Igrot Kodesh · Letter 8647 — Grief & Loss

By the grace of Hashem,

13 Tammuz* 5723,

Brooklyn, New York,

To the great Rav, distinguished and pleasant Chassid* who fears Hashem,

devotes himself to communal needs, is filled

with eagerness, has good conduct,

the Rav Pinchas Mordechai (note 1: Rav P. Teitz, of Elizabethville. See, regarding him, letter no. 2377) Shlita*,

I greet you and bless you,

I respond to your letters and, in one of them, you propose that I participate in the publication of a collection devoted to Teshuvah*. Such is not, however, the custom in the house of our master, my father-in-law, the Rebbe*, and we adhere to the custom of our fathers.

Nevertheless, given the importance of the subject and out of respect for you, I will seize this opportunity to express, at least briefly, the reflections that I have set forth on different occasions, including in the presence of numerous people. I will first define the notion of Teshuvah*. According to the formulation of the Admur HaZaken*, author of the Tanya* and of the Shulchan Aruch*, this year being the one hundred and fiftieth since his passing Hilula*, it is not necessarily a consequence of sin. Thus, our Sages* affirm that a man must "live all his days in Teshuvah*." In fact, it can be defined as a return of the soul (note 2: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Likkutei Torah*, Parshas Devarim*, at page 24d"), which is a part of Divinity, descended from a lofty summit to a deep pit, in order to clothe itself in a body. Through Teshuvah*, this soul returns to Hashem Who gave it. For this, it must manifest its abnegation, offer its will (note 3: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Likkutei Torah*, Parshas Devarim*, from page 71c").

Every era has a mission specific to it. Ours (note 4: See, on this subject, letters no. 8614 and 8648), in particular these very last years, is characterized by a moral awakening, about which one can say that one "prophesies without knowing it" (note 5: One does not know what form to give it). It is called a "return to the sources," but in reality and in a deeper dimension, it is only the manifestation of "the spirit that returns to Hashem," as was said. One observes this awakening, in particular, among the young, for whom such a step is even more decisive, for it is more internalized, more determined. Moreover, they themselves do not fear modifying their way of life, as soon as they feel that one brings them the truth, without compromise and without embellishment.

In this country, in particular, the young do not have the same mentality as elsewhere. Indeed, the work has been twofold in other countries. It was necessary, first of all, to uproot the false ideas that had been implanted in some of them and it is only after that that it was possible to give them upright and just ideas. On the other hand, the same approach was not followed in this country. Here, the young are virgin soil, provided that what is transmitted to them is true. One can verify in practice that those who have no fear and "serve" the truth without compromise have found a favorable echo among the young. Certainly, my intention is not to accuse, which Hashem forbid. Nevertheless, I must note that, to our great pain, this awakening, until now, has not been used as it should have been, in particular by those who should have been the shepherds of the people, its masters and its spiritual guides. You must understand what I mean.

As our Sages* teach, the act is essential and it is therefore quite clear that all that is set forth above does not have as its object to make a speech. In reality, perhaps, through your intervention or by any other means, it will be possible to lead a broad action, with the greatest eagerness, in order to strengthen this awakening and, above all, so that it be followed by a concrete effect, in daily existence, among all those who are susceptible of hearing this voice and these words. In case of danger, one must act, even when there is the greatest doubt (note 6: Regarding the success of the intervention). May Hashem therefore cause that this campaign and this action reveal and awaken the profound dimension of the soul of every Jew and every Jewess, which always remains faithful to Hashem our Elokim*. Thus, one will put into practice the Torah* and the Mitzvos*, in a concrete manner. One knows, indeed, the words of the great master, the Rambam*, at the end of the second chapter of his Laws of Divorce, according to which every Jew and every Jewess desires to accomplish the Mitzvos* and to distance himself from sins. If each one does what depends on him, with the firm conviction of assuming the mission of Hashem, Who directs and dominates in every place, if, moreover, one pronounces words emanating from the heart, which will penetrate into the heart and produce their effect therein, it is certain that one will know success. With my respects, my blessing for success, and in expectation of your good news,

ח'תרמז

ב"ה, י"ג תמוז, תשכ"ג
ברוקלין, נ. י.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ, בעל מרץ

ובעל מדות

וכו' מוהר"ר פנחס מרדכי שליט"א

שלום וברכה!

במענה למכתביו בם מציע לפני להשתתף בקובץ מאמרים מוקדש לעניני תשובה,

הנה בכלל אין זה בנוהג בית הרב כ"ק מו"ח אדמו"ר, ומסורת אבותינו בידינו.

בכל זה, לגודל חשיבות הענין ומפני כבודו דמר, אשתמש בהזדמנות זו להביע, על כל פנים בקיצור, רחשי לבבי אשר הבעתי בדיבור בכמה הזדמנויות ומהן גם באסיפת רבים, ובהקדם נקודת ענין התשובה, אשר בסגנונו של כ"ק רבינו הזקן בעל התניא והשלחן ערוך, שהשנה היא שנת המאה וחמשים להסתלקות-הילולא שלו, שענין התשובה הוא שאינה על עבירות דווקא, שהרי אמרו רבותינו ז"ל שיהי' כל ימיו בתשובה, אלא הוא ענין השבת הנפש, כי הנשמה חלק הוי' וירדה מאגרא רמה לבירא עמיקתא להתלבש בגוף, וענין התשובה שהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, על ידי מסירת נפש, מסירת הרצון וכו'.

כל תקופה ותקופה יש לה ענין המיוחד לאותה תקופה בפרט, ובתקופתנו אנו ובפרט בשנים הכי אחרונות רואים התעוררות רוחנית בבחינת ניבא ולא ידע מה ניבא, שקראו לזה "שיבה אל המקורות", שבאמת ובפנימיות הדברים אינה אלא כנ"ל - ענין של והרוח תשוב אל האלקים. ובעיקר רואים התעוררות זו בתוככי הנוער, שאצלם הענין עוד חשוב יותר מצד שהוא ביתר פנימיות וביתר תוקף וגם מפני שאינם מפחדים מהשנוי באורח חיים אם רק יש להם ההרגש שנותנים להם האמת בלי פשרות ובלי כחל ושרק וכו'.

ובמדינה זו במיוחד - תכונת הנוער לא כתכונת הנוער בשאר מדינות ששם הי' צריך עבודה כפולה, ראשית לשרש דיעות כוזבות שהיו מושרשות בכמה חוגים גם בין הנוער, ורק לאחרי זה היתה האפשריות לנטוע בתוכם דיעה הישרה והנכונה. מה שאין כן במדינה זו, שהנוער הוא בגדר קרקע בתולה, ובלבד שיתנו להם הענין כמו שהוא.

ורואים בעליל שאלו שאינם מפחדים "ומגישים" האמת בלי פשרות, מצאו הד נכון בקרב הנוער.

ואף שאין רצוני לקטרג ח"ו, אבל מוכרחני להדגיש שלצערנו הרב עד עתה לא ניצלו (כדבעי למיעבד) כלל התעוררות האמורה ביחוד על ידי אלו שצריכים להיות רועי העם מוריו ומדריכיו הרוחניים, וד"ל.

ועל פי הוראת רבותינו ז"ל מעשה הוא העיקר, מובן שבכל הכתוב לעיל אין כוונתי לדרשה וכו', אלא כולי האי ואולי, בהשתדלות כת"ר ועד"ז כיוצא בו, תבוא פעולה רחבה ובמרץ הכי גדול לחזק התעוררות האמורה ובעיקר - להביאה לידי פועל ועד לחיי היום-יום אצל כל אלו אשר הקול והדיבור יכול להגיע אליהם. ובענין של פיקוח נפשות הרי אפילו מספק וס"ס - צריך גם כן לעשות. ויהי רצון אשר התעמולה והפעולה הזאת תגלה ותעורר את פנימיות נקודת הנפש שבכל אחד ואחת מבני ישראל, אשר תמיד היתה באמנה אתו, את ה' אלקינו, ועד לקיום התורה והמצוה בפועל; וכידוע דברי המורה הגדול הרמב"ם, אשר כל אחד ואחת מבני ישראל רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות (רמב"ם הל' גירושין סוף פ' ב'). וכשיעשה כל אחד ואחד כל התלוי בו, ומתוך בטחון חזק שעושה בשליחותו של מקום, הוא המושל ושולט בכל מקום ומקום, ובדברים היוצאים מן הלב שאז נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם, מובטח לו שהוא מצליח.

בכבוד ובברכה להצלחה, המצפה לבשו"ט.

ח'תרמז
מוהר"ר פנחס מרדכי שליט"א: טייץ. אגרת נוספת אליו - לעיל ח"ח ב'שעז.

ובתקופתנו: ראה גם לעיל אגרת ח'תריד. לקמן אגרת שלאח"ז.