Igrot Kodesh · Letter 8324 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

7 Shevat* 5722,

Brooklyn,

To the Chassidim* of the city of..., may Hashem

grant you long days and good years,

I greet you and bless you,

It has been a particularly long time since I have had news of yourselves, of your activities destined to disseminate the wellsprings (note 1: Of Chassidus*) or even that which concerns Judaism, in general. And, perhaps it is possible to explain this simply: nothing is being done. There is also an explanation based on an Injunction of our Sages, which is emphasized by the teaching of Chassidus*: many activities are indeed taking place, but they are not being made known (note 2: They are not reported to the Rebbe*). The common element of these two explanations is the following: there is no reason to write from here (note 3: The Rebbe*, not receiving letters, cannot respond to give directives), to invite to act and even less to demand it. Moreover, one may think that there is a risk in doing so, or even more than a risk, since our Sages say (note 4: In tractate Yevamos* 65b): "Just as it is a Mitzvah* to say... it is, equally, a Mitzvah* not to say..." (note 5: Just as it is a Mitzvah* to say what can be heard, it is a Mitzvah* not to say what one is not in a position to hear). And, one will also consult tractate Chullin* 94a, which specifies: "He must not insist... while he knows..." (note 6: A man must not insist on having lunch with his friend, while he knows that he will not do so. He will not multiply gifts knowing that he will not accept them. He will not open barrels sold to the merchant without informing him. He will not invite him to anoint himself with oil from an empty flask). It is therefore for this reason that one has ceased writing and inviting to action. There is absolutely no reason to seek other explanations than these.

All of these clarifications are given essentially so that the following interpretation cannot come to mind. One has ceased inviting you to act because someone (note 7: In this case, the Rebbe*) has given his agreement to an attitude consisting of saying: "I have saved my own person" or of being, according to the common expression among the Chassidim*: "a Righteous one with a fur coat" (note 8: Seeking to warm himself without concerning himself with others). In fact, it turns out only that I do not have the means to protest or, according to the second explanation previously cited, insofar as one must grant mitigating circumstances, that there have indeed been many activities.

Very soon, the tenth day of Shevat*, which is approaching, will be the Hilloula* of my father-in-law, the Rebbe*, leader of Israel. May Hashem therefore grant that each one draw the lesson from the self-sacrifice of which he himself gave proof. Indeed, he gave of himself for his action toward others, for, to his own person, there applied the words of the Ari Zal*, explained (note 9: In chapter 37 of the Tanya*, page 48b) by the Admur HaZaken*, author of the Tanya* and Decisor of the hidden part of the Torah*, author of the Shulchan Aruch* and Decisor of the revealed part of the Torah*, according to which the soul itself needs no elevation and must only reveal the Light in order to know elevation. Consequently, let each one do all that is in his power, and even beyond it, in order to carry out actions in conformity with the will and the hope of the one whose Hilloula* we celebrate. For, we have been given the assurance (note 10: In tractate Yoma* 38b) that "one comes to the aid of the one who wishes to purify himself." With my respects and my blessing,

M. Schneerson,

Of course, what has just been said is in no way a manifestation of resentment, which Heaven forfend, but solely, if the first explanation is the correct one, may Hashem preserve us from this, the expression of the pain inspired by this lack of activity, while the Supreme King, the Holy One blessed be He, has extracted from His crown the precious jewel upon which all its value depends in order to dissolve it (note 11: See, on this subject, letter no. 8290). You must understand what I mean to say. There is therefore absolutely no reason to write here to justify and explain oneself. For, it is to Hashem that one owes an accounting.

ח'שכד

ב"ה, ז' שבט, תשכ"ב
ברוקלין.
אנ"ש שליט"א אשר ב...

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

זה מזמן רב ביותר וביותר שאין מהם כל ידיעות מפעולותיהם בהפצת המעינות וכן לא מפעולותיהם בהפצת עניני יהדות בכלל,

שהביאור בזה אפשרי ביאור פשוט: שאין פעולות, וביאור ע"פ ציווי חכמינו ז"ל ומודגש בתורת החסידות, שישנן פעולות כהנה וכהנה, אלא שאין מודיעין עד"ז.

הצד השוה שבשני האופנים, שאין מקום לכתיבה מכאן והתעוררות ועאכו"כ לתביעות בהאמור.

ולא עוד אלא שגם חשש בדבר, ואולי יותר מחשש, וע"פ ציווי חז"ל כשם שמצוה לומר וכו' כך מצוה שלא לומר כו'.

ולהעיר ג"כ ממסכת חולין (צד, א) אל יסרהב כו' ויודע בו וכו'.

דזוהי סיבת ההפסק בכתיבה והתעוררות לפעולות, ואין בזה מקום לפירושים אחרים.

ובעיקר באה ההודעה עד"ז - בכדי לשלול בהחלט אפשרית הפירוש, שזה שהפסיקו לעורר מפני שמי שהוא מסכים להנהגה "דואני את נפשי הצלתי", ובלשון המורגל בין אנ"ש "א צדיק אין פעלץ"; כי אם אך ורק - שכנראה אין בידי למחות, או (ע"פ הסדר השני דלעיל, דמחויבים לדון לכף זכות) שישנן פעולות כהנה וכהנה.

ויה"ר בעמדנו ימים ספורים לפני יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, עשירי בשבט הבע"ל, שכאו"א ילמוד ממסירת נפשו של בעל ההילולא, מס"נ על פעולות עם הזולת [שהרי בנוגע לעצמו הוא, ע"ד דברי האריז"ל ומפורש בדברי רבנו הזקן (בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשו"ע - פוסק בנגלה דתורה -) הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל כו' ולא הוצרכה כו' רק להמשיך אור לתקנה וכו'],

שיעשה הוא ככל יכולתו ועוד יותר מזה - בפעולות מתאימות לרצון ותקות בעל ההילולא, והובטחנו הבא לטהר מסייעין אותו.

בכבוד ובברכה

מ. שניאורסאהן
מובן שאין בהנ"ל כלל וכלל ענין של קפידא ח"ו וכיו"ב, כ"א (באם אופן הא', ח"ו, צודק) צער על העדר כל מעשה בהנ"ל, בה בשעה שממה"מ הקב"ה הוציא אבן היקרה שבה תלוי חשיבות כתר המלכות מן הכתר ושחקה וכו'. וד"ל. ובמילא אין מקום כלל לכתוב לכאן הצטדקות וביאורים וכו'. וה"ז ענין שבין אדם למקום.

ח'שכד
ציווי חז"ל: יבמות סה, ב.

ומפורש: תניא פל"ז (מח, ב).

והובטחנו: יומא לח, ב.

אבן היקרה: ראה גם לעיל אגרת ח'רצ, ובהנסמן בהערות שם.