Igrot Kodesh · Letter 8583 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

25 Teves* 5723,

Brooklyn, New York,

To the directors of the Yeshivah* of Kiryat Gat,

branch of the Yeshivah* Tomchei Temimim*,

may Hashem grant you long life,

I greet you and bless you,

I thank you for having informed me of the advancement of the Yeshivah* and its development (note 1: See, on this subject, letter no. 8289). In conformity with the Injunction of our holy Torah* (note 2: In tractate Berachos* 28a), one must know elevation in the domain of holiness. I therefore have good hope that you will redouble in power and ardor to accelerate the pace of this development. Great is the merit of each one of the participants in this support and in this development. It will allow you to be blessed, "measure for measure" (note 3: According to the Pesikta Zutrasa* on the verse Shemos* 3, 6), but in a largely increased proportion, according to the measure of the Holy One, blessed be He, both materially and spiritually.

The favorable day of the 24th of Teves*, Hilula* of the Admur HaZaken*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, has just passed and we celebrated, this year, the one hundred and fiftieth anniversary of his passing. On this occasion, I would like to underline that the Admur HaZaken* was an example, including through his personal preoccupations, to the extent that he had any, of all that he taught and revealed, even before being recognized as a leader and chief of Israel.

For what is the object of our discussion, we will underline three essential points: aid to one's fellow, which one can qualify as Tzedakah*, the dissemination of the Torah*, of its revealed part and of its profound teaching, as well as the intermediary domain between the two preceding ones, that is to say education based on the Torah* and sacred values, which is at once an act of dissemination of the Torah* and a form of Tzedakah*, spiritual Tzedakah* offered to the students and material Tzedakah*, on the part of the donors.

In all these fundamental domains, the Admur HaZaken* provided an irreproachable example. One knows the account (note 4: See the Sefer HaToledos Admur HaZaken*, volume 1, edition 5738 (1978), at page 82) of my father-in-law, the Rebbe*, whose Hilula* will soon be celebrated, on the 10th of Shevat*, which he held from a family transmission. He related, indeed, that the Admur HaZaken*, before his marriage, fixed as a condition that he must be able to use the money of the dowry as he saw fit. Subsequently, immediately after his marriage, he founded, with this sum, a mutual aid and benevolence fund, in order to ensure the material well-being of Jews, in particular those who, on his advice, had adopted an agricultural activity.

Here then for Tzedakah*. It was the same, also, for the dissemination of the Torah*. One knows that he taught it publicly, to the great ones of the Torah* as to the simplest persons. He concerned himself with the education of Jewish children. And, it seems even that he had the intention to begin the Tanya* with the part that is devoted to "the education of the small one." Nevertheless, for different reasons, which remained hidden, this text was only the second part of his book.

In fact, one knows his immense elevation and who, among us, can compare himself to him? Nevertheless, each one, at his level, must draw, from his actions, the strength to follow his path, in a concrete manner, to the full extent of his means. A Yeshivah* is the channel and the receptacle permitting to put all of this into practice. In this way, as the Admur HaZaken* himself writes, in his Torah Or*, at the beginning of Parshas Bereishis*, "Tzedakah* elevates a nation" and one therefore receives the blessings of Hashem in all one's needs, material and spiritual, as well as in those of the members of one's family. With my respects and my blessing of success, as well as to give good news,

M. Schneerson,

ח'תקפג

ב"ה, כ"ה טבת, ה'תשכ"ג
ברוקלין, נ. י.
הנהלת ישיבת קרית גת מסונפה לישיבת

תומכי-תמימים

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

ת"ח על בשורת התקדמות הישיבה והתפתחותה. ותקותי אשר כצווי תורתנו הק' מעלין בקדש, יוסיפו עוז ומרץ להגדיל קצב התפתחותה, וגדול זכות כל אחד ואחת המשתתפים בתמיכתה וצמיחתה להתברך מדה כנגד מדה (אלא כמה פעמים ככה) במדתו של הקב"ה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

כיון דאזלינן מיום סגולה כ"ד טבת, הילולא דרבינו הזקן בעל התניא והשלחן-ערוך, אשר בשנה זו מלאו ק"נ שנה להסתלקותו, רצוני להדגיש בהזדמנות זו שרבינו הזקן הי' דוגמא חי', אפילו בחייו הפרטיים (אם אפשר לומר כן) לכל אשר הורה והגה בתורתו, עוד טרם שנתגלה בתור מנהיג ונשיא בישראל. ובהנוגע לעניננו יש לציין ג' נקודות עיקריות: ענין העזר לזולת, שהוא בכללות - עמוד הצדקה; הפצת התורה, תורת הנגלה ופנימיות התורה; והבריח התיכון המבריח את שני הענינים האלה, הוא חינוך על פי תורה על טהרת הקדש, שבזה באים כאחד גם הפצת התורה וגם ענין הצדקה, צדקה רוחנית הניתנת למחונכים וצדקה כפשוטה של תמכין דאורייתא.

ובענינים עקריים אלה הי' דוגמא חי' על צד ההפלגה, כידוע מסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא דיו"ד שבט הבע"ל, מסורת אבות, אשר רבינו הזקן עוד לפני נשואיו התנה שיוכל לעשות בנדוניא כרצונו ומיד אחרי הנשואין הקדיש את הנדוניא לקרן-עזר וגמ"ח ליהודים בעניני פרנסה ובפרט לאלה אשר על פי הצעתו התחילו לעסוק בעבודת האדמה וכיו"ב. הרי צדקה אמור. ובנוגע הפצת התורה - ידוע עסק בלימוד התורה לרבים, בין לגדולי תורה ובין לאנשים פשוטים, ודאג לחינוך בני ובנות ישראל.

(אף הוא כנראה סבור הי' להתחיל ספר לקוטי אמרים, הוא ספר התניא, בחלק הנקרא "חינוך קטן", אלא שמפני טעמים כמוסים נדפס זה בתור חלק שני של ספרו).

ברם בקושטא ידוע גודל הפלאת ערכו, אשר מי ידמה לו אנשים כערכנו, אבל כל אחד לפום שיעורא דילי' צריך להתעורר מכח מעשיו ללכת בעקבותיו במעשים בפועל, כל אחד במידת יכלתו הכי גדולה. והרי הישיבה - היא צנור וכלי לקיים כל האמור במעשה בפועל, ועל ידי כך, כמו שכותב רבינו הזקן בספרו תורה אור בפ' בראשית בהתחלתה, צדקה תרומם גוי, הוא כללות ברכות השי"ת בכל המצטרך לכל אחד ואחת ובני ביתם שיחיו, מנפש ועד בשר.

בכבוד ובברכה להצלחה ולבשורות טובות

מ. שניאורסאהן
ח'תקפג
נדפסה בלקו"ש ח"ד ע' 1261 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

התקדמות הישיבה: ראה גם לעיל אגרת ח'רפט, ובהנסמן בהערות שם.

כציווי: ברכות כח, א.

מדה: פס"ז שמות ג, ו.

מסיפור: ראה גם ס' התולדות אדה"ז ח"א - הוצאת תשל"ח - ע' 82.