Igrot Kodesh · Letter 8379 — Chinuch

By the grace of Hashem,

5 Adar Sheini* 5722,

Brooklyn, New York,

To the attention of Mr. Moshe Maizlich (note 1: See, regarding him, letter no. 8475),

I greet you and bless you,

I received your letter with much delay. It reached my hands and I will therefore resume the manner in which it is formulated. I ask you to excuse me for what follows. Basing myself on what I heard about you, when you resided in New York, on your capabilities, your quality and your possibilities of influencing your surroundings, I think I am not entitled not to formulate a remark, not to reveal to you the surprise that has always been mine: how is it that you do not use all these forces, as one should and to the fullest extent possible? In the present era, the creative, active and inductive forces are reduced, among the children of Israel. It is therefore quite clear that the responsibility of whoever possesses aptitudes and possibilities to act is thereby widely increased.

I took the precaution of writing that: "you do not use... as one should," but, in fact, a much more important objection could have been raised. I must add that, when you resided in New York, I asked why one left you in peace, at least concerning the action among your surroundings, when the need of the moment requires the mobilization of all positive forces. I was told that, by nature, you are a discreet man. You therefore distance yourself from the front rank (note 2: Literally "from the western wall") and you hold to the statement of the Mishnah* (note 3: In tractate Avos*, chapter 1, Mishnah* 13) according to which: "I have found nothing better for the body than silence." Without asking whether these explanations, in this case, are just and exact, it is nonetheless evident that the surroundings derive absolutely nothing from the fact that such a person has a satisfactory means of justifying himself.

I know that, when you were here, you were a writer at the post office. In the Holy Land, may it be restored and rebuilt, it is said that you hold an important post at the Bialik Institute. Now, even in your own opinion, is this indeed the role that must be yours (note 4: Literally: "the stone against which you must rub yourself," according to the Yalkut Shimoni* on Tehillim*, paragraph 673)? Our Sages define what they call a service of Hashem "conforming to what it must be." They specify all of this in a marvelous manner and you will consult, on this subject, tractate Kesubos* 67a. The promise has been given (note 5: In tractate Sotah* 11a) that beneficence is more abundant than misfortune. One can deduce from this the importance of the reward, when one uses one's forces in the manner that is fitting for oneself (note 6: The Rebbe* underlines: "for oneself"), as if one were an enthusiastic person, having received a reward and a recompense.

I have also been told that, by your origins and your conceptions, you are connected to Breslov* and its worldview. I mention this point here in particular because one of the usual explanations given for the lack of action is the absence of all hope of success, the futility of all attempts, since: "you are the minority among the nations." Now, this is in total opposition with the saying of Breslov*, which says: "Never despair."

We are in the month of Adar* and perhaps this is also linked to what has just been said. Indeed, the miracle of Purim* occurred when, in a natural manner, there was no possibility of salvation. Now, it achieved a true transformation, from one extreme to the other. With my respects and my blessing to multiply the joy within the people of Israel,

ח'שעט

ב"ה, ה' אדר שני, ה'תשכ"ב
ברוקלין, נ. י.
לכבוד מר משה שי' מייזלש

שלום וברכה!

באיחור זמן רב הגיעני מכתבו...

כיון דאתי לידי אשתמש בסגנון מכתבו ואבקש סליחתו על הבא לקמן, והוא:

מיוסד על מה ששמעתי אודותיו כאשר דר בניו-יורק, על כשרונותיו ויכלתו ואפשריותו להשפיע על הסביבה, איני רואה רשות לעצמי שלא להעיר ולגלות על תמיהתי מאז ומקדם, איך זה איננו מנצל כוחותיו ככל האפשרי והדרוש. ובתקופתנו זו, שנתמעטו כוחות היוצרים בתוככי בני ישראל, כוחות פעילים ומפעילים, הרי מובן וגם פשוט שאחריות כל אחד ואחד אשר חונן בכשרון ובאפשריות ויכולת הפעולה - גדולה פי כמה.

כתבתי בזהירות "איננו מנצל ככל הדרוש", אבל לכאורה הטענה חזקה הרבה יותר מזה.

עלי גם להוסיף אשר בעת שהי' דר בניו-יורק שאלתי איך זה מניחים לו להיות במנוחה, עכ"פ בנוגע לפעולה בסביבתו, בעת שהוא הכרח השעה להפעיל כל הכוחות הפוזיטיוויים וכו' וכו'. וביארו לי שזהו מטבע נפשו להיות נחבא אל הכלים ועל כל פנים להתרחק מכותל המזרח ואדוק במאמר המשנה לא מצאתי לגוף טוב משתיקה, וכו' וכו'.

והנה מבלי להכנס בשקו"ט האם צודקים או נכונים תירוצים במקרה מסויים זה, הרי פשוט שהסביבה אינה מרויחה כלל וכלל ממה שלפלוני יש תירוץ יפה.

ידוע לי שבהיותו כאן הי' עורך הדואר, ועל פי השמועה באה"ק ת"ו יש לו משרה ראשית במוסד ביאליק. אבל האומנם אפילו לדעתו זהו אבנא דהוא מתגושש בו, והפליגו חכמינו ז"ל איך צריכה להיות עבודה כדבעי למיעבד, ובהפלגה מבהילה (עיין כתובות ס"ז, א בתחילתו). ועל פי ההבטחה שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות, מובן גודל השכר כשמנצלים הכוחות כדבעי לו למיעבד באם הי' המדובר באיש הלהוט דוקא אחרי קבלת פרס ושכר.

סיפרו לי ג"כ שבגזע מחצבתו ובהשקפתו שייך הוא לבראצלב והשקפת עולמם, ומזכיר אני את זה ביחוד כאן, כיון דאחד מהתירוצים הרגילים להצדיק העדר פעולה הוא שאין תקוה להצלחה ומה יועיל, ואתם המעט מכל העמים וכו' וכו'. והרי זהו בניגוד גמור לסיסמא של בראצלב - "אל יאוש".

ובהמצאנו בחודש אדר הרי את"ל גם בזה שייכות להנ"ל, שהרי כל ענין נס פורים הוא שבדרך הטבע לא היתה נראית כל אפשרות להצלה, והנס הי' דוקא באופן דונהפוך הוא, מן הקצה אל הקצה.

בכבוד ובברכה להרבות בשמחה בתוך כלל ישראל.

ח'שעט
מר משה מייזלש: אגרת נוספות אליו - לקמן ח'תעה.

במאמר המשנה: אבות פ"א מי"ג.

אבנא: ע"פ יל"ש תהלים רמז תרעג.

ההבטחה: סוטה יא, א.