Igrot Kodesh · Letter 8475 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

23 Tammuz* 5722,

Brooklyn, New York,

To the attention of Mr. Moshe Maizlich (note 1: See, regarding him, letter no. 8379),

I greet you and bless you,

I have just learned of the passing of your wife, may she rest in peace. According to my information, the period of mourning (note 2: That is, one month, for a wife) has now passed. May Hashem therefore cause this mourning to disappear, with all that concerns it, for each and for all, may you now know only good, with all your family, to whom Hashem will grant long days and good years, that is, according to the formulation of Chassidus*, a good that is visible and tangible, both materially and spiritually.

The Chassidim* of Chabad* recount (note 3: See, on this subject, letters no. 1463 and 2216) that, at the passing of the Rebbetzin* (note 4: Chaya Mushka), wife of the Tzemach Tzedek*, the latter mourned for a long period and he refused to be consoled. Then, one of his close associates came to see him and he said to him: "Did the Rebbe* (note 5: The Tzemach Tzedek* himself) not report to us the commentary that our Sages make (note 6: In tractate Kiddushin* 30b) on the verse: 'See life with the woman that you love,' according to which this term here alludes to the Torah*?" The Tzemach Tzedek* answered him: "You have restored my life!" From then on, his state of mind was transformed. Now, one can truly wonder about this account. Did the Tzemach Tzedek* not himself have knowledge of this explanation? Without doubt, it had come to his mind on various occasions during the mourning period. What, then, did this man accomplish by reminding him of it and how was he thus the cause of such an extreme change in the daily existence of the Tzemach Tzedek*? In fact, an idea, expressed only through thought, is no longer the same when it is formulated in the world of speech, although it seems not to have been changed. For, "no one can liberate himself from his own prison" (note 7: According to tractate Berachos* 5b) and this is true, in the same way, for the greatest.

With my respects and my blessing to give me good news,

N. B.: I must add that before undertaking the writing of the present letter, there came to my mind a saying that is widespread here, in the city in which we find ourselves, in the United States: "mind your own business" (note 8: Occupy yourself with your own affairs). A fortiori is this so for a man who is in grief. Then, this very question brought me the answer. Indeed, the formula that one pronounces before one who is in grief is, precisely: "among the other mourners of Zion and of Yerushalayim*" (note 9: See the Likkutei Sichos*, volume 10, page 210). This means that it is not a personal affair, that all the mourners of Zion and of Yerushalayim* are equally implicated. In fact, they take part in the consolation. Then, devoting myself to the writing of this letter, I thought of another point, but I wondered whether I should mention it here. It concerns my reaction to your letter of the end of Nissan*, to which I have not yet responded. Indeed, it seems that you strongly maintain your position and that your decision is already made in a definitive manner. In this case, you will excuse me for deploring that you have decided not to act outside of your four cubits and within your surroundings. In fact, for certain people, it is very difficult to change one's mind. This is like a servitude imposed upon them.

In any event, I think that it is my duty to formulate a remark on the content of your letter. In a general manner, a disappointment leading one to reduce one's action may be well-founded and the one who experiences this sentiment may be perfectly right. One can, nevertheless, ask who finds his interest in this disappointment, what is its origin? In the terms of the Tanya*, does this state of mind derive: "from the right side or from the left side?" Another criterion: who will be the winner of this lack of activity and of the justified argumentation of the one who is disappointed? For, in the end, according to the formulation of our Sages, "we are workers of the day (note 10: The Rebbe* underlines the words: "day," "workers" and "each person")" and the Tzemach Tzedek* explains (note 11: See, on this subject, letter no. 8453), in this regard, that one must bring about clarity. In fact, the term "workers" (note 10) is employed here deliberately. Indeed, it is not a matter of illuminating a place that is intrinsically luminous. And, all of this is not easy. One must truly act and one obtains the reward only to the extent that one has fully invested oneself.

I must add that I do not at all accept certain of your arguments, but, as I said, this is totally independent of the question that I posed in my first letter and which is the following. Each person (note 10) must spread the light, the true light of our Torah*, Torah* of truth and its luminary, which is its profound dimension, until this Torah* is, according to its etymological meaning, Hora'ah*, a teaching, until it delivers a teaching for daily existence, not only through thought, since "the Holy One, blessed be He, asks for the heart" (note 12: According to tractate Sanhedrin* 106b), but also, as I said above, through speech and through concrete action. Certainly, it is said (note 13: In tractate Bava Kamma* 28b) that: "the Torah* exempts one who finds himself in a case of force majeure." Nevertheless, "he is not considered as if he had acted" (note 14: According to the Yerushalmi*, tractate Kiddushin*, chapter 3, paragraph 2), not even in the world of speech and even less so in ours, that of action.

I will conclude as you yourself did, in your letter, with a word of Torah*, on the reason for sending delicacies to one's friends (note 15: On the day of Purim*). I heard an original account (note 16: See the Sefer HisvaaduYos* 5744, volume 2, page 751), which was reported to me by one of the Rabbanim* of Russia of our generation. The latter burst into tears in the middle of the Shabbos* and, when asked the reason, he explained that a question had just been posed to him by someone who scrupulously observed the Torah* and the Mitzvos*, down to the least provision of the Sages. This man had asked him whether he could still recite the Kiddush* over wine, for he had succumbed to the trial and he had had to go to his work during Shabbos* (note 17: Due to the Soviet persecutions). Certainly, he had not transgressed any Prohibition and had only been present. Nevertheless, the others considered it as a public transgression of Shabbos*. He therefore asked in what manner he himself was considered: could he still recite the Kiddush* over wine that he had touched?

And, perhaps this is connected to what was said above. Even if the observers notice a great void in the world, or again, to use the expression that you employ in your letter, "the void within, nine measures (note 18: Out of the ten that exist) having already been taken," who can decide and judge based on what he sees with his own eyes that reality is indeed so, and then conclude that he must shut himself within his four cubits? Perhaps I have been too long and you will kindly excuse me. I will not hide from you what I hope thereby (note 19: Through the writing of the present letter): despite the dissatisfaction that you express in your letter, I hope that you will change your attitude and that you will begin to act, in every place where your influence extends. If the need arises, Hashem can arrange for your arm to be extended several hundred times (note 20: See, on this subject, tractate Sotah* 12b and the commentary of Rashi* on the verse Shemos* 2, 5), in order to act in this direction and to put into practice the Mitzvos*, on a daily basis. And, even if someone does not accept what you write with pain, you will nevertheless bind yourself to him in order to bring him elevation, so that, in particular, he puts on Tefillin*, eats kosher, observes the Shabbos*.

ח'תעה

ב"ה, כ"ג תמוז, ה'תשכ"ב
ברוקלין, נ. י.
כבוד מר משה שי' [מייזלש]

שלום וברכה!

זה עתה נודעתי מפטירת זוג' ע"ה, וכיון שעל פי הידיעה כבר עברו ימי האבלות, יהי רצון שיתמו ימי אבל ועניני אבל בנוגע לפרט ולכלל, ואך טוב ימצאהו ואת כל בני ביתו שליט"א, ובנוסח החסידות, בטוב הנראה והנגלה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

מספרים חסידי חב"ד שכשנפטרה הרבנית אשת אדמו"ר הצמח צדק התאבל עלי' ביותר ומאן להתנחם, עד שנכנס אליו אחד ממקורביו ואמר הרי בפירוש שמענו מכ"ק אדמו"ר מאמר חז"ל על הכתוב ראה חיים עם אשה אשר אהבת כו' - תורה היא, ויענהו הצ"צ החייתני, ועל ידי זה חל מפנה במצב רוחו וכו'.

ולכאורה הענין צריך עיון גדול, שהרי בודאי אשר ידוע הי' מאמר הנ"ל להצמח צדק, ובודאי גם כן אשר בקשר עם ימי האבלות עלה בזכרונו כמה וכמה פעמים, ובמה איפוא פעל המקורב הנ"ל בהזכירו המאמר ועד לחולל מפנה בהליכות יום-יום של הצמח צדק? אלא שכנראה אינו דומה ענין כמו שהוא במחשבה לכמו שמביאים אותו לעולם הדיבור, אף שלכאורה היינו הך, ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים - נאמר גם על הגדול שבגדולים.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות.

נ. ב. עלי להוסיף אשר טרם כתבתי מכתבי זה עלה ברעיוני הפתגם השגור כאן קרתא דאתאי לה, היינו בארצות הברית - "מיינד יור און ביזנעס", ובפרט בנוגע לאדם השרוי בצער. אלא שמני' ובי' בא גם המענה, שהרי דוקא בעניני צער כהנ"ל הנוסח הוא "בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", זאת אומרת שאין זה ענין פרטי וכל אבלי ציון וירושלים שותפים לזה, והראי' שהם שותפים בנחמה.

ובעסקי במכ' זה - עוד ענין, אף שבנוגע לכ' - ספק הי' אצלי אם להביאו במכתב זה, הוא תגובתי למכתב כ' משלהי ניסן, אשר עד עתה לא עניתי עליו, כיון שכנראה תקיף הוא בדעתו ובפרט בענין שכבר בא לידי החלטה, וביחוד, אחרי בקשת סליחתו, בההחלטה דשב ואל תעשה בהנוגע לחוץ מד' אמות שלו ולסביבתו בכלל, שלסוג ידוע של בני אדם קשה להם לשנות דעתם זו וכעבודת פרך להם.

עם כל זה מוצא אני לחובתי לעורר על תוכן מכתבו, והוא, שבכלל אכזבה המביאה לידי מיעוט בפעולה, אפילו אם תמצא לומר שהאכזבה מבוססת היא והמאוכזב צודק על 100

, צריך בירור ובחינה מיהו המעונין ומעורר אכזבה זו, ובלשון ספר התניא, האם מצב רוח זה נמשך "מחלל הימני או מחלל השמאלי". ועוד בחינה, מי ישתכר מהעדר הפעולה ומצדקת טענתו של המאוכזב וכו' וכו'. שהרי סוף סוף, כסגנון חכמינו ז"ל, אנן פעלי דיממא אנן, וכביאור אדמו"ר הצמח צדק - מאכן ליכטיק. ובודאי גם הביטוי פעלי מדוייק הוא, היינו שאין הכוונה להאיר במקום המואר בלאו הכי, ואין הכוונה לעבודה קלה, כי אם פעולה ממש, ששכרה (ואופנה) במדת ואליו הוא נושא את נפשו.

מוכרחני להוסיף שבכמה מטענותיו איני תמים דיעה עמו כלל וכלל, אבל כנ"ל לדעתי אין זה נוגע בעצם הבעי' עלי' כתבתי במכתבי הראשון, והיא שעל כל אחד ואחת להפיץ אור, אור האמתי של תורתנו תורת אמת ומאור שבה זו פנימיות התורה, עד שהתורה כשמה כן היא נעשית הוראה בחיים היום-יומיים, ולא רק במחשבה שהקב"ה לבא בעי, אלא כאמור לעיל בדיבור ובמעשה בפועל. ואפילו אנוס דרחמנא פטרי', כמאן דעביד לא אמרינן (אפילו בעולם הדיבור ועל אחת כמה וכמה שאין זה "עביד" בעולמנו עולם המעשה).

לסיים על פי סיומו במכתבו הנ"ל דבר תורה, בטעם משלוח מנות, שמעתי בזה סיפור אופייני מאחד מרבני רוסיא בדורנו זה, שפעם התמוגג בדמעות בעצם יום השבת, וכששאלוהו לסיבת הדבר, אמר שזה עתה באה לפניו שאלה מאחד המדקדק בעניני תורה ומצוות ועד לדקדוק קל של דברי סופרים, האם מותר לו לקדש על היין, כיון שלא עמד בנסיון ומוכרח הי' לצאת למשרתו ביום השבת קדש אף שלא עשה שם שום דבר כי אם "חזו דאתי", אבל בפני הרבים הי' זה חילול שבת בפרהסיא, ושאל על עצמו מה דינו האם מותר לו לקדש על היין שנוגע בו.

ואם תמצא לומר, הרי גם בזה יש למצוא שייכות להאמור לעיל, שאם אפילו לעיני הרואים ריקנות גדולה שוררת בעולם, ריקנות מלגו ותשעה קבין נטלו כו' ככתוב במכתבו, הרי מי הוא זה ואיזה הוא אשר יכול להחליט ולשפוט על פי הנראה לעיניו שהמציאות היא כך ועד כדי מסקנא להסגר בד' אמות שלו וכו'.

אם הארכתי יותר מדי, את כ' הסליחה ולא אכחד אשר תקותי שאולי דוקא על ידי כך, הרי ביחד עם אי-שביעת רצונו שמביע במכתבו, יצא ממסגרתו ויתחיל לפעול בכל מקום שידו מגעת, ובאם יהי' צורך - הרי ביד הקב"ה לשרבב את היד למאות אמות, ולפעול בכיוון האמור - בקיום המצוות בפועל בחיי היום-יום. וגם מיש אינו מודה בכל הענינים אודותם כותב בכאב לב, הנה על כל פנים יתחבר אליו ע"מ להעלותו אשר יניח תפלין, יאכל כשר, ישמור השבת, וכו'.

ח'תעה
מר משה מייזלש: אגרת נוספת אליו - לעיל ח'שעט.

מספרים: ראה גם לעיל ח"ז אגרת ב'רטז. ח"ה אגרת א'תסג.

הרבנית: חי' מושקא.

מאמר חז"ל: קידושין ל, ב.

אין חבוש: ברכות ה, ב. וש"נ.

הנוסח: ראה גם לקו"ש ח"י ע' 210.

וכביאור: ראה גם לעיל אגרת ח'תנג, ובהנסמן בהערות שם.

שהקב"ה לבא בעי: סנהדרין קו, ב.

אנוס: ב"ק כח, ב. וש"נ.

כמאן דעביד: ירושלמי קידושין פ"ג ה"ב.

סיפור אופייני: ראה גם התוועדויות תשד"מ ח"ב ע' 751.

ביד הקב"ה: ראה סוטה יב, ב. פרש"י שמות ב, ה.