Igrot Kodesh · Letter 8355 — Chinuch

By the grace of Hashem,

tenth day of Adar Rishon* 5722,

Brooklyn,

To the Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem and assumes

a sacred mission, Rav Yehudah Leib (note 1: Rav Y. L. Raskin. See, regarding him, letters no. 7273, 7289 and 8620),

I greet you and bless you,

I have duly received your letter. We are currently in the weeks during which are set forth the Injunction to build the Temple or the Sanctuary, then its effective construction (note 2: See letter no. 8350). The beginning of this Injunction, "They shall make Me a Sanctuary and I will dwell among them," specifies its ultimate purpose, "I will dwell among them" and our Sages specify (note 3: In the Reishis Chochmah*, gate of love, chapter 6): "It does not say: 'I will dwell in it,' but 'I will dwell among them,' within each Jew." Now, to put into practice this Injunction, it is necessary to take material objects, gold, silver, thirteen or fifteen elements that are mentioned in the Parashah*, to set them aside, as it is said: "They shall take, for Me, an offering" and this is accomplished by "the one whose heart is generous," who acts "for Me," "for My Name."

Another idea is emphasized here from the outset. The first Injunction concerns the Holy Ark, in which are found the Tablets of the Law, as our Sages say (note 4: In tractate Bava Basra*) and the Sefer Torah*. Within the Sanctuary itself, then subsequently the Temple, this Ark was in the Holy of Holies. One therefore reached it only after having traversed the courtyard, the esplanades, the antechamber, the Tabernacle. The explanation of all of this is the following. It concerns, in this case, emphasizing the essential role that the Torah* receives in the world, in the literal sense, as in the "small world" that man constitutes, with what concerns him. To someone like you, it is surely unnecessary to detail the lesson that this passage delivers, its different aspects and what results from it for the actions of each of us, within all of Israel, in his place and in his era. Indeed, the Torah* and its teachings are immutable, this is quite evident.

At that time, when the Sanctuary was built, each one intervened with a marvelous eagerness, attesting to the joy and the desire to put into practice the Will of the Creator, to procure for Him satisfaction. All did so with purity and holiness. It was, indeed, on the morrow of Yom Kippur*, when the Holy One, blessed be He, said: "I have pardoned, in conformity with your word" (note 5: At the request of Moshe*). May Hashem therefore cause it to be so at the present time, for each one, in all the domains that have just been mentioned, with light, vitality, enthusiasm, in conformity with the saying and the lesson of the Admur HaZaken*, "one must live (note 6: The Rebbe* underlines the word: "live") with the times," that is to say with the teaching of the Parashah* of the week. With my blessing to give good news of all of this,

ח'שנה

ב"ה, עשירי באדר ראשון, תשכ"ב
ברוקלין.
הרה"ח אי"א נו"נ מלאכתו מלאכת שמים

מו"ה יהודא ליב שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו.

ובעמדנו בפרשת השבועיות בהם מסופר ע"ד הציווי על בנין המקדש (המשכן), ולאחרי זה ע"ד הקמתו בפועל.

והתחלת הציווי בזה, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שבזה גם מבוארת התכלית, ושכנתי בתוכם, וכביאור חכמנו ז"ל, ושכנתי בתוכו לא נאמר, אלא ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל.

ואופן וקיום הציווי הוא דוקא ע"י לקיחת דברים גשמים זהב וכסף וגו' הי"ג או ט"ו דברים האמורים בפרשה, אלא שצריך להרימם ויקחו לי תרומה, והתרמה זו באופן, אשר ידבנו לבו, ולי - לשמי.

ועוד ענין המודגש תיכף בתחלה, שההתחלה היא בציווי עשיית הארון, בו מונחים הלוחות וכמאמר רז"ל גם ספר תורה,

וגם במשכן עצמו ועד"ז במקדש נמצא הארון לפני ולפנים ומגיעים אליו רק לאחרי שעברו החצר (עזרות ואולם) והיכל.

שהביאור ע"ז הוא ההדגשה, שהתורה היא העיקר בעולם, עולם כפשוטו, ועולם קטן זה אדם ועניניו.

ובודאי לדכוותי' למותר להאריך לימוד מכל הענינים ומפרטיהם בנוגע לפעולות כאו"א מאתנו בתכ"י במקומו ובזמנו, שהרי התורה והוראותי' הם נצחיים. וק"ל.

ויהי רצון אשר כמו במעשה המשכן אז, עשה כאו"א הענינים בזריזות נפלאה המראה על השמחה והחפץ למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו, ועשו זה בטהרה וקדושה, שהרי הי' זה למחרת יום הכפורים שאמר הקב"ה, סלחתי כדבריך.

עד"ז יהי' גם עתה בהנוגע לכל אחד ואחת בכל הפרטים האמורים,

ומתוך אור וחיות והתלהבות מתאימים לפתגם הוראת כ"ק אדמו"ר הזקן, מ'דארף לעבען מיט דער צייט, הם הוראת פרשת השבוע.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

ח'שנה
נדפסה בלקו"ש ח"ב ע' 673 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.

מו"ה יהודא ליב שי': רסקין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ט ז'רעג. ז'רפט. לקמן ח'תרכ.

וכביאור חכמינו: ר"ח שער האהבה פ"ו. ובכ"מ.

וכמאמר רז"ל: ב"ב יד, א-ב.