants from the Torah* and the Mitzvos*. It is clear that, when the latter are subjected to such influence, it is difficult, subsequently, to bring them back to the good, to draw them closer to Hashem and to His Torah*. Indeed, there is a well-known principle (note 3: In tractate Yoma* 86b) according to which: "one who commits a transgression and then does so again acquires the feeling that it is a permitted act." A fortiori is this the case when one commits it many times. This would be so even if it concerned a single Jewish soul and this is valid, a fortiori, for thousands of families. Now, it seems that, in the near future, thousands of families of new immigrants will yet arrive. It is therefore necessary to act, to determine urgent and indispensable means to remedy this situation, to the broadest extent possible.

In fact, there should be religious representatives, in the gathering places, outside the Holy Land and on the ships. But, even if this is not possible, it is, in any event, indispensable, in my view, that these religious representatives welcome the immigrants at the airport or at the seaport, then that they accompany them, for some time, in the places where they settle. As for the immigrants who arrived in recent months and are already confronted with this situation, it is surely possible to rectify things, for the most part if not entirely. Of course, I am not unaware that this poses, above all, a problem of personnel. It is necessary to find the men who are apt to welcome the immigrants and to support them. There may also be a problem of funding. Nevertheless, one can hope, if one truly devotes oneself to all of this, that both will be resolved (note 4: The personnel and the funding), beyond what one can imagine at first. In fact, it is necessary to act, including for the benefit of the doubt and a fortiori when there is no doubt, when it is certain that one can accomplish much.

Of course, my purpose is not to formulate proposals with the aim of remedying the situation, by questioning the Knesset* or by any other official means. On one hand, one may fear that, in this way, tempers will flare. Conversely, it will thus be easier to motivate public opinion and to recruit volunteers. Moreover, even if no official intervention is made, all of this will not remain secret and those who wish to raise alarm will hasten to do so. In such a case, those who fear the Word of Hashem would not prevail. Now, to borrow the expression of our Sages (note 5: In tractate Bava Basra* 131a), "the judge can base himself only on what he sees with his own eyes," in his place and in his era. In fact, every situation systematically has a quality and a defect. Regarding the current immigration, those who arrive do not all observe the Torah* and the Mitzvos*, according to what is said. It is therefore all the more clearly necessary to welcome them in the manner that has just been described. Indeed, if all the immigrants were observant, one could wait for them to demand themselves the satisfaction of their religious needs, which is not the case for these people. If all of this is not introduced from the very first moment of their arrival, they will not take the initiative themselves.

B) This question acquires a particular acuity because a portion of these immigrants settle in new zones. Even if the new settlement is in proximity to a religious kibbutz or to a large city, it remains necessary to establish a close relationship with that place, at least at the beginning of the settlement. How much more so when this settlement takes place in a new strip. Indeed, these strips have been designed to be independent and not to have recourse to the kibbutzim and the cities. Everything must be found there and those charged with developing them, for quite evident reasons, belong to the majority political party. Under these conditions, the new immigrants are totally isolated and they have contact only with the representatives, the delegates and the instructors who do not observe the Torah* and the Mitzvos*. The consequences thereof are quite clear and it is unnecessary to say more.

Our Sages say (note 6: In the Zohar*, volume 3, page 134a) that everything depends on the Mazal*. For the first hundreds of children, there was an uproar and a campaign was waged and, up to a certain point, it is certain that this will have effective consequences. Now, in this case, it concerns several thousands of families and yet one hears no echo. It therefore seems that nothing has been done.

C) As a follow-up to the end of the preceding paragraph, concerning the integration of young people within the framework of the Youth Aliyah* or even of younger children, the problem is not only to ensure them a religious education, but also to have a sufficient number of places capable of integrating them. The difficulty posed by these places is not solely linked to the cost of food, drink, lodging or education expenses. In any event, the places that exist will soon be at full capacity and they will no longer have space to offer. The essential problem is therefore to find new buildings, boarding schools and places of integration, which necessitates large sums, beyond what it is possible to procure.

Conversely, the budgets of the government, those of the various ministries and of the Jewish Agency, contain significant sums that are allocated to housing and integration. One way or another, it is necessary to house the new immigrants. This means that this moment is propitious to act, in a systematic and fundamental manner, so that a portion of these housing funds be devoted to boarding schools for the youth of the Youth Aliyah* age and for younger children who cannot reside with their parents, whatever the reason, whether due to family difficulties, or because the parents have not yet arrived in the Holy Land or due to the size of the families. In fact, one can define a boarding school as a normal dwelling. For, why distinguish the housing of an entire family from that which concerns only a part thereof? There is absolutely no reason to do so!

In my view, it is necessary to pose this question and to formulate demands as quickly as possible, for when the housing budget is distributed among the various administrations, negotiation with their heads will be necessary, which is not the case, in contrast, as long as this distribution has not yet been made. The opposition will then have only a general formulation, even if it is more or less certain that it will manifest itself for, without a doubt, the other camp will divine the intention of such a request.

ח'שכב

ב"ה, ג' שבט, ה'תשכ"ב
ברוקלין, נ. י.
תזכיר

הנני לוקח רשות לעצמי לעורר דעת כ' לאיזו נקודות העומדות על הפרק, שאף על פי שבודאי לא נעלמו מכ', אבל כיון שלא שמעתי שנעשה דבר מה בנקודות אלו, הרי מחובתי להביאן לתשומת לב כ' לגודל חשיבותן:

(א) בחדשים האחרונים [...] כידוע, הגיעו לארצנו הקדושה, תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו, אלפי משפחות עולים חדשים. ואף על פי שאפשר שיש ביניהם כאלו שעלו מארצות אשר שם לא כל היהודים, בלי יוצא מן הכלל, היו שומרי תורה ומצוות, אבל בודאי שבין העולים החדשים יש מספר חשוב של שומרי תורה ומצוה.

- ועוד ועיקר, שמהשקפת תורתנו תורת חיים, הרי איך שלא יתנהג יהודי בעבר, בכל יום ויום ניתנת לו התורה ומצוותי' מחדש, ומחוייב לקבלה (אלא שאם קודם לכן לא היתה הנהגתו כדבעי, עליו עוד מצוה מיוחדת, מצות התשובה בפועל) -

והנה כשבאים עולים חדשים מסוג זה, הרי ברוב הפעמים מיישבים אותם במושבים חדשים שמייסדים בשבילם, מה שמביא אותם משך זמן מסויים במגע ומשא עם באי כוח המשרדים השייכים להתיישבות וקליטה וכו'. וכטבע בני אדם, רושם ראשון הוא החזק ביותר, בפרט כשקשור עם סיוע בהתיישבות ובהדרכה במקצעי חקלאות או תעשי' וכדומה.

על פי הידיעות שקבלתי עד עתה, הנה לצערי הרב ברוב הפעמים ככולם אלו שמקבלים פני העולים בנמל או בשדה התעופה, והמדריכים והמפקחים וכו' רובם ככולם עדין אינם שומרי תורה ומצוות, שזה נראה בעליל מיד בפגישה ראשונה בהנהגתם, אפילו אם אין בדעתם להדגיש אי-דתיותם, ובפרט שיש ביניהם גם כאלו שרוצים להדגיש זה, ועל אחת כמה וכמה כשיש ביניהם כאלו שרוצים לנצל את המצב לרחק העולים מהתורה ומצוות. וכמובן, אחרי שהעולים נופלים תחת השפעה זו, הרי קשה אחר כך למצוא דרכים להחזירם למוטב ולקרבם לה' ולתורתו, כיון שידוע הכלל, עבר ושנה כהיתר נעשה לו, וזהו אפילו אם רק עבר ושנה פעם אחת, ק"ו אם עבר ושנה כמה פעמים.

כל האמור בתקפו אם אפילו לא הי' המדובר אלא על דבר נפש אחת בישראל; על אחת כמה וכמה כשהמדובר הוא על דבר אלפי משפחות, וכנראה עומדים לבוא בעתיד הקרוב עוד אלפי משפחות עולים חדשים.

אי לזאת, עת לעשות היא לנקוט באמצעים דחופים והכרחיים לתקן המצב במדה הכי אפשרית וגדולה.

באמת הי' צריך שיהיו באי כוח דתיים במקומות הריכוז בחו"ל ועל האניות, אבל אם אפילו אין אפשריות לזה, הכרח גמור הוא, לדעתי, שיהיו באי כוח דתיים - על כל פנים לפגוש העולים בשדה התעופה או בנמל, וכן שיהיו משך זמן אתם במקום התיישבותם. וגם בנוגע לעולים שהגיעו בחדשים האחרונים וכבר נפלו במצב האמור, בודאי יש אפשריות לתקן המצב במדה חשובה עכ"פ אם אי אפשר לתקן לגמרי.

כמובן שלא נעלם ממני, שהשאלה העקרית תהי' בנוגע לכוח אדם, למצוא אנשים מתאימים לפגוש העולים ולעמוד לימינם וכו'. ואפשר שתעלה גם שאלת מימון. אבל יש תקוה שאם יתחילו לעשות בזה בפועל, יימצאו שני הדברים במדה גדולה יותר מששיערו מראש. והרי אפילו על הספק צריך לעשות, ועל אחת כמה וכמה כשאין ספק שאפשר לפעול הרבה.

מובן גם כן שלא באתי להציע הצעות איך לתקן המצב, אם על ידי שאלתא בכנסת או באופן רשמי אחר, שמצד אחד יש לחשוש שבאופן זה ילהיבו הרוחות, אבל לאידך גיסא באופן זה גם כן נקל יותר לגייס דעת הציבור ומתנדבים וכו'. ועוד, אם אפילו לא יעשו באופן רשמי, לא יישאר הדבר בסוד, כי אלו שרוצים להסעיר הרוחות יקפצו ויעשו כן, שאז תהי' יד החרדים על התחתונה. ובכגון דא, כסגנון חכמינו ז"ל, אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, במקומו ובזמנו.

ולהעיר, כיון שבכל ענין יש מעלה וחסרון, הנה ביחס להעלי' הנוכחית, דוקא משום שלא כל העולים הם, כפי השמועה, שומרי תורה ומצוה, הרי ההכרח בפגישתם כנ"ל עוד יותר גדול יותר, שאם העולים היו כולם שומרי תורה ומצוה אפשר לצפות שתבוא דרישה מצדם לצרכיהם הדתיים, משא"כ אם העולים כנ"ל, שאם לא יתחילו [...] מרגע הראשון בבואם לא תבוא ההתעוררות מצדם.

(ב) חריפות מיוחדת לשאלה האמורה כיון שחלק העולים מתיישב באיזורים חדשים. כי אף כשהמושב נמצא בסמיכות לקיבוץ דתי או לעיר גדולה, גם אז מוכרח לעמוד בקשר הדוק עם המושב החדש, על כל פנים בתחילת תקופת התיישבותם. וכש"כ כאשר העולים מתיישבים בחבל חדש, וכל ענין החבלים החדשים הוא שכל נקודה תהי' עצמאית בלי זיקה לקיבוצים והערים, כי אם שהכל בה, והעומדים בראש פיתוח החבל הם, מטעמים מובנים, מהמפלגה השלטת, הרי בתנאים אלו העולים החדשים מנותקים לגמרי וכל מגעם ומשאם הוא עם באי כוח ונציגים ומדריכים וכו' שאינם שומרי תורה ומצוה, והתוצאות מובנות, והאריכות למותר.

אמרו חכמינו ז"ל הכל תלוי במזל. בנוגע מאות הילדים הראשונים יצאו במחאה וסער, ובמדה מסויימת - בלי ספק שהיו לזה תוצאות ממשיות. ועתה בנוגע אלפי משפחות לא נשמע אפילו הד, וכנראה חסר גם בפעולה.

(ג) בהמשך לסיום סעיף הקודם, בהנוגע לשאלת קליטת הנוער במסגרת עלית הנוער, ואפילו ילדים בגיל שלפני זה, הרי הבעי' היא לא רק לפעול שימסרו הילדים לחינוך דתי, אלא שיהיו ג"כ מקומות קליטה מספיקים. ושאלת מקומות קליטה היא לא כ"כ שאלת הוצאות באכילה ושתי' ולינה והוצאות שוטפות של חינוך, כי בין כך ובין כך מקומות קליטה הקיימים מתקרבים לשיא קליטתם ואפיסת מקום; זאת אומרת, שעיקר הבעי' היא בנינים חדשים, פנימיות ומקומות קליטה חדשים. וזה קשור בסכומים גדולים הרבה יותר לפי ערך מאשר לצרכי אספקה.

לאידך גיסא, בתקציב הממשלה ובתקציבי המשרדים השונים, וגם לסוכנות, יש סכומים חשובים שנקצבו לדיור וקליטה, שההכרח לדייר את העולם הוא בכל אופן.

מכאן, שעכשו שעת הכושר לפעול בנקודה שיטתית ויסודית שמתקציבי הדיור ינתנו סכומים מסויימים בשביל פנימיות נוער בגיל עלית הנוער, וגם בשביל פנימיות לילדים בגיל פחות מזה, ילדים שמצד סיבות לא יכולים לדור עם הוריהם, אם מצד תנאי משפחה, או מצד זה שההורים עדין לא הגיעו לארץ, או מצד גודל המשפחות וכו'.

והרי הטענה שפנימי' נכנסת בסוג דיור צודקת בלאו הכי, כי מה לי דיור בעד משפחה שלמה ומה לי דיור בעד חלק מבני המשפחה, ואדרבה.

ולדעתי מוכרח להעמיד שאלה ודרישה זו בהקדם, כי לאחרי שתקציב הדיור יתחלק בין המשרדים השונים וכו', הרי אז יהי' צורך לבוא במשא ומתן עם מנהלי המשרדים אלה. משא"כ קודם ההקצבה, שאז תהי' רק התנגדות כללית. וקרוב לומר שתהי' התנגדות, כי הצד שני בודאי נחש ינחש הכוונה שבדרישה זו.

ח'שכב
תזכיר: ראה גם לקמן אגרת ח'שכג. ח'שפג. ח'תמו.

בכל יום: ראה ס' השיחות תשנ"ב ח"ב ע' 332. וש"נ.

הכלל: יומא פו, ב. וש"נ.

כסגנון חכמינו: ב"ב קלא, א. וש"נ.

אמרו חכמינו: זח"ג קלד, א.