Igrot Kodesh · Letter 8416 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

17 (note 1: The Rebbe* writes Tov, good, a term whose numerical value is seventeen) of the month of radiance (note 2: That of Iyar*, according to the expression of tractate Rosh Hashanah* 11b) 5722,

Brooklyn, New York,

To the participants of the national meeting of the directors

of Yeshivos*, 23 Iyar*, at Frandale, New York,

may Hashem grant you long life,

I greet you and bless you,

You informed me of your meeting and here is my response. May Hashem cause it to know considerable success and to have concrete consequences, that it sanctify the Name of Hashem and that each of its participants, in particular, do the same, that all receive an increased blessing and success, in their sacred mission. I therefore seize this propitious moment to draw the attention of the meeting and of its participants to an essential point, which touches upon the very foundation of education based on sacred values, a point that must be rectified rapidly and completely. I am surprised that this has not yet been done. It is the following.

For different reasons, in most of the Yeshivos* of this country, the students devote themselves both to sacred studies and to secular subjects, which are also taught within the premises of the Yeshivah*, at least until a certain age. Without pronouncing myself on the situation itself, I must note that this is so and one cannot ignore the reality. Now, one must take into account the fact that these students (note 3: The Rebbe* mentions boys and girls) are of an age at which one is impressed by every detail, not only directly but also indirectly. Moreover, the indirect influence sometimes proves to be the strongest. If one admits that this is so, one will arrive at the conclusion that the students cannot ignore the manner in which these two disciplines are presented to them. It is therefore necessary that they be able to note, in the clearest manner, that, even if both are studied within the premises of the Yeshivah*, it is indeed the study of our holy Torah*, Torah* of life, that is essential, while the secular studies are only accessory, in no way comparable to the essential.

A difficulty presents itself, nevertheless. Due to our multiple transgressions, many Yeshivos* and perhaps even most of them adopt the inverse position, indirectly and sometimes even directly, which means, not only that the two disciplines are presented as equivalent, but even that the secular subjects are put forward, as the most important. And, this "importance" expresses itself in different manners and in several ways, in the manner in which the studies are conducted and the effort for their advancement, in the homework, in the frequency of the examinations, in their results and in the congratulations, the prizes, the distinctions that they allow one to obtain. And, if this is so within the premises of the Yeshivah*, it goes without saying that it is the case also at home. This conception applies, in the same way, to the external aspect of things, to the presentation of the study books, to the classrooms and to all the rest. Furthermore, it is the same for the personal relationship that is established with the teachers of sacred studies and with those who teach the secular subjects. The latter are systematically privileged, in different domains, including in their salary.

Even if such a conception were solely the doing of the donors or the parents, I would not have remained silent and how much more can I not do so when one observes, sometimes, that the administration and the directors adopt it as well. I have already treated this subject at length, at the last Purim*. I showed to what extent it was detrimental to place too much emphasis on the secular studies. Indeed, it is quite clear and evident that the primary objective of the Yeshivah*, whether it be called elementary Yeshivah* or simply Yeshivah*, is the study of our holy Torah*. And, if one can find reasons or even "justifications" for different aspects of the situation that has just been described, it is certain that such an attitude calls into question the very foundations of education and there are no words to explain how grave this is. Consequently, I call the attention of the meeting to this situation, to its multiple consequences, which must be dealt with seriously, in order to bring them an improvement and an immediate solution. The merit of what is public will come to your aid. With my respects and my blessing of success,

ח'תטז

ב"ה, טו"ב לחודש זיו, ה'תשכ"ב
ברוקלין, נ. י.
כינוס ארצי של מנהלי הישיבות כ-כ"ג אייר,

פרענדייל, נ. י.

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

במענה להודעתם על דבר כינוסם, יהי רצון שיהי' בהצלחה מופלגה בתוצאות ממשיות, כינוס שיתקדש שמא עילאה על ידו ועל ידי כל אחד ואחד מהמשתתפים בפרט, בתוספת ברכה והצלחה בעבודתם בקדש.

והנני להשתמש בשעת כושר זו להביא לתשומת לב הכינוס והמתכנסים נקודה עקרית הנוגעת ביסודות החנוך על טהרת הקדש, נקודה הדורשת תיקון מהיר ושלם, שלפלא שלא נתקן עד עכשיו, והיא:

מפני כמה סיבות הרי ברובא דרובא של הישיבות במדינה זו תלמידי הישיבות לומדים גם למודי קדש וגם - להבדיל בין קדש לחול - לימודי חול בין כתלי הישיבה, על כל פנים עד גיל ידוע. ומבלי היכנס בזה לגוף הענין הרי זוהי המציאות שאין להתעלם ממנה.

ובשים לב שהתלמידים הם בגיל ההתרשמות מכל פרט, לא רק במישרין אלא גם בעקיפין, ולפעמים ההשפעה בעקיפין כוחה יפה יותר, הרי מן הנמנע שהתלמיד או התלמידה לא יתרשמו מהיחס שהם רואים לשתי הרשויות האלו. שלכן מוכרח הדבר שהתלמיד יראה בהוכחה גמורה שאף ששניהם נלמדים בין כתלי הישיבה העיקר הוא למודי תורתנו הק' תורת חיים, ואשר למודי החול אינם אלא טפל, ושלא בערך טפל לעיקר.

ודא עקא, שבעוה"ר בחלק חשוב של הישיבות ואולי ברובן, הנה בעקיפין ולפעמים גם במישרין ההדגשה היא להיפך, זאת אומרת שלא רק ששניהם שוים בערכם, אלא שחשיבות יתרה נודעת ללמודי החול. ו"חשיבות" יתרה זו מתבטאת בכמה פנים ואופנים, הן בעצם הלמודים - בקפידת ההתקדמות בהם, בעבודות בית, בבחינות תכופות וכו' וכו'; וכן ההצלחה בבחינות מהוללה בכל התשבחות ובפרסים ובאותות הצטיינות וכדומה. וכל זה אפילו בין כתלי הישיבה, ואין צריך לומר בבית. והן גם בחיצוניות הענינים - בצורת ספרי הלימוד, בחדרי הלימוד ובאבזרייהו וכו' וכו'. וכן גם ביחס האישי למלמדי למודי קדש ולאלו המלמדים למודי חול, שאפלי' ניכרת לטובת אלו האחרונים בכמה ענינים, לרבות עניני משכורת וכו'.

ואילו הי' יחס זה בא אך ורק מצד הבעלי-בתים או ההורים, לא החרשתי, ועל אחת כמה וכמה שלפעמים היחס ניכר גם מצד ההנהלה והמנהלים.

וכבר הארכתי בזה בימי הפורים שעברו, בגודל ההיזק שבהדגשה יתרה זו על למודי החול. שהרי פשוט ומובן שעיקר מטרת הישיבה, בין שנקראת ישיבה קטנה בין ישיבה סתם, הוא למודי תורתנו הקדושה. ואם אפילו אפשר למצוא סיבות ואפילו אולי "הצדקות" על כמה פרטים ביחס הנ"ל, אבל דעת לנבון נקל שיחס זה חותר תחת יסודות החנוך ואין די באר התקלה מזה.

אי לזאת הנני בא לעורר את הכינוס לדון בכובד ראש בבעי' הרת-תוצאות הנ"ל בכדי להכניס שיפור ותיקון מידי, וזכות הרבים מסייעתם.

בכבוד ובברכת הצלחה.