Igrot Kodesh · Letter 8421 — Tzedakah

(Iyar* 5722)

In (note 1: This letter is addressed to Rav Eliyahu Nachum Shklar and was written directly on his correspondence. See, regarding him, letter no. 54) this matter (note 2: Rav Shklar indicated to the Rebbe* a reference in the Tanya* discussing Shabbos* that the Rebbe* had not cited in the index on the Tanya* of which he is the author, under the entry: 'Shabbos'), it is not (note 3: The Rebbe* underlines the words: 'not,' 'heavenly revelation,' 'deepening,' 'mouth of Hashem,' 'man,' 'bring the elevation,' 'realize this inclusion,' 'emanates,' 'source,' 'formulation,' and: 'all') a question of Shabbos*. Only three references speak of it. Perhaps the logical progression is the following (note 4: Rav Shklar said he did not understand the end of chapter 49 of the Tanya*, for the subject treated therein is not concluded and one does not understand the logical progression). The chapter, in its entirety, explains how one should meditate and bring about that one's soul be inflamed to attach itself to Hashem, to be included in His Light, through the effort of man. In fact, how does one realize such an inclusion? By placing: "these words upon your heart and you shall speak of them," that is to say through a heavenly revelation (note 3). This affirmation does not raise a difficulty since the Etz Chaim* affirms that the essential is the deepening (note 3), while: "you shall speak of them" is only its revelation. In fact, one may question the reason for this revelation and its connection with what is said beforehand, regarding the inclusion. It is therefore explained that: "man lives by all that emanates from the mouth of Hashem (note 3)," that is to say from the Torah*. It is so even if one does not involve the mouth of man. Nevertheless, one does not fulfill one's obligation in this manner (note 5: For it is necessary to pronounce the words of the Torah*) and it is therefore necessary that the revelation pass through the speech of man (note 3), down to his living soul. This is also linked to the meditation and its purpose, in order to bring it the elevation (note 3) and to realize this inclusion (note 3).

Furthermore, perhaps the following points should be noted:

A) No doubt there is here a precision that must be deduced from the expression: "that which emanates (note 3) from the mouth of Hashem," alluding to the source (note 3), that is to say the opposite of revelation. You will consult, on this subject, the Chassidic* discourses relating to Parshas Massei*.

B) The text cites the formulation (note 3) of the verse. Despite this, it does not mention the word: "all" (note 3), which indeed appears in this verse: "all that emanates from the mouth of Hashem." This will be understood in light of what is said above. Indeed, this verse alludes to the divine soul, but also to the vital soul and to the body.

ח'תכא

[אייר, תשכ"ב]

(בכל אלה ענין המדובר - אינו שבת, כ"א: [אז] ק"נ [אלט] עלית רוח [אמו] גם חושך וגו').

קישור הענינים (בדא"פ עכ"פ): כללות הפרק: איך שיתבונן ויבוא לזה שתתלהט נפשו כו' לדבקה כו' וליכלל באורו כו' (היינו מלמטלמ"ע). אך איך היא (ההתכללות) כו' הדברים - על לבבך ודברת בם כו' ( מלמעלמ"ט !). (אבל ל"ק) וכמ"ש בע"ח שהעיקר העיון . ודברת - רק גילוי הנ"ל. (ועצ"ע מהו ההכרח להגילוי, ומהו השייכות להנ"ל - ליכלל כו'. ומבאר) כי על מוצא פי ה' - היינו התורה - יחי' האדם (גם מבלי פי' האדם) ומ"מ לא יצא י"ח כו' - (ולכן מוכרח הגילוי בדבור האדם ) עד נפש החיונית כו'.

(וג"ז שייך לההתבוננות כו' כי התכלית) כדי להעלות כולן כו' ולכללן כו'.

ולהעיר בדא"פ: א) אולי מדייק ג"כ ל' מוצא פי ה' - שפי' מקור (עיין דרושי מסעי), היפך הגילוי. ב) אף שאחז ל' הכתוב, השמיט תיבת כל (מוצא פי ה'). וע"פ הנ"ל מבואר - כי הכתוב מדבר בנפה"א וגם בהחיונית והגוף.

ח'תכא
האגרת היא אל מו"ה אלי' נחום שקלאר ונכתבה על גליון מכתבו. אגרת נוספת אליו - לעיל ח"א נד.

בכל אלה: במכתבו שואל מה שבמפתח ענינים לתניא ערך שבת ציין כ"ק אדמו"ר שליט"א: "אבד גי...": והלא יש - אז אלט אמו.

קישור הענינים: במכתבו: בשיעורי תניא בשבוע העברה בפרק מ"ט בסופו לא אוכל להבין הנקודה אחרי "בחי' הדיבור בד"ת". כי הלא אין זה סיום הענין. וביותר אינו מובן כי השיעור תניא מסתיים שם, וגם בכלל אינו מובן קישור הענינים בשורות אלו.

וראה גם שיעורים בספר התניא שם.