Igrot Kodesh · Letter 8342 — Grief & Loss

By the grace of Hashem,

26 Shevat* 5722,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I respond to your letter of this Tuesday:

A) Must the study of our Torah*, of its revealed part and of Chassidus*, be continued by the one who claims that it changes nothing in the organization of his day? I am surprised that one can have a doubt, in this matter. Indeed, the Mitzvah* of studying the Torah* is incumbent upon every Jew, not only upon the Righteous or the intermediate person (note 1: Defined by the Tanya*, the one who commits no sins), but also upon the one who is inferior to this. Moreover, we have been given the assurance (note 2: See chapter 12 of the Tanya*, page 17a) that a little light suffices to repel much darkness, including that of the forces of evil and of "the other side."

B) You suggest that such a person must cease learning the "abstract notions." Now, what is more abstract than the verses: "In the beginning, Hashem created the heavens and the earth" or: "I am Hashem your Elokim*"? It is nevertheless inconceivable not to teach these verses to certain people or even to have a doubt in this matter, this is quite evident.

C) You ask me about chapter 29 of the Tanya*, which says: "although it is outside of time, it (note 3: The defilement of the soul suffered by the one who has had a seminal emission in vain) is as if it had been done this very day," literally, which Heaven forfend. Now, if this is so, what is the use of distinguishing the times propitious for Teshuvah* and consecrated to it, according to the teaching of our Torah*, Torah* of life, from the rest of the year, since the defilement and the impurity were done on this day? The connection (note 4: Between the defilement and the periods of Teshuvah*) is not clear, however, for, during the periods of Teshuvah*, it is simply better accepted and easier. But, in fact, one cannot question the defilement either, for the Tanya* explains, at the same reference, that it remains in the degree and the stage of creation in which the Teshuvah* has not arrived or is insufficient, as a function of the level attained by the person. This is not the case, in contrast, for the degree in relation to which the Teshuvah* is wholesome and has already been accepted.

D) Various texts (note 5: See, on this subject, letter no. 7281) explain that thought can exert its effect on another person. Is this the case only for those who possess a certain elevation or is it so for every Jew? One can deduce this from the statement of our Sages (note 6: Tractate Arachin* 15b. Rambam*, laws of opinions, chapter 7, paragraph 3) according to which: "slander kills three people" (note 7: The one who says it, the one who listens to it and the one who is its object).

E) How to repair what one knows (note 8: Seminal emission in vain)? In our era, it is appropriate not to think about it, which does not mean that one must fight against a bad thought, but rather that one must forget it, extract from it one's power of thought in order to invest it in another domain, if possible in the words of the Torah* and of prayer. Indeed, if a little light repels much darkness, how much more so for much light. With my blessing to give good news,

For the Rebbe* Shlita*,

the secretary,

C. M. Simpson,

P.S.: You surely have knowledge of the three well-known studies, pertaining to the Chumash*, the Tehillim*, the Tanya* and you have adopted them. At the very least you will do so in the future.

ח'שמב

ב"ה, כ"ו שבט, תשכ"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום השלישי.

א) אודות לימוד עניני תורתנו החלק הנגלה ובחלק החסידות, באם פלוני אומר שאין זה פועל בסדר היום שלו, האם כדאי להמשיך.

לפלא הספק בדבר הפשוט, שהרי מצות תלמוד תורה - הוא על כל אחד ואחד מישראל, לא רק צדיק ובינוני אלא גם הפחות מהם ועד למטה מטה, ואדרבה הובטחנו, אשר אפילו מעט אור תורה דוחה הרבה חשך (חשך הקליפות וס"א).

ב) ולכתבו אשר אולי "איידעלע ענינים", להמנע מללמוד עם כהנ"ל.

מה לנו יותר איידעל מהכתוב, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ועד"ז - אנכי ה"א וגו', ובודאי שאסור וגם הספק, האם ללמוד פסוקים אלו עם פלוני ופלוני, וק"ל.

ג) לשאלתו במ"ש בתניא פרק כ"ט, ושם הוא למעלה מהזמן וכאילו פגם ונטמא היום ח"ו ממש, שלכאורה עפי"ז מה נפק"מ בין זמנים המסוגלים וקבועים לתשובה, ע"פ הוראת תורתנו תורת חיים - לכל השנה כולה, כיון שכאילו פגם ונטמא היום.

ובכללות אין מובן מה השייכות, שהרי זמנים הקבועים לתשובה פי' - שאז התשובה מתקבלת יותר וקלה יותר. אבל באמת גם בענין הפגם אין קושיא - שהרי מבואר בתניא על אתר שם, שכאילו פגם ונטמא - הוא באותו הדרגא והעולם שלא הגיעה לשם תשובתו או שאינה מספיקה לפי הדרגא שעומד בה היום, משא"כ בהדרגא שכבר עשה תשובה שלימה ונתקבלה.

ד) המבואר באיזה מקומות, שמחשבה מועלת להזולת, האם זה רק לבני מעלה, או גם בנוגע לכאו"א מישראל.

יש ללמוד בזה ממאמר חז"ל בנוגע ללשון הרע דקטיל תליתאי, שהמדובר בזה בנוגע לכאו"א מישראל, והרי מחשבה לא רחוקה היא מענין הדבור, ואדרבה, בכמה פרטים מועילה ופועלת יותר.

ה) אופן התקון בענין הידוע, בזמננו זה, הוא - ענין היסח הדעת, והיסח הדעת אין הכוונה, מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה ולהניע את כח המחשבה ולהעסיקו בענין אחר, ומה טוב באותיות התורה והתפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך, עאכו"כ הרבה אור.

בברכה לבשו"ט

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

ש. מ. סימפסון

מזכיר

נ. ב. בטח יודע ושומר על שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים. ועכ"פ ישמור עליהם מכאן ולהבא.

ח'שמב
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ח ע' 435 חלקה בחכ"ב ע' 304 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

הובטחנו: תניא פי"ב (יז, א).

המבואר: ראה גם לעיל חי"ט אגרת ז'רפא.

ממאמר חז"ל: ערכין טו, ב. רמב"ם הל' דיעות פ"ז ה"ג.