Igrot Kodesh · Letter 8606 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

7 Adar* 5723,

Brooklyn, New York,

To the students of the seminary Beth Rivkah*,

may Hashem grant you long life,

I bless you and greet you,

I received, with pleasure, through a member of your administration, news of your advancement, at the seminary. I have good hope that this advancement will continue, at an ever-more-sustained pace, in conformity with the Injunction of our Sages (note 1: In tractate Berachos* 28a), of holy memory, according to which one knows elevation in the domain of holiness.

On this day, that of the birth of Moshe*, our master, it is assuredly judicious to meditate on the fact that the birth, the favorable outcome, the education of the savior of Israel were made possible by the abnegation of two women of Israel, mother and daughter, Yocheved*, his mother, and Miriam*, his sister. The decrees of Pharaoh had made the slavery particularly bitter, arousing discouragement and reserve, including among the "cedars of Lebanon" (note 2: The chiefs of the generation) of the generation. These two women, on the other hand, did not despair, the mother and the daughter, the "midwives of the Hebrews." On the contrary, they continued their action, giving of their own person, to "keep alive" (note 3: The Rebbe* underlines the words: "keep alive" and "Rivkah*") the children. At the height of the exile, they constituted the generation of the deliverance. They conferred their determination and their courage not only to the women, but also to the men. Thus, they had the merit of enabling the revelation of the savior of Israel to lead the children of Israel from servitude to deliverance.

Now, it is the same in these last generations of this bitter exile, especially ours. The same mission, the same responsibility, the same merit that were the lot of the women, during the first exile, are the heritage of these women, in this last exile, as my father-in-law, the Rebbe*, underlined many times, in writing or orally. In this propitious year, at the conclusion of the third jubilee after the passing of the Admur HaZaken*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, founder of the Chabad* movement, of its philosophy, and of its way of life, one must therefore remember, be impressed also by the great influence that one receives from the mother of the author of the Tanya*, the Rebbetzin* Rivkah*, through the education she gave to the Admur HaZaken*, as the memoirs of my father-in-law, the Rebbe*, relate at length.

My father-in-law, the Rebbe*, was accustomed to act in conformity with what he taught. He showed that the act is essential. He therefore did not content himself with campaigning in this matter. He mobilized, founded a network of schools and seminaries Beth Rivkah*, in our Holy Land and in the diaspora, in order to give the daughters of Israel an education in the spirit of Yocheved* and Miriam*.

Consequently, I hope with all my heart that the students of the seminary will become conscious of their great responsibility and of the merit that is theirs, that they will use all their strength to imbue themselves with this spirit, a spirit of wisdom and of fear of Hashem, that the seminary wished to transmit to them. These students are called to become teachers and counselors, mothers and mistresses of the house. Every addition to their education and to their knowledge will therefore be multiplied many times among their students and in the home they will found, for honor and glory. All the efforts, all the interventions in this direction are therefore justified.

May Hashem grant His blessing to each one of you, so that you know success in study, with impetus and ardor, with the fitting conduct, and may there be accomplished in each one of you the terms of the verse: "Our sister, be the origin of thousands, of tens of thousands." I address to you my blessing for a joyous Purim* celebration and to keep its inspiration throughout the year. Awaiting your good news,

ח'תרו

ב"ה, ז' אדר, ה'תשכ"ג
ברוקלין, נ. י.
לתלמידות הסמינריון "בית רבקה"

ה' עליהן תחיינה

ברכה ושלום!

בנועם קבלתי פ"ש על ידי חבר-ההנהלה מהתקדמות הסמנריון, ותקותי

שההתקדמות תתמיד בקצב הולך ומוסיף, כצווי חכמינו זכרונם לברכה - מעלין בקדש.

וביום זה, יום הולדת את משה רבינו, בודאי שמהראוי להתבונן, כי לידתו והצלתו וחינוכו של מושיען של ישראל באו לו עקב התמסרותן של שתי נשים בישראל, אם ובת - יוכבד אמו ומרים אחותו. ובה בשעה שגזירות פרעה הגיעו לשיא קושי השעבוד עד שגרמו לנפילת רוח והסתייגות אפילו בין ארזי הלבנון שבדור, אף על פי כן לא נפלו ברוחן שתי נשים אלו, האם והבת, "המילדות העבריות", ואדרבה המשיכו בעבודתן במסירות נפש ממש להחיות את הילדים, ובעוצם הגלות הקימו דור הגאולה. ולא רק על הנשים האצילו מרוחן ואמץ לבן, אלא גם על האנשים, עד שזכו שעל ידן יבוא מושיען של ישראל להוציא את עם בני ישראל משעבוד לגאולה.

והוא הדבר בדורות האחרונים של הגלות המר הזה, ובפרט בדורנו זה, אותו התפקיד ואותה אחריות והזכות שעלו בגורלן של הנשים שבגלות הראשון הם נחלת הנשים שבגלות זה האחרון, כמו שהדגיש תכופות כ"ק מו"ח אדמו"ר בכתב ובעל פה.

ובשנת סגולה זו, שנת מלאת ג' יובלות להסתלקותו של רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך ומייסד תנועת חב"ד שיטתה ואורח חיי', יש לזכור ולהתרשם גם מהשפעתה הגדולה של אמו של בעל היובל, היא הרבנית רבקה , על חינוכו של אדמו"ר הזקן, כמתואר באריכות בספר הזכרונות לכ"ק מו"ח אדמו"ר.

ובהתאם למדתו להיות אומר ועושה, ושמעשה עיקר, לא הסתפק כ"ק מו"ח אדמו"ר בתעמולה, ועמד ויסד רשת בתי ספר וסמינריונים "בית רבקה" בארצנו הקדושה ובתפוצות לחנך בהם בנות ישראל ברוח יוכבד ומרים.

אי לזאת, הנני מקוה מקרב ולב עמוק אשר תלמידות הסמינריון תכרנה בגודל אחריותן וזכותן, ותנצלנה כל כוחותיהן לספוג מהרוח הזה, רוח דעת ויראת ה', אשר הסמינריון רוצה להנחיל להן. וכיון שהתלמידות עתידות להיות מורות ומדריכות בישראל, אמות לבנים ועקרת הבית, הרי כל הוספה בחינוכן וידיעתן נכפלת פי כמה וכמה בתלמידות ובבתים שתקימנה לכבוד ולתפארת, וכדאית כל השתדלות והתאמצות בכיוון זה.

השם יתברך ישלח ברכתו לכל אחת ואחת להצליח בלימוד בהתמדה ושקידה ובהנהגה מתאימה ויקוים בכל אחת ואחת מכן - אחותנו את היי לאלפי רבבה וגו'.

בברכה לחג פורים שמח ולהמשיך ההתעוררות בכל ימות השנה - המחכה לבשורות טובות.

ח'תרו
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 191 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

כציווי חכמינו: ברכות כח, א. וש"נ.