Igrot Kodesh · Letter 8618 — Chinuch

By the grace of Hashem,

29 Nissan* 5723,

Brooklyn,

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem

and devotes himself to communal needs,

the Rav Ephraim Eliezer (note 1: Rav E. E. Yalles, of Philadelphia. See, regarding him, letter no. 8288) HaKohen,

I greet you and bless you,

This morning, before going to the holy resting place (note 2: Of the previous Rebbe*, on the occasion of the eve of Rosh Chodesh*, "minor Yom Kippur*"), I received your letter of this Monday, with what was enclosed, and I mentioned your name near the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit will protect us, in conformity with what you write to me.

You question me, at the end of your letter, about the Turei Even* (note 3: Commenting on tractate Rosh Hashanah* 13a and in the Kuntres Acharon*), a work that I do not have at my disposal, which says that the children of Israel, when they entered the Holy Land, had the right to consume the new harvest during the seven years of conquest of the land. Indeed, the prohibition of this new harvest could not be more severe than that of the napes of pigs, which were then permitted. He therefore explains that it was forbidden to harvest this crop, for only that which had already been cut was permitted. You yourself specify why this interpretation is difficult to accept. Indeed, the harvest of Jericho was permitted, according to the commentary of Rashi* on tractate Pesachim* 55b, since this could not be used for the offerings. But, this is so when one is already settled in the land and there exists therein a place from which one can bring the finest flour. You conclude by saying that this analysis must still be deepened.

In my humble opinion, here is what one can say on these three points:

A) Regarding the question properly stated that is raised, it seems evident that the napes of pigs were permitted due to the war (note 4: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "One will consult the Rambam*, laws of kings, chapter 8, at paragraph 1, which says: 'If he is hungry...'") or, at least, in the perspective of the conquest (note 5: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "One will see the commentary of the Ramban* on the verse Vaeschanan* 6, 10: 'He forbade them the spoils...'"). On the other hand, the prohibition of the new harvest entered into force upon their entry into the Holy Land, before the war and the conquest, as the verse clearly (note 6: The Rebbe* underlines the words: "clearly" and "every") establishes.

B) The explanation according to which only the harvest already ready was permitted, but not that which still had to be cut, is difficult to understand. Indeed, the verse says clearly: "the vineyards and the olive trees." Why would it not be the same for the harvest of the fields? But perhaps the prohibition is exclusively linked to the manner of eating, since the verse concludes: "You shall eat."

C) As for your interpretation and your conclusion according to which this analysis must be deepened, this seems evident, all the more so since the Omer* comes from the earth and can only be brought from a land already conquered. Now, at the time, the children of Israel were in the vicinity of Jericho. And, this place has no less value than the gardens of Tzrifin, of which tractate Menachos* 64b speaks. If it (note 7: The barley constituting the offering of the Omer*) has not reached maturity, one can bring it from every place. With my blessing to give me good news,

ח'תריח

ב"ה, כ"ט ניסן, תשכ"ג
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן

שלום וברכה!

היום בקר לפני נסיעתי על הציון הק' נתקבל מכתבו מיום השני עם המצורף אליו, והזכרתיו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו.

ולהערתו בסיום המכתב - למ"ש בס' טו"א - ואינו תח"י - דלכאורה ישראל בכניסתם לארץ מותרים היו לאכול חדש בשבע שכבשו, שהרי לא חמיר מקדלי דחזירי דאשתרי, ומתרץ, דהי' בזה איסור קצירה ולא אישתרי אלא מה שמצאו מן המוכן, וכת"ר מדילי' מתרץ מה דקשה על תירוץ זה [שהרי קצירה ביריחו מותרת (רש"י פסחים נ"ה ע"ב ד"ה וקוצרין) כיון דתבואת יריחו אינה כשרה למנחות], דהיינו רק כשיושבים בארץ שיש שאם מקום להביא מן המובחר, ומסיים בצ"ע.

ולפע"ד מה שיש להעיר בכל ג' הנ"ל הוא.

א) בנוגע להקושיא - לכאורה פשוט דהיתר דקדלי דחזירי הוא בקשר עם המלחמה* (עכ"פ בקשר עם הכבוש**) והמובא בנגוע לאיסור חדש, הרי הי' תיכף בכניסתם לארץ, קודם כל מלחמה וכבוש, מקרא מפורש.

ב) התירוץ שלא הותר אלא המוכן ולא הצריך קצירה - אינו מובן, שהרי מפורש בקרא "כרמים וזיתים" ולמה תגרע תבואה שבשדות. ואולי הכוונה דרך איסור אכילה הותר ולא איסורין אחרים - וכסיום הכתוב "ואכלת".

[ג]) בתירוץ כת"ר ומה שסיים בצ"ע, - לכאורה פשוט הוא - -דכיון דהעומר בא מן הארץ, אפשר להביאו רק מהארץ שכבר נכבשה, והרי באותה שעה לא הי' ישראל אלא בסביבת יריחו. ולא גרע מגגות צריפין (מנחות ס"ד ב') דכשלא ביכר - מביאין אותו מכל מקום.

בברכה לבשו"ט.

ח'תריח
מו"ה אפרים אליעזר: יאלעס, פילדלפיא. אגרות נוספות אליו - לעיל ח'רפח, ובהנסמן בהערות שם.

בס' טו"א: טורי אבן לר"ה יג, א ובקו"א שם.

*) עיין רמב"ם הל' מלכים (ח, א) "אם ירעב".

**) עיין רמב"ם ואתחנן (ו, י) "התיר להם שלל".