Igrot Kodesh · Letter 8637 — Teshuvah

By the grace of Hashem,

10 Sivan* 5723,

Brooklyn,

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem

and devotes himself to communal needs,

the Rav Ephraim Eliezer (note 1: Rav E. E. Yalles, of Philadelphia. See, regarding him, letter no. 8288) HaKohen*,

I greet you and bless you,

I have duly received your letter of the eve of Shabbos* and I respond to you, point by point:

A) The blessing of the Kohanim* (note 2: The addressee of this letter is a Kohen*) presents two aspects. It is, on the one hand, one Mitzvah* (note 3: That of blessing the people of Yisrael*), and on the other hand, three Mitzvos* (note 4: Corresponding to the three verses that this blessing comprises).

You will also consult the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken*, chapter 128, at paragraphs 3 and 57, even if one can, to a certain extent, question the formulations found in this text. You will also see the Emek HaSheelah*, at the end of Sheelta* no. 125.

B) Is there, in this matter, an Injunction for Yisrael* (note 5: That of receiving the blessing of the Kohanim*. See, on this subject, the Likkutei Sichos*, volume 14, page 41, at note 39, and volume 17, page 237, at note 55)?

Different texts treat this point, for example the Yesodei Yeshurun*, of Rav Feder, at the beginning of volume 2. It is also commented upon by the early Sages*, for example the Rashba* on tractate Sukkah* 31b.

C) Regarding the omission of the Rambam* (note 6: See, on this subject, the Likkutei Sichos*, volume 27, from page 237) concerning the Messianic* era, concerning the Mitzvos*, you cite the Laws of Teshuvah*, chapter 9, paragraph 2. You propose an explanation on this subject.

From what I remember, I also mentioned, in our discussion, the Laws of Teshuvah* of the Rambam*. Moreover, according to this reference, the question regarding the mention of the Mitzvos* is even stronger, but precisely in the period preceding the Messianic* era. The Rambam* speaks, indeed, of "kingdoms that do not allow them to devote themselves to the Torah* and the Mitzvos* in the manner that is fitting." Now, he omits this statement when he alludes to the action of Yisrael* during the Messianic* era.

D) You ask me about the precision of the Rambam*, appearing at the end of the Laws of Kings: "the Torah* and wisdom" (note 7: Which will be the sole occupation of Yisrael* when Moshiach* comes).

In my view, one can in no way explain here that the term Torah* designates the practice of the Mitzvos* (note 8: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "By reference to the Magen Avraham*, chapter 47, paragraph 3, which speaks of the 'words of the Torah*'"), all the more so since it is immediately a question of the wisdom of the Torah*. In my view, it is therefore a question here of the two aspects of the Torah*. Our Sages* say, indeed, in the Midrash* Eichah Rabbah*, chapter 2, paragraph 13: "if one tells you that wisdom exists among the nations, believe it; if one tells you that the Torah* exists among the nations, do not believe it." And, the difference (note 9: Between wisdom and the Torah*) is quite simple. Wisdom must be interpreted in the literal sense, whereas Torah* is of the same etymology as Horaah*, teaching. The conclusion, which is an Injunction (note 10: The Rebbe* underlines the words: "Injunction" and "not"), is that this does not exist among the nations, for its rationality (note 11: That of the Torah*) is based on principles without foundation, either on will and on tradition, but not (note 10) on logic. But this point will not be developed here.

There is also another proof, since the Laws of Kings explain and affirm that: "the occupation of the world will be solely the knowledge of Hashem." In this regard, this conclusion also allows one to respond to the interpretation that you propose, that of a desire, "the Sages desired (note 12: The coming of Moshiach* solely to devote themselves to the knowledge of Hashem)," which would bear on the Torah*. Nevertheless, one will also put into practice the Mitzvos*. This is quite evident. With my respects and my blessing,

ח'תרלז

ב"ה, יו"ד סיון, תשכ"ג
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מעש"ק, ועל הסדר במכתבו על ראשון ראשון ועל אחרון וכו':

א) בנוגע לנשיאת כפים, שיש בזה שני ענינים, מצוה אחת ושלש מצות.

להעיר ג"כ משו"ע אדה"ז, סי' קכ"ח ס"ג וסעיף נ"ז, וצ"ע קצת לתווך הלשונות שם.

ועיין העמק שאלה סוף שאילתא קכה.

ב) האם גם על ישראל יש עשה בזה.

מצוין להשקו"ט בזה בכ"מ - בספר יסודי ישורון להרב פעדער שי' חלק ב' בתחלתו, ובהם גם מהראשונים - הרשב"א לסוכה ל"א ב'.

ג) להשמטת הרמב"ם בנוגע לימות המשיח, ענין המצות, שציין כת"ר בזה להלכות תשובה פרק ט' הלכה ב' ורוצה ליישב בזה.

כרשום בזכרוני - בשיחתנו הזכרתי גם ע"ד הלכות תשובה להרמב"ם. ואדרבה משם עוד תגדל הקושיא שהזכיר ענין המצות אבל בדוקא לימים שלפני ימות המשיח, וכלשונו, מלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, והשמיט זה בכתבו ע"ד עסק ישראל בימות המשיח.

ד) לדיוקו במ"ש הרמב"ם (הלכות מלכים בסופן) בתורה וחכמתה,

לדעתי אין מקום כלל לפרש כאן תורה על עסק המצות*, ובפרט - שהרי תיכף מפרש וחכמתה (של התורה), ולדעתי כוונתו לשני הענינים אשר בתורה, כמובן ממרז"ל יש חכמה בגוים תאמין, יש תורה בגוים אל תאמין (איכ"ר פ"ב יג), והחילוק ע"פ פשוט: חכמה - סתם, תורה - מלשון הוראה - בצירוף מסקנא וציווי , שאין בזה מקום בגוים כיון ששכל מיוסד על הנחות שאין להם יסוד כ"א ברצון וקבלה, ולא בשכל. ואכ"מ.

ועוד ראי' שהרי בהלכות מלכים מפרש, וכותב, ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד,

דא"ג מזה תשובה ג"כ - על מה שרצה כת"ר לבאר, דלא נתאוו, היינו תאוה, שייכת רק בתורה אבל עסקם יהי' גם במצות, וק"ל.

בכבוד ובברכה.

ח'תרלז
מו"ה אפרים אליעזר: יאלעס, פילדלפיא. אגרות נוספות אליו - לעיל ח'רפח, ובהנסמן בהערות שם.

על ישראל: ראה גם לקו"ש חי"ד ע' 41 הערה 39. חי"ז ע' 237 הערה 55.

להשמטת הרמב"ם: להעיר מלקו"ש חכ"ז ע' 237 ואילך.

*) לציונו למג"א סמ"ז סק"ג - שם המדובר בהביטוי "דברי תורה".