Igrot Kodesh · Letter 8575 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

11 Teves* 5723,

Brooklyn,

To the young man Uri Tzvi (note 1: U. T. Bunin, of Ra'anana. See, regarding him, letter no. 8549),

I greet you and bless you,

I have duly received your letter of the second light of Chanukah* (note 2: The 26th of Kislev*), in which you describe to me the life in the milieu within which you presently find yourself (note 3: The army), the difficulties that it raises. I am surprised by this, for, it seems, you do not see at all the totality of the positive aspects that this situation presents. In conformity with the well-known saying (note 4: See, on this subject, letter no. 5818) of my father-in-law, the Rebbe*, after the realization of the promise of the coming of our righteous Moshiach*, one will strike one's head with a feeling of immense pain and regret thinking of the days, the particularly favorable period of the end of the exile. Indeed, one could then have acted, in all that concerns the Torah* and the Mitzvos*, overcoming all the veils and all the obstacles. The service of Hashem would then have been more pleasant, more cherished, for him who assumes it as for He Who commands it, the Creator of the world Who directs it. For, it will no longer be the same when the promise will have been accomplished according to which: "I will remove the spirit of impurity from the earth" and there will no longer be opponents. The lesson that follows from this, for what is the object of our discussion, is quite evident.

There is another point, on this subject, which is essential as well. You specify to me that you are presently doing your training, which you summarize thus: "obedience, force, feet." In fact, there is therein a fundamental principle of the faith (note 5: Emunah*, faith, is of the same etymology as Imun*, training) of man, a pure faith, which is expressed by the proclamation: "We will do and (then) we will understand," through obedience. One must have the absolute certainty that He Who commands the Mitzvah* grants from the outset the force (note 6: The Rebbe* underlines the words: "force," "advance," "use" and "many") and the means to put into practice this Injunction. It suffices to want it and, in a concrete manner, to advance on the way of Hashem, in conformity with the testament of the first Hebrew, Avraham*, "so that he will command his children... and they will keep the way of Hashem to accomplish righteousness and justice" (Bereishis* 18, 19).

In a natural manner, it is said that: "man is born like a wild foal" and he is inclined to follow his nature, to put into practice his will, including his desires. Moreover, his will inclines his intellect, permitting him to discover explanations, reasons and justifications. The rectification of all this can be deduced from a reasoning a fortiori: if one is required, as you yourself specify in your letter, to obey the instruction of a man of flesh and blood, investing in this one's force and one's feet, moreover, if it is only in this way that one can maintain oneself in the milieu where one finds oneself, if the permanence of the entire army depends on it, which implies the protection of the borders and therefore the fate of the entire population, how much more must this be so for an Injunction emanating from the "Commander in Chief," the supreme King, the Holy One, blessed be He! And, in fact, every Jew belongs to the armies of Hashem!

Third point, which is essential as well and perhaps even the most important of the three, one can truly ask oneself whether you will find, subsequently, the means to influence a milieu that needs to know Hashem, the Torah* and the Mitzvos*, as is the case at the present time. Indeed, you are all together, throughout the day and you are required to obey, as was said. When one pronounces words emanating from the heart, whose content is the Torah* of truth and its Mitzvos*, it is certain that in the end: "truth germinates from the earth."

These lines are few in comparison to the importance of the matter, in general and the necessity, in particular, that you use the possibilities that Divine Providence has granted you in order to bring back onto the path of goodness and of righteousness, that of the Torah* and the Mitzvos*, many young Jews. These will soon have a family life, so that the improvement of the situation of each one will, in the future, be multiplied many times over, by the number of the members of the family, their children and their grandchildren, until the end of the world. "The Holy One, blessed be He, does not act with treachery toward His creatures" (note 7: According to tractate Avodah Zarah* 3a), so that with the possibilities and the Injunction, He also grants the force necessary to assume the mission entrusted.

Moreover, one can see therein the teaching of the days of Chanukah*. Indeed, our Sages bear witness that they were weak and few, in comparison to those who were strong and many. Despite this, they took a firm resolution and they fought for purity, for the Mitzvos* and for the study of the Torah*. It is for this reason that they obtained a considerable salvation and a deliverance. Since then, every year, one kindles candles and one does so precisely in increasing order, illuminating, each day a little more, the darkness of the night, all around. With my blessing of success in the holy mission that has just been defined, in joy and enthusiasm,

M. Schneerson,

ח'תקעה

ב"ה, י"א טבת, תשכ"ג
ברוקלין.
האברך אורי צבי שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מנר השני דחנוכה, בו כותב אודות החיים בסביבתו עתה, הקישוים מיוחדים שבהם וכו',

ולפלא, שכנראה אינו מכיר כלל בכלם נקודות הטובות אשר בהם. ובפרט מובן - ע"פ פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר הידוע, אשר כאשר יקוים היעוד דביאת משיח צדקנו, וועט מען זיך כאפען פארן קאפ (ישים ידיו על ראשו ברגש צער גדול וחרטה) על הימים והתקופה הכי טובה שבסוף זמן הגלות, שהיו יכולים לפעול בתורה ומצות בהתגברות על כל ההעלמות וההסתרים דאז, שאז העבודה נעימה יותר וחביבה יותר, הן לעובד והן לזה שציוה על העבודה, בורא עולם ומנהיגו, משא"כ כשרוח הטומאה יעבור מן הארץ ואין מנגדים וכו'. והלימוד מזה לענינו - הרי פשוט הוא.

עוד נקודה ע"ד האמור וגם זו עיקרית היא, היינו מה שמדיש במכתבו שנמצא באמונים שענינם רק "משמעת כח ורגלים", והרי זהו אחד העיקרים באמונת האדם, אמונה פשוטה דוקא, שענינה הקדמת נעשה לנשמע (משמעת), והבטחון הגמור אשר מצוה המצוה, נותן מראש הכח והאפשריות לקיים הציווי, ובלבד שירצה ובפועל ילך בדרך ה' וכצוואת העברי הראשון הוא אברהם, אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח, יט).

והנה בטבע האדם, אשר אדם עיר פרא יולד, להתנהג דוקא ע"פ הטבע

שלו - למלאות רצונו, ואפילו התאוות שלו, ולא עוד אלא שהרצון הזה מטה שכלו וממציא הסברות וטעמים ונמוקים. ולזה התיקון - הכש"כ וק"ו: ומה בנוגע לציוויו של בשר ודם, מוכרחים, ככתבו במכתבו, המשמעת הכח ורגלים, ולא עוד אלא שבזה תלוי' כל קיום המסגרת בה נמצא ועי"ז קיום כל הצבא, השמירה על הגבולים וכו' וכו' ז. א.

שזה נוגע לגורלם של כל האוכלוסיא, עאכו"כ בנוגע לציוויו של "המפקד הכי ראשי", ממה"מ הקב"ה, אשר כאו"א מבני ישראל, הרי הוא מצבאות ה'.

ועוד נקודה שלישית, וגם היא עיקרית, ואולי העיקר שבכל שלש נקודות אלו, אשר ספק גדול האם תהי' אצלו אפשריות להשפיע על סביבה הזקוקה לידיעת ה' התורה והמצוה, כפי שיש בידו עתה, שהרי נמצאים יחד כל היממה, מוכרחים למסגרת של משמעת וכו' כנ"ל. וכשמדברים בדברים היוצאים מן הלב, והדבור תוכנו, תורת אמת ומצותי' - הרי סו"ס אמת מארץ תצמח.

מעטות שורות האמורות בערך חשיבות הענין בכלל ובמיוחד - החשיבות שינצל האפשריות אשר השגחה העליונה נתנה לו, להחזיר לדרך הטוב והישר, דרך התורה והמצוה, כו"כ מאחב"י הצעירים, אשר בקרוב יסתדרו בחיי משפחה, והטבת המצב של כל אחד - נכפלת בעתיד פי כמה, מספר בני המשפחה ובניהם ובני בניהם עד סוף כל העולם. וביחד עם האפשריות והציווי, הרי הקב"ה שאינו בא בטרוניא עם בריותיו, נותן גם הכח למלאות התפקיד. ואם ת"ל - הרי זה גם הלימוד של ימי חנוכה, אשר חכמנו ז"ל מעידים, שהיו חלשים וגם מעטים נגד גבורים ורבים, אלא שהחליטו בתוקף ונלחמו בעד הטהרה המצות ועסק התורה, ולכן נעשית להם ישועה גדולה ופורקן, ובאופן שמאז ובכל שנה ושנה מדליקין נרות ודוקא באופן דמוסיף והולך מיום ליום בחשכת הליל שמסביב.

בברכת הצלחה בעבודתו הקדושה האמורה ומתוך שמחה וטוב לבב.

מ. שניאורסאהן
ח'תקעה
נדפסה בלקו"ש חכ"א ע' 388 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

האברך אורי צבי שי': בונין, רעננה. אגרת נוספת אליו - לעיל ח'תקמט.

פתגם: ראה גם לעיל חט"ז אגרת ה'תתיח, ובהנסמן בהערות שם.

הקב"ה שאינו בא: ע"ז ג, א.