Igrot Kodesh · Letter 8331 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

eve of the holy Shabbos*

15 Shevat* 5722,

Brooklyn, New York,

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem, of

multiple accomplishments and good conduct,

Rav Levi (note 1: Rav L. Bilitski. See, regarding him, letters no. 6271 and 6516),

I greet you and bless you,

I have duly received your letter inviting me and informing me about the public Torah* study, which pertains to tractate Kiddushin* and the celebration of its conclusion which will take place at the conclusion of Shabbos*, eve of the Sunday of the Parashah* of the giving of the Torah*. Such an initiative indeed comes in its time and is therefore positive. Indeed, this tractate concludes in the following manner: "It is said in a Baraisa*: Rabbi Nehorai teaches..." Then is described the greatness of the Torah*, not only in the World to Come and for what concerns it, but also in this world and for what characterizes it. Moreover, it is emphasized that the Torah* is preferable to every other occupation of this world, including by the reward it enables one to obtain therein.

In fact, this conclusion seems to contradict a well-known principle according to which a Baraisa* specifies a Mishnah*, analyzes it and develops it, owing to the numerous persecutions and the disappearance of those who are able to understand these texts profoundly. Indeed, the Mishnah* is concise, "a short statement containing many concepts" (note 2: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "According to the introduction of the Rambam* to the commentary on the Mishnah*"). It is therefore not sufficient, owing to the decline of the generations (note 3: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "The Baraisa*, at this reference, is more explicit and it also cites the end of the verses: 'Those who place their hope in Hashem' and: 'They will be further enhanced,' unlike the Mishnah*"). Now, the reverse is true for the Baraisa* of Rabbi Nehorai. The Mishnah* to which it refers is more detailed, speaks of a sick person, an old woman, of sufferings, whereas the Baraisa* deals only with the old woman. Likewise, the Mishnah* explains the importance of the Torah*, specifying that it is rewarded in this world and in the World to Come, whereas all other occupations have an impact only on this world. The Baraisa*, in contrast, does not provide all these specifications. In fact, the reference of this Baraisa* is indicated in the margin: it is tractate Sofrim*, chapter 16. Now, this merely reproduces the terms of the Mishnah*. Indeed, tractate Sofrim* and, likewise, the Tosefta*, at the end of chapter 5, reproduce only the Mishnah*.

We will briefly explain all of this by recalling that the Mishnah* and the Baraisa* both deal with the education one gives to one's son. It is said, indeed: "Educate the child according to his way." Therefore: "the teacher must instill in him eagerness, by leading him to study what he appreciates, owing to his young age. He will ask him to read these passages, not for this reading itself, since he does not know its value..." (note 4: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "According to the commentary of the Rambam*, on the last chapter of tractate Sanhedrin*, which develops a lengthy analysis, on this subject"). A child of the age to receive an education, a woman, an ignorant person cannot yet study the Torah* for its own sake, be like the disciples who serve their master in a disinterested manner, "until he multiplies their knowledge and they acquire great wisdom" (note 5: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "Rambam*, laws of Teshuvah*, at the end of chapter 10. The Rambam*, in his specification, did not mention the word Binah*, understanding, a quality more largely granted to the woman, whereas her knowledge, Daas*, is more limited. Likewise, a child does not have Daas*. And, one verifies whether he has become an adult by seeking to establish whether he knows toward Whom he pronounces a vow").

Regarding the child himself, another distinction must be made. In the era of the Mishnah*, in the first generations, compared to angels, a child could seek the reward of the World to Come and this motivation was therefore indeed a means of attracting him to the study of the Torah*. This was not the case subsequently and, in our era, when we are compared to donkeys (note 6: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "Tractate Shekalim*, at the beginning of chapter 5"), the child no longer desires the World to Come at all. It is therefore for this reason that this remuneration is not envisaged by the Baraisa*.

The same applies to the distinction that can be made, in this world, between the Torah* and another occupation. In these last generations, each one does what seems good to him and self-esteem masks all faults. One no longer fears illness and sufferings, for there is no suffering except owing to sin, whereas each one is convinced that he will never stumble. Regarding illness, one will recall the following statement (note 7: Formulated by the Rambam*, but no longer current in our days): "I guarantee, to anyone who will put into practice the principles we have taught, that he will never be ill, throughout his life."

Now, this was not the case during the first generations, those of the Mishnah*. One then feared illness and sufferings, in conformity with the injunction of the Mishnah*: "Do not rely on yourself, until the day of your death." Men did not trust themselves either regarding illness. They feared having "bad conduct" (note 8: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "Rambam*, laws of opinions, chapter 4, paragraph 2") and, therefore, being ill. It is therefore only the Mishnah* that mentions illness and sufferings.

* * *

On this point and on its commentary, one can establish a connection, as Jewish custom dictates, between the conclusion of the tractate and its beginning: "A woman is acquired... by money, by a written document and by conjugal relations." It is fitting, indeed, to study the Torah* as if it had been given, on this day, on Mount Sinai*. It is for this reason that it is said, of this revelation of Sinai*: "just as at that time, one was filled with awe and trembling, here too, one can experience this same awe and trembling" (note 9: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "Tractate Berachos* 22a. See what is said, on this subject, by the Admur HaZaken*, author of the Tanya* and of the Shulchan Aruch*, in the Torah Or*, page 22b"). This study is therefore the "woman who has been chosen," according to the expression of the Tosafos*, the congregation of Israel. She is acquired by her Husband, the Holy One blessed be He since, as our Sages specify: "the day of His marriage, is the giving of the Torah*."

Thus, there are three means of obtaining such a result, of studying the Torah* and of being imbued with the eagerness instilled by the teacher. Money, first of all, is a material reward. The written document, in contrast, has no intrinsic value. Nevertheless, the man writes to the woman: "You are consecrated to me." She is then sanctified to him and he thereby forbids her to all other men, in the same manner as that which is consecrated to the Temple. Thenceforth, she herself is no longer ashamed (note 10: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "Yeshayahu* 4, 1. See the commentary of the Radak* on this verse and the beginning of this tractate, 7a, which says: 'It is preferable to live as two'"), which constitutes indeed a moral reward. For all that, this woman does not yet unite with her husband, for "her action is not for Him, but rather to obtain a reward" (note 11: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "Rabbeinu Yonah* on tractate Avos*, chapter 3, paragraph 3"). Finally, regarding the conjugal relation, the verse says: "He shall cleave to his wife and they shall be one flesh." The perfection of study, totally disinterested, brings about that: "Israel (by virtue of), the Torah* and the Holy One blessed be He are one" (note 12: Zohar*, volume 3, page 73a). With my respects and my blessing,

Our Sages say that what one felt during the giving of the Torah*, "His marriage" (note 13: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "See the Midrash Rabbah*, chapter 21, at the end of paragraph 15, which says: 'This world is that of the betrothal and the marriage will be celebrated after the coming of the Moshiach*'"), is still manifest during study, at every moment. And, our Sages also specify that: "when one studies it, it protects. It does not do so, however, when one does not study it" (note 14: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "Tractate Sotah* 21a"). It is, however, explained that the acquisition of the betrothal does not renew itself each day, unlike that of the marriage (note 15: The Rebbe notes, at the bottom of the page: "See the Rambam*, laws of the family, chapter 3, paragraph 23 and chapter 10, paragraph 6. See, on this subject, the Tzafnas Paneach* of the Gaon of Rogatchov*, on the Rambam*, laws of blessings, chapter 11, paragraph 5"), but this point will not be developed here.

ח'שלא

ב"ה, עש"ק ט"ו בשבט, ה'תשכ"ב
ברוקלין, נ. י.
הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים בעל מדות

וכו' לוי שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו הזמנה והודעה ע"ד ת"ת דרבים במסכת קדושין, ומסיבת הסיום במוצש"ק אור ליום ראשון בשבת דפרשת מתן תורה.

ודבר בעתו מה טוב, שהרי סיום המסכת - תניא ר' נהוראי אומר כו' - מדבר במעלת התורה, מעלתה לא רק בנוגע לעולם הבא ועניניו, כי אם גם בהנוגע לעולם הזה ועניניו, ואדרבה - ההדגשה היא איך שטובה היא מכל אומנות שבעולם בנוגע לשכר בעולם הזה.

ולהעיר בסיום הנ"ל, שלכאורה מצינו בזה היפך הכלל הידוע, אשר הברייתא מוסיפה על הענינים שבמשנה ומבארת ומפרטת אותם יותר, דכיון שנתרבו הגזירות ונתמעטו הלבבות וכו' הרי "קוצר מילי'" של המשנה, שהיא "דבר קצר וכולל ענינים רבים" אינו מספיק, מפני ירידת הדור. ובברייתא דר' נהוראי הוא להיפך, שדברי המשנה באו בפירוט יותר, בהזכירה חולה, זקנה ויסורים, ולא רק זקנה כמו בברייתא. כן נמצא במשנה גם הטעם להחשיבות דתורה - כי שכרה בעוה"ז ובעוה"ב, ושאר כל אומנות רק בעוה"ז, והושמט טעם זה בברייתא.

- ודרך אגב: הציון (על הגליון) לברייתא זו "מס' סופרים פט"ז" - מקומו על המאמר במשנה, כי במס' סופרים (וכן גם בתוספתא ספ"ה) - הוא כלשון המשנה -

ויובן זה - בקיצור - ובהקדמה שהמדובר, הן במשנה והן בברייתא, הוא בנוגע ללמד את בנו. וע"פ מ"ש חנוך לנער ע"פ דרכו "יצטרך המלמד שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו ויאמר לו קרא כו' לא לעצם הקריאה לפי שאינו יודע מעלתה". והרי הבן שבגיל החינוך (והנשים וכלל עמי הארץ) אינו שייך עדיין ללימוד תורה לשמה, להיות כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה".

וגם במדריגת הבן חילוק, שבדור המשנה, ראשונים כמלאכים, גם הבן אהוב אצלו ומשתוקק לשכר דעוה"ב, ולכן גם עי"ז אפשר להמשיכו ללימוד התורה, משא"כ בדורות שלאחרי זה, דאנו כחמורים, שאינו משתוקק לעוה"ב, ולכן לא הוזכר שכר דעוה"ב בברייתא.

ועד"ז בנוגע לחילוק השכר דאומנות ותורה בעוה"ז: בדורות האחרונים אשר כל דרך איש ישר בעיניו, ועל כל פשעים תכסה אהבה (אהבת עצמו) - אינו ירא מפני חולי ויסורים, כיון דאין יסורים בלא עון ומאמין בעצמו שלא יכשל בזה, ובנוגע לחולי - בטוח בעצמו "שינהג עצמו בדרכים אלו שהורינו (ואז) אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו".

משא"כ בדורות הראשונים, דור המשנה, שגם מחולי ויסורים מתירא - ע"פ דברי המשנה אל תאמין בעצמך עד יום מותך. וכן בנוגע לחולי - אינו מאמין בעצמו ואולי יכשל "במנהגות הרעים" ויחלה - ולכן דוקא במשנה מזכיר חולי ויסורים.

* * *

ובענין הנ"ל וביאורו - יש לקשר, כמנהג ישראל, גם סיום המסכת בראשה: האשה נקנית כו' בכסף בשטר ובביאה,

דלימוד התורה, אשר צ"ל באופן כאילו היום ניתנה מסיני, יום מתן תורה (ועד שנצטווינו: מה להלן (בעת מ"ת) באימה וביראה אף כאן באימה וביראה) הוא ענין דהאשה (המבוררת - כדיוק התוס' - זו כנסת ישראל) נקנית לבעלה (זה הקב"ה) - וכדרז"ל ביום חתונתו זה מתן תורה -

ובזה ג' דרכים - וכנ"ל בסדר הלימוד איך "שיזרז המלמד":

בכסף - שכר גשמי.

בשטר - שאינו שווה פרוטה, אבל כותב לה את מקודשת לי - מקדשה לו ואסר לה אכולי עלמא כהקדש, ומאסף חרפתה - שכר רוחני,

אבל אין יחוד גמור עם הבעל - כי "אינו עושה בשבילו אך לקבל פרס",

ובביאה - (ובל' הכותב) ודבק באשתו והיו לבשר אחד,

שלימות הלימוד - שלא ע"מ לקבל פרס כלל - אשר אז ישראל (על ידי) אורייתא וקוב"ה כולא חד.

בכבוד ובברכה

ע"פ מרז"ל הנ"ל דמה להלן בעת מ"ת יום חתונתו - כן הוא אף כאן בלימוד התורה בכל עת, ואמרז"ל דבעידנא דעסיק בה מצלא אבל לא בעידנא דלא עסיק בה - מבואר דהאשה נקנית דאירוסין אינו דבר המתחדש בכל יום ודלא כנישואין. ואכ"מ.

ח'שלא
נדפסה בלקו"ש ח"ו ע' 319 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.

הרה"ג.. לוי: ביליצקי. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ח ו'תקטז. חי"ז ו'רעא.

ולהעיר: ראה באופן אחר - לקו"ש חט"ז 533 ואילך.

וכדרז"ל: תענית כו, ב.

ומבארת ומפרטת: גם בברייתא כאן - מבאר יותר ומביא גם סיום הכתובים דקווי ה' ועוד ינובון ודלא כבמשנה.

קוצר מילי'.. דבר קצר - ענינים רבים: הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ.

יצטרך המלמד - מעלתה: פיה"מ להרמב"ם ר"פ חלק - עיי"ש שהאריך.

עד - יתרה: רמב"ם הלכות תשובה סוף פ"י. ודייק הרמב"ם ולא הזכיר בינה - כי אדרבה באשה ניתנה בינה יתרה . אבל דעתן - קלה. וכן קטן - לאו בעל דיעה הוא. והוכחה אם כבר גדל, הוא ע"י שבודקיםאותו אם יודע לשם מי מנדר כו'.

ראשונים.. דאנו: שקלים רפ"ה.

עצמו - כל ימיו.. במנהגות הרעים: רמב"ם הל' דעות פ"ד ה"כ.

מה להלן: ברכות כב, א. וראה מש"כ בזה רבנו הזקן, בעל התניא והשו"ע, בס' תורה אור (כב, ב).

ומאסף חרפתה: ישעי', ד, א. וברד"ק שם. ובריש מס' זו: טב למיתב טן דו (ז, א).

אינו עושה - פרס: ר' יונה (אבות פ"א ה"ג).

ישראל - חד: זהר ח"ג עג, א.

מ"ת.. דאירוסין: ראה מדרש רבה בא ספט"ו: העוה"ז אירוסין היו כו' לימות המשיח יהיו נישואין.

וארז"ל דבעידנא: סוטה כא, א.

דאירוסין.. ודלא כנישואין: ראה רמב"ם הל' אישות פ"ג הכ"נ ופ"י ה"ו. ועיין בזה בצפנת פענח על הרמב"ם (להגאון הרגצובי) הל' ברכות פי"א ה"ה.