Igrot Kodesh · Letter 8383 — Shidduchim

By the grace of Hashem,

8 Adar Sheini* 5722,

Brooklyn, New York,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes himself to

communal needs, having a generous conduct,

of illustrious family, Rav S. Z. (note 1: Mr. Shneur Zalman Shazar. See, regarding him, letter no. 8254),

I greet you and bless you,

I follow up on the memorandum I addressed to you (note 2: This refers to letter no. 8322) and which you surely received in its time. I have good hope that you are doing all that is in your power, in this domain. These days, I received the visit of Mr. Moshe Sharett. Of course, we also discussed the content of this memorandum, concerning the buildings that must serve as boarding facilities to accommodate the Youth Aliyah*. The financing will be granted entirely from the housing budget and not from that of education as I stated in the memorandum. Mr. Sharett indicated that he understood the reason and the logic. This project being legitimate, he will submit it for deliberation at the first opportunity. It was also a question that he support it personally.

Of course, I emphasized that each point, each key concerning the political parties must not intervene, in this matter, in particular to determine where these buildings will be constructed. The only valid approach consists of granting the primary role to the opinion of the parents and to the origin of the children, without exerting any pressure. You must understand what I mean. Here again, Mr. Sharett assured me that it would indeed be so and he explained to me that this was, in any case, already the case. It would have been necessary to detail this fundamental point, but I am sure that you yourself are making efforts, in this matter. May Hashem cause everything to be as if I had indeed provided these details.

During our conversation, passing from one idea to another, I broached another point, which I have discussed, on various occasions, with other communal leaders of the Holy Land, may it be restored and rebuilt. In fact, it is directly related to your domain of activity. In this matter, you will excuse me for expressing my opinion in so decisive a manner. I refer to the emissaries of the Jewish Agency in the diaspora, in the cultural domain. These are divided into two departments, general culture and Torah* culture.

Now, one can verify in practice that the action of the department for general culture has been weakened, in recent years, compared to what it was at the beginning. And, the reason is very natural. Such action, during the first years, truly constituted a novelty. It therefore exerted a great effect and it seemed legitimate to campaign to protect its domain, its pioneering aspect and its edifice. As you know, I systematically emphasize the influence that every thing can have on the young. Now, in these recent years, the situation is entirely different. Thank Hashem, the security question has improved and the pioneering spirit has somewhat calmed. The novelty has therefore largely disappeared. The result is that the influence (note 3: Of the department for general culture) is thereby largely reduced, which has a direct effect on the assimilation of the young, on their disappearance among the nations, on mixed marriages, which Heaven forfend. It is not so, however, for the action of the emissaries of the department for education through the Torah*. The mission entrusted to them during all these years, "as a shield against misfortune," that of assimilation and disappearance among the nations, has not disappeared and it has not been reduced, quite the contrary.

If one takes all of this into account, and although I have no opinion to give on the necessity of increasing the number of emissaries of the department for education through the Torah*, which depends on budgetary constraints, I would nonetheless formulate a concrete proposal, which I have already presented to Mr. Sharett. It would be judicious to require the emissaries, regardless of the department to which they belong, to emphasize the Torah* and all that concerns it. Our Sages say (note 4: In tractate Kiddushin* 40b), indeed: "great is the study that leads to action." This also concerns people who, for the time being, do not yet intend to settle in our Holy Land, may it be restored and rebuilt or who are not animated by the pioneering spirit. In any event, it is necessary to strengthen their situation, in the domain of Judaism, in the place where they find themselves, in order to avoid their assimilation and their disappearance among the nations. No careful examination should be necessary, in this matter. Their way of life must show an evident difference with the non-Jews among whom they live. I do not mean that the emissaries must themselves commit to acting in this manner (note 5: To put into practice the Torah* and the Mitzvos*). In fact, this initiative and this demand (note 6: See, on this subject, letter no. 8513) already exist in Eretz Yisrael*, where they are asked to have conduct conforming to Jewish Tradition. I suggest only that this project be included in their domain of activity and in their effort.

I indicated, in addition, that to all these reasons is also added the application of the principle according to which: "in two hundred coins, there are one hundred" (note 7: He who can do more can do less), which means that, in this manner, the influence of the emissaries, regardless of the category to which they belong, will in no way be diminished. Quite the contrary, they will thereby be provided with an additional direction and domain of activity. This is quite evident.

A Jew has the custom of linking every thing to the Parashah* of the week or to the present period, in conformity with the saying of the Admur HaZaken* according to which: "a Jew must live with the times." And, perhaps this is also the idea of Purim*, which approaches. Before the miracle occurred, there was a difference between those who had taken part in the feast of Achashverosh* and those who had remained faithful to Mordechai*. Then, subsequently, there were external pressures, the decree of the wicked Haman* to exterminate all (note 8: The Rebbe* underlines the word: "all") the Jews, "from young men to the elderly, children and women," without distinction, without difference, all those who were defined as Jews. Thenceforth, all united and stood ready for the sacrifice of their own person. According to the terms of the Admur HaZaken*, in his Torah Or*, at page 97a, "they gave of themselves in order to sanctify the Name of Hashem. Indeed, if they had agreed to abjure, Haman* would have done nothing to them, since his decree applied only to the Jews. They were therefore ready for death, during an entire year (note 9: Since the lottery took place in Nissan* and designated the following month of Adar*, twelve months later). None of them had a foreign thought (note 10: That of abandoning Judaism), which Heaven forfend. Thanks to this self-sacrifice, they effected the reception (note 11: Of the Torah*, showing that they accepted it deliberately and of their own free will) in a perfect manner and they received, properly speaking, the Light of the Ein Sof*, blessed be He."

May Hashem cause us ourselves to attain this level, "light, joy, gladness and honor." With my respects, my blessing to give good and rejoicing news, as well as for a joyous Purim*,

M. Schneerson,

I alluded, above, to a natural weakening of the activity. In fact, it matters little to me that this natural character not be recognized and, quite the contrary, that it be denied. Indeed, the end of the exile and the coming of the righteous redeemer are near. Then, the promise will be fulfilled according to which: "the earth will be filled with the knowledge of Hashem." One therefore already feels the footsteps of the deliverance, even if the darkness of exile still covers the earth. I heard you yourself pronounce this expression. In any event, one should adopt a positive conclusion and may Hashem therefore cause that, very soon, the darkness be transformed into light, an evident Heavenly Light, for "Hashem will be your Light for eternity."

ח'שפג

ב"ה, ח' אדר שני, ה'תשכ"ב
ברוקלין, נ. י.
הוו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ בעל מדות

תרומיות ענף עץ

אבות וכו' מהרש"ז שי'

שלום וברכה!

בהמשך להתזכיר ששלחתי לכ', שבודאי קבלו בעתו ותקותי שעושה כל התלוי בו, הנה ימים אלו בקרני מר משה שי' שרת, ומובן שדברתי אתו גם על נקודת התזכיר בנוגע לבנינים המשמשים פנימיות לקליטת נוער העולה, שהמימון יבוא כולו מתקציב השיכון ולא מתקציב החינוך, וכמו שהסברתי בתזכיר. מר שרת אמר שרואה הטעם שבדבר והשכל שבדבר, וכיון שיש לזה יסוד בשכל יעמיד הענין לדיון בהזדמנות ראשונה. והי' מדובר גם כן שיצדד לחיוב.

מובן שהדגשתי גם הנקודה שכל ענין ומפתח מפלגתי לא יתפוס מקום בשאלה זו, איפה יוקמו הבנינים וכו', אלא הגישה היחידה תהי' שדעת ההורים ומוצא הילדים יהיו המכריעים בזה, בלי לחץ וד"ל. וגם זה הבטיח מר שרת, בהוספה - שבלאו הכי כן הוא.

מהנכון הי' להאריך בענין חיוני זה, אלא בודאי שכ' הוא מן הזריזים בכגון דא, ויה"ר כאילו הארכתי.

בעת שיחתנו מענין לענין נגעתי בעוד נקודה, שבהזדמנויות שונות דברתי עלי' גם עם עסקני ציבור אחרים מאה"ק ת"ו, אשר באמת נוגעת ושייכת לשטח פעולות כ', ובודאי ימחול לי בעד הבעת דעתי בהחלטיות כל כך.

והענין הוא - בנוגע לשלוחי הסוכנות לחו"ל, בעניני תרבות - שבשטח זה, נכללים שני סוגים, מחלקת תרבות בכלל ומחלקת תרבות תורנית.

והנה ראינו במוחש שהתעמולה במחלקת התרבות הכללית נחלשה בשנים

האחרונות שלא בערך ממה שהיתה בשנים הראשונות. וטעם טבעי בדבר: בשנים ראשונות הי' הרבה מן החידוש בתעמולה זו, וההתרשמות היתה גדולה יותר, וגם הי' מקום להרעיש על הצורך בהגנת הגבולים, חלוציות ובנין וכו', וכידוע לכ' הריני תמיד מדגיש נקודת ההמשכה בהנוגע לנוער. מה שאין כן בשנים האחרונות, שמצב הבטחון ת"ל הוטב, ורוח החלוציות לקתה במדה מסויימת, והרבה מן החידוש אבד טעמו, וכתוצאה מכל זה - נחלשה ההשפעה במדה חשובה. והרי הענין נוגע באופן ישר גם להתבוללות וטמיעה ונשואי תערובת אצל הנוער ר"ל. מה שאין כן בנוגע לפעולת שלוחי מחלקת התרבות התורנית שתפקיד-הלוי שהי' להם משך כל השנים כתריס בפני פורעניות ההתבוללות והטמיעה לא פג טעמו ולא נס ליחו ואדרבה.

ובשים לב להנ"ל, אף שאיני יכול להביע דיעה על הצורך להרבות במספר שלוחי התרבות התורנית, שהרי זה קשור בתקציב, אבל הצעה מעשית אציע, וכמו שהצעתי למר שרת, שמהנכון לחייב את כל השלוחים, מאיזו מחלקה שהם, להעמיד הדגש על התורה ועניני', וכמאמר חכמינו ז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, שזה נוגע גם לאלו שאין בדעתם עדין לעלות לאה"ק ת"ו או שאין רוח החלוציות מפעמתם, אבל יש צורך חיוני לחזק מעמדם ומצבם כיהודים במקום שהם, שלא להתבולל או להטמע בין האומות, שאין זה דבר שבעיון גרידא, אלא צריך שיהודי יהי' ניכר באורח חייו שנבדל ושונה הוא מן העמים שבתוכם מתגורר. ואין כוונתי שהשלוחים עצמם יתחייבו לממש השקפה זו בהנהגתם הם, שבזה יש כבר תנועה ודרישה באה"ק ת"ו לחייבם להתנהג על פי המסורת היהודית, אלא כוונתי שתכנית הנ"ל תכנס בשטח פעולתם ותעמולתם.

גם הוספתי, שלאחרי ונוסף על כל הטעמים הנ"ל, הוא גם כן ענין של יש בכלל מאתים מנה, זאת אומרת, שעל ידי כך לא רק שלא יגרע מכוח השפעתם של השלוחים מאיזה סוגים שיהיו, אלא אדרבה נותנים להם קו ושטח תעמולה נוסף על שלהם, וק"ל.

דרכו של יהודי לקשר כל ענין עם פרשת השבוע או הזמן, וכפתגם רבינו הזקן "א איד דארף לעבן מיט דער צייט". הרי את"ל זוהי גם נקודת ימי הפורים הבע"ל, שקודם הנס הי' חילוק בין אלה שנהנו מסעודתו של אחשורוש ובין אלה שעמדו עם מרדכי אבל כשבא הלחץ מבחוץ, גזירת המן הרשע להשמיד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים, בלי חילוק והפלי' אם רק בשם יהודי ייקרא, מיד הביא את כל היהודים לאחדות במעמד ומצב של מסירות נפש, וכלשון רבינו הזקן (תו"א צז, א) מסירת הנפש על קדוש השם שהרי אם רצו להמיר דתם לא הי' המן עושה להם כלום שלא גזר אלא על היהודים אלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה כולה ולא עלה להם מחשבת חוץ ח"ו וע"י בחינת מסירת נפש זכו לבחי' קבלה גמורה שנכנס ונמשך להם בחי' אוא"ס ב"ה ממש. ע"כ לה"ק. ויה"ר שנזכה גם אנו לבחינה זו ולאורה ושמחה וששון ויקר.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות ומשמחות ולפורים שמח

מ. שניאורסאהן
מה שהדגשתי לעיל בענין חלישות התעמולה בדרך הטבע, לא איכפת לי ואדרבא אם יתפסו הענין מטעם שלא בדרך הטבע, רק - שמתקרבים לקץ הגלות ולביאת משיח גואל צדק, שאז יקויים היעוד ומלאה הארץ דיעה את ה', ובמילא מתחילים להרגיש כבר פעמי הגאולה, כמו ששמעתי גם מכ' זה הבטוי, אף על פי שחושך הגלות עדין יכסה ארץ.

ומסיימין בטוב, שנזכה בקרוב ממש שיתהפך חשוכא לנהורא באור ה' הנגלה, כי ה' יהי' לך לאור עולם וגו'.

ח'שפג
חלקה נדפס בלקו"ש חי"א ע' 343 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

מהרש"ז: שזר. אגרות נוספות אליו - לעיל ח'רנד, ובהנסמן בהערות שם.

בהמשך להתזכיר: דלעיל ח'שכב.

וכמאמר: קידושין מ, ב.

תנועה ודרישה: גם לקמן אגרת ח'תקיג.