Igrot Kodesh · Letter 8626 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

Lag BaOmer* 5723,

one hundred and fiftieth year of the passing

Hilula* of the Admur HaZaken*,

author of the Tanya*, Brooklyn, New York,

To the participants in the Tanya* course, in the synagogue

Shaarei Tefillah*, in the city of Toronto,

may Hashem grant you long life,

I greet you and bless you,

I learned (note 1: See the Likkutei Sichos*, volume 7, at page 282), with pleasure, that you will complete, in the coming days, the study of the first part of the holy Tanya* (note 2: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "According to the terms of the approbations of the Tanya* published in Zolkvy, in 5559"). Without doubt, and according to the well-known formulation (note 3: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "According to the Reshus* of the Chasan Bereishis*"), "one brings the beginning close to the end" and you will therefore immediately begin the study of the second part, the Shaar HaYichud VeHaEmunah*, with its introduction.

The first part concludes with: "For, Hashem your Elokim* is a consuming fire, as is explained elsewhere." Perhaps it is possible to advance that it is here an allusion to the Chassidic* discourse entitled: "For, on this day, one will be atoned" of the Likkutei Torah*, at the beginning of Parshas Acharei*.

The idea suggested by the consuming fire is the following. Fire cannot only be defined (note 4: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "See the Likkutei Torah* at the previously cited reference") as a light or as that which burns. It illuminates here below only when it is attached to a material element (note 5: A wick), which it destroys and consumes (note 6: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "One will consult the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken*, Orach Chaim*, chapter 495, Kuntres Acharon*, at paragraph 2"). Now, it is the same for Hashem, Who is "your Elokim*," that is to say: "your strength and your vitality." Hashem illuminates and reveals Himself here below precisely through the practice of the six hundred and thirteen Mitzvos*, as chapter 53, conclusion of the first part, briefly shows.

Such is also the content of the counting of the Omer*, a measure of barley, which is food for animals, in this case for the animal soul, of which the first part speaks. The counting has for purpose to "purify the souls of Your people Israel," that is to say to transform this animal soul, until it reaches the level of man, Adam*. Now, it is said that: "you are men," because: "I am in the image (Adameh*) of the Most High," which refers to the divine soul, which is itself "a veritable part of celestial Divinity" (note 7: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Tractate Pesachim* 3b, commentaries on the counting of the Omer* in the Likkutei Torah*, Parshas Emor* and Parshas Bamidbar*").

When this counting took place for the first time (note 8: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Zohar*, volume 3, at page 97b. See the Ran* on the end of tractate Pesachim*"), during the exodus of the children of Israel from Egypt, our souls were liberated from "the other side." It drew us close, truly attached us to His Name. Now, He and His Name are one, as the beginning of the second part of the Tanya* explains. Then, when one concludes the counting of the Omer*, of the barley, one brings a new offering (note 9: On Shavuos*), precisely of wheat, a food for men, as different texts explain.

May Hashem cause this study to lead to action, that we follow the straight path that he traced for us, that we engage on his way, for eternity. It is in this way that one serves Hashem, in the celestial domains, and that the blessing of Hashem appears even more clearly, in the terrestrial domains. And, the closer one is, the more clearly one receives this blessing (note 10: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Igeres HaKodesh*, at chapter 27"). With my respects and my blessing,

ח'תרכו

ב"ה, ל"ג בעומר, ה'תשכ"ג
ברוקלין, נ. י.
- שנת המאה וחמשים להסתלקות הילולא דרבנו הזקן

בעל התניא -

כבוד משתתפי שיעור לימוד ספר תניא בבית

הכנסת שערי

תפלה, בעיר טאראנטא

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי הידיעה אשר בימים הקרובים מסיימים ספר תניא קדישא חלק ראשון.

ובודאי ע"פ סגנון הידוע "מתכיפין התחלה להשלמה". יתחילו תיכף חלק שני, הוא שער היחוד והאמונה (והקדמתו).

וכתוכן סיום חלק הראשון: כי ה' אלקיך אשר אוכלה הוא וכמ"ש במ"א,

- ואולי י"ל שהכוונה בזה לד"ה כי ביום הזה יכפר (לקוטי תורה ר"פ אחרי) -

אשר המשל דאש אוכלה הוא, שכמו שהאש אינו נתפס להקרא בשם אור ואש כלל ואינו מאיר למטה כי אם ע"י שנאחז בדבר גשמי וגם "אוכל" ומכלה אותו - וכן הוא ג"כ בנוגע לה' (שנעשה) אלקיך (כחך וחיותך), אשר מאיר ומתגלה למטה ע"י תרי"ג מצות דוקא, כמבואר בקצרה ג"כ בסיום פרק ג"ן, הוא סיום חלק הראשון,

והרי זה ג"כ תוכן ענין ספירת העומר, עומר שעורים מאכל בהמה, היא נפש הבהמית אודותה מדובר בסיום חלק הראשון, אשר על ידי הספירה (שענינה - כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל, היינו) התהפכות נפש הבהמית ועד שנעשית במדריגת אדם, אתם קרוים אדם ע"ש אדמה לעליון, היא נפש האלקית, חלק אלקה ממעל ממש,

וכמו שהי' בספירה זו בפעם הראשונה, בצאת בנ"י ממצרים, שהוציא נשמותינו מהס"א ר"ל וקרבנו ודבקנו בשמו ממש והוא ושמו אחד (עיין תחלת ח"ב דתניא)

שזהו שבגמר עבודת ספירת עומר שעורים - מקריבים מנחה חדשה מחטים דוקא, מאכל אדם (כמבואר הענין בכ"מ),

יהי רצון אשר הלימוד האמור גם יביא לידי מעשה, אשר נלך בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו.

זאת עבודת ה' במילי דשמיא, ובמילי דעלמא ישתכח יתיר בברכת ה', וכל הקרוב קרוב - קודם לברכה.

בכבוד ובברכה.

ח'תרכו
נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 282 והושלמה עפ"י העתקה.

תניא קדישא: לשון הסכמות דהוצאת התניא זאלקווי תקנ"ט.

סגנון הידוע: ב"רשות חתן בראשית".

אינו נתפס כו': ראה לקו"ת שם.

אור ואש.. נאחז.. ומכלה: להעיר משו"ע רבנו הזקן או"ח סתצ"ה קו"א סק"ב.

שעורים מאכל בהמה.. מחטים.. אדם: פסחים ג, סע"ב. דרושי ספה"ע שבלקו"ת פ' אמור ופ' במדבר.

בספירה זו בפעם הראשונה: זח"ג צז, ב. וראה ר"ן סוף פסחים.

אשר נלך.. קודם לברכה: אגה"ק סי' ז"ך.