Igrot Kodesh · Letter 8456 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

2 Tammuz* 5722,

Brooklyn,

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem,

Rav Shmuel (note 1: Rav Sh. Hominer, of Yerushalayim*. See, regarding him, letter no. 5171),

I greet you and bless you,

I have duly received your book Eved HaMelech (note 2: "The Servant of the King"), which is a commentary on the Tehillim*. May Hashem cause you to redouble your ardor in the Torah*, in commenting on its Written Law and its Oral Law, not only its revealed part but also its profound dimension, which, in our era, has been revealed through Chassidus*. Indeed, the Torah* is unique and, furthermore, the holy Zohar* explains, in Parshas Behaaloscha*, "when you will elevate the lights," page 152a, that the profound part of the Torah* is its soul, in relation to its revealed part, which is its body.

If, always and in every place, this has been a necessity, how much more is this the case in our generation, that of the heel of Moshiach*, and in our Holy Land, may it be restored and rebuilt, "toward which always are turned the eyes of Hashem, from the beginning of the year to the end of the year." And, one knows the holy epistle of the Baal Shem Tov* (note 3: Printed at the beginning of the Keser Shem Tov*), according to which, when its wellsprings would spread outward, the king Moshiach* would come. With my respects and my blessing,

N. B.: I will formulate some remarks on your book, although I have consulted only the proof. However, I have only little time (note 4: Which explains that these remarks are few in number).

At the beginning of the book, page 3b, it is said: "We have received the Injunction" (note 5: Commenting on the verse: "Happy is the man who has not followed the counsel of the wicked," this work says that: "we have received the Injunction to distance ourselves from the company of the wicked, not to pass before them, not even quickly. Of course, one will not remain near them and one will not take a seat in their company"). Now, this formulation does not seem to be correct, for this teaching is stated in an incidental manner (note 6: The Rebbe* underlines the words: "incidental," "in order that," "in order that," "leads," "not," "specific" and "obligated"), only because it is said: "Happy is the man who has not..." It is therefore not an Injunction that is specifically made by this verse. Furthermore, one may think that such an Injunction does not exist, that it is, in all and for all, only good counsel. You will consult the beginning of chapter 6 of the Laws of Character Traits of the Rambam*. It is therefore for this reason that one must endeavor to distance oneself from their company "in order that" (note 6) and: "as it is said: Happy is the man..." The verse indeed emphasizes: "in order that" (note 6) and He does not speak of a Prohibition (note 7: It is therefore only good counsel). This interpretation allows one to simply understand the following affirmation of our Sages, in tractate Avodah Zarah* 18b: "The verse says, regarding them: 'Happy is the man...,' for this leads (note 6) to..." It is therefore not (note 6) a specific (note 6) Injunction.

At the same reference, page 4a (note 8: Commenting on the verse: "He will be like a tree planted by the streams of water"), it is said: "We have received the Injunction to study with ardor... not to neglect the study of the Torah*" and you mention the previously cited reference of tractate Avodah Zarah*, which specifies: "lest a man say... (note 9: 'I have not been to the theater and to the circus, I have not seen the gladiators. I could therefore at least sleep. It is for this reason that the verse says: You shall meditate upon it day and night')." It seems that, here too, the formulation is not precise. It is said, indeed: "I could therefore at least sleep. It is for this reason that the verse says: 'You shall meditate upon it day and night.'" These words do not aim to condemn the neglect of the Torah*, for it is quite clear that this is a transgression. Regarding it, it is affirmed, in tractate Sanhedrin* 99a: "He has humiliated the Word of Hashem." In fact, this verse refers to sleep, for it is evident that one who sleeps does not neglect the study of the Torah*, this goes without saying.

You comment on the details of application of the Mitzvah*: "It shall not depart" (note 10: The Torah* shall not depart from your mouth). You will consult, in this regard, the precise explanation that appears in the Laws of Torah* Study of the Admur HaZaken*, chapter 3. At the end of the book, page 85b, I am surprised that you do not cite, regarding the verse: "Every soul praises Hashem," the commentary of our Sages, in the Midrash* Bereishis Rabbah*, at the end of chapter 14, according to which one must praise Hashem for every breath (note 11: Neshamah, the soul, being of the same etymology as Neshimah, breath). Furthermore, the Midrash* Devarim Rabbah*, at the end of chapter 2, even specifies: "is obligated (note 6) to praise."

ח'תנו

ב"ה, ב' תמוז, תשכ"ב
ברוקלין.
הרה"ג אי"א נו"נ וכו' מו"ה שמואל שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת ספרו, עבד המלך, על ספר התהלים.

ויהי רצון אשר ירבה חיילים לאורייתא בדברי תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ולא רק בחלק הנגלה שבהם, אלא גם בפנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות,

והרי תורה אחת היא, ואדרבה - ע"פ המבואר בזהר הק' (פרשת בהעלותך את הנרות, קנ"ב א') פנימיות התורה היא נשמתא דאורייתא לגופי תורה חלק הנגלה,

אשר אם תמיד ובכל מקום הי' הכרח בזה, עאכו"כ בדורנו דרא דעקבתא דמשיחא ובאה"ק ת"ו אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה, וכידוע אגרת הק' להבעש"ט אשר לכשיפוצו מעינותיו חוצה, קאתי מלכא דא מלכא משיחא.

בכבוד ובברכה.

נ. ב. להעיר באיזהו מקומן בספרו הנ"ל, אף כי מקופיא, מפני שאין הזמן גרמא: בתחלת הספר (ג, ב): נצטוינו בזה וכו',

לכאורה בכל בכגון זה - אין הלשון מתאים, כי למדים על הענין דא"ג (ממה שכתוב אשרי האיש אשר לא וגו') אבל לא שבא הכתוב לצוות. ולא עוד, אלא שי"ל שאין זה בגדר ציווי מצ"ע כ"א ע"ד עצה טובה קמ"ל, ויעוין רמב"ם הלכות דיעות ריש פרק וא"ו; לפיכך וכו' ויתרחק וכו' כדי ואומר אשרי האיש וגו' - שמדגיש כדי , ולא שהדבר אסור מצ"ע. וע"פ הנ"ל מובן ג"כ בפשיטות מאמר חז"ל (עבו"ז י"ח ב') ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש וכו' שדברים הללו מביאין וכו' - ולא איסור מצ"ע .

שם (ד' ע"א) נצטוינו בזה להתמיד בלימוד כו' ולא לבטל מן התורה וכו', ומציין למאמר חז"ל עבו"ז שם, שמא יאמר אדם וכו',

ולכאורה גם בזה אינו מדויק, שהרי ממשיך במאמר חז"ל שם, אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר, ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהכוונה לא שלילת ביטול תורה, דפשיטא שעבירה היא ועליו נאמר כי דבר ה' בזה וכו' (סנהדרין צ"ט א') כי אם הענין דאתגרה בשינה, שהישן - אין בזה עון דביטול תורה. וק"ל.

לביאורו שם בגדרי דקיום מצות לא ימוש וכו' - יעוין באר היטיב בהלכות ת"ת לרבנו הזקן פרק ג'.

בסיום הספר (פ"ה ע"ב),

לפלא שנשמט עה"כ כל הנשמה תהלל וגו' פירוש חז"ל דעל כל נשימה ונשימה צריך לקלס (ב"ר ס"פ יד) ובדב"ר ספ"ב: חייב לקלס כו'.

ח'תנו
מו"ה שמואל: הומינר, ירושלים. אגרת נוספת אליו - לעיל חי"ד ה'קעא.

אגרת הק': כתר שם טוב בתחלתו.

נצטווינו בזה: עה"פ אשרי האיש גו' - נצטוינו בזה להתרחק מחברת הרשעים ולא יעבור על ידם אפילו בהעברה בלבד ואין צריך לומר שלא יעמוד להתעכב על ידם ולישב במסיבתם.

שם: עה"פ והי' כעץ שתול גו'.

ומציין למאמר חז"ל: שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות ולא עמדתי בקנגיון אלך ואתגרה בשינה תלמוד לומר ובתורתו יהגה יומם ולילה.