Igrot Kodesh · Letter 8362 — Health

By the grace of Hashem,

14 Adar Rishon* 5722,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

After a particularly long interruption, I have duly received your letter and I respond to your question. As various books explain, one must be prudent, concerning the epitaph that one inscribes on a tombstone (note 1: See, on this subject, letter no. 7662) and, more generally, for all that concerns a soul already in the world of Truth. One must not exaggerate anything, still less advance what does not correspond to reality. I mean that one cannot claim a certain lineage, if this is not truly the case. This also means that in case of doubt, there is no reason to expose oneself to various risks.

You mention the study at the Yeshivah* Tomchei Temimim*. It is clear that there is no difference between Lubavitch or any other place (note 2: See, on this subject, the Likkutei Sichos*, volume 14, page 313). All of this is identical and, in this case, the duration of the study matters not, one year or more and one knows the famous expression of our Sages (note 3: In tractate Chagigah* 5b): "student of the house of study of Rav for one day."

You also allude to what concerns me and to all the rest. I am surprised by your question, for the address to which you sent your letter is the same for all the other points as well. You also tell me that you have ceased studying Chassidus* and you will understand that I am pained by this, for it is, quite the contrary, when one finds oneself in a particular situation, making an unfortunate impression on the morale of man, that one must, even more clearly, immediately intensify one's study of Chassidus*, which the Raya Mehemna* (note 4: See, on this subject, the preceding letter) calls: "tree of life," for "the other side" has no hold thereon, which Heaven forfend. It is life and "the life of life." It is, of course, absolutely unnecessary to say more.

You ask me about Tzedakah* and you presumably allude to the vow you pronounced, during your illness and on account of it. You know the statement of our Sages (note 5: In tractate Kiddushin* 28b) according to which: "the promise to Hashem is like the transmission to man," which means that this vow has no connection with what heirs give for the merit of the soul and for its elevation or with the portion of the inheritance that is set aside for Tzedakah*. Consequently, if the Yeshivah* Toras Emes* (note 6: The Lubavitch Yeshivah* of Yerushalayim*) contacts you about the inheritance, what you give them will not acquit you of the vow you made for Tzedakah*, this is quite evident.

You conclude by asking me to perpetuate the name of your father-in-law, may he rest in peace. Obviously, I will endeavor to do so. We are in the months of Adar* (note 7: Adar Rishon* and Adar Sheini*), whose central idea is that everything "was transformed." May Hashem therefore cause all the unfortunate elements to be transformed, from one extreme to the other, with the quality of light that follows darkness and may each one, within all of Israel, receive light, joy, gladness and honor, in the literal sense and according to the meaning these terms receive. With my blessing and in greeting all the members of your family, to whom Hashem will grant long days and good years,

ח'שסב

ב"ה, י"ד אד"ר, תשכ"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו, ובמענה לשאלותיו.

ע"פ המבואר בכמה ספרים, יש להזהר בנוסח שכותבים על מצבה (ובכלל במה שנוגע לנשמה הנמצאת כבר בעולם האמת) שלא להגזים וכו' ועאכו"כ בענין שאינו במציאות, כוונתי לכתוב ששייך לגזע פלוני באם אינו כן, שמזה מובן ג"כ שבאם יש ספק, הרי למה להכנס בספיקות כאלו.

לכתבו אודות הלימוד בישיבת תומכי תמימים - מובן שאין בזה נפק"מ באם הי' זה בליובאוויטש או במקום אחר, דהיינו הך, כן אין נפק"מ בנדו"ד אורך זמן הלימוד, באם שנה או יותר, וכמאמר חז"ל הידוע בר בי רב דחד יומא.

לכתבו אודות דברים וכיו"ב השייכים אלי, לפלא השאלה שהרי ע"פ כתובת שכותב אלי מכתבו, היא גם הכתובת לשאר הענינים.

מובן שמצער ביותר כתבו ע"ד הפסק בלימוד הדא"ח, שהרי אדרבה כשנוצר מצב מיוחד העושה רושם בלתי רצוי על מצב נפש האדם, פשוט שצריך להוסיף תומ"י בלימוד הדא"ח הנקרא ברע"מ אילנא דחיי, דלית תמן כל ענינים מהלעו"ז ח"ו, כ"א חיים וחיי החיים, ובודאי אין צורך לכל ביאור נוסף בהאמור.

לשאלתו בדבר הצדקה - כנראה כוונתו למה שנדר בעת החולי - ומחמת חולי -

ידוע מאמר חז"ל, אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ז. א. שאין לזה שייכות למה שהיורשים עושים לזכות ועילוי הנשמה או שמפרישים מהעזבון לעניני צדקה, ובמילא באם פונים אליהם מישיבת ת"א בנוגע להעזבון והירושה, אין לזה שייכות להצדקה לנדר האמור, וק"ל.

לסיומו בהבקשה להנציח שמו של חותנו ע"ה - אשתדל בזה כמובן וגם פשוט.

ובהמצאנו בחדשי אדר, שנקודתם הימים עליהם נאמר, ונהפוך הוא יהי רצון שיהפכו כל הענינים הבלתי רצוים מן הקצה אל הקצה וכיתרון האור מן החשך יהי' לכאו"א בתכ"י אורה ושמחה וששון ויקר כפשוטו וגם כמשמעו.

בברכה ובפ"ש כל המשפחה שליט"א.

ח'שסב
יש להזהר: ראה גם לעיל ח"כ אגרת ז'תרסב, ובהנסמן בהערות שם.

אין נפק"מ: ראה גם לקו"ש חי"ד ע' 313. ובכ"מ.

וכמאמר חז"ל: חגיגה ה, ב.

ברע"מ: ראה גם אגרת שלפנ"ז.

מאמר חז"ל: קידושין כח, ב.

ת"א: תורת אמת.