Igrot Kodesh · Letter 865 — Chinuch

By the grace of Hashem,

17 Teves 5711,

Brooklyn,

To the distinguished Chassid, who fears Hashem and devotes himself

to communal needs,

Rav Aryeh Leib Gellman,

Greetings and blessings,

I remember the words of my father-in-law, the Rebbe, concerning you. You are the leader of a party, but you nevertheless retain the possibility of rising above it when it concerns a question pertaining to all our people whose importance is paramount. It is on the basis of these words that I address myself to you herewith.

It is surely unnecessary to describe to you the situation in our Eretz HaKodesh* with regard to the chinuch* of the immigrant children and youth. The pain and the danger inherent in this problem are considerable, and undoubtedly you are fully aware of it.

Nor are you unaware that this situation, as serious as it may have been in the past, has become much more dramatic since these children have been transferred to the barracks.

It is necessary to differentiate between problems.

Some are only ephemeral. Others are broader. Some concern not only our generation but also those that follow.

Some concern superficial points, and others are deeper, or even vital, calling into question the very basis of existence.

Various problems are arising at present, some even frequently, but the question of chinuch* remains the priority, for it is at the very basis of the existence of our people, directly tied to its religious and moral state, since ethics itself flows from religion. Its implication far surpasses that of the present generation.

Of course, peace, in all areas, is very important, and the Torah says it must be sought from the outset. But one does not have the right to sacrifice the chinuch* of the children on the altar of peace.

After this introduction, regarding which I am convinced that you share my opinion, I would like to express my great astonishment at the great silence of all those who are under your influence, and especially at your own, regarding everything concerning the chinuch* of the immigrant children in our Eretz HaKodesh*.

And, if it has by chance happened that you protested publicly, this has had, until now, no concrete result, and the situation has not improved.

My surprise was even greater when I read, in the newspapers, the report of the Mizrachi conference held in Atlantic City. A few communications did indeed evoke this problem, but, when one arrived at the final resolutions, it was entirely passed over in silence, as if it had been resolved or as if the situation were hopeless, chas v'shalom*.

Basing myself on the words of my father-in-law, the Rebbe, which I quoted earlier, I hope that you will know how, in this matter, to rise above the contingencies of your party. With all your strength, you will do everything in your power to repair the alarming state of the chinuch* of the immigrant youth.

You will assume your responsibilities, and you will make your contribution to the salvation of tens of thousands of Jewish children from the terrible danger that lies in wait for them, that of atheism, chas v'shalom*.

If the present letter helps you to make concrete use of your strength, I will be rewarded.

With my blessing,

Menachem Schneerson,

תתסה

ב"ה, י"ז טבת, ה'תשי"א ברוקלין
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצרכי ציבור וכו'

מו"ה ארי' ליב שי' גלמן

שלום וברכה!

זכורני דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ ביחס לכ', שהגם שכ' עומד בראש מפלגה, הנה יש לו היכולת להתרומם מעל למפלגה בשאלה הנוגעת לעמנו בכלל שאלה העומדת ברומו של עולם. ונשען על דברים אלו באתי במכתבי זה.

בטח למותר להעיר תשומת לבו למצב חינוך הילדים והנוער העולים בארצנו הק' ת"ו, וגודל הכאב והסכנה הכרוכים בבעי' זו, שבלי ספק גם כ' מרגיש בלבו. בודאי גם לא נעלם ממנו, שעד כמה שהי' המצב גרוע בעבר, הנה מאז הועברו הילדים למעברות הורע המצב עוד יותר ויותר.

יש בעיות ובעיות.

יש בעיות הנוגעות לענינים עוברים וחולפים, יש בעיות בהקף רחב יותר, ויש הנוגעות לא רק לדורנו אלא גם לדורות הבאים.

יש בעיות הנוגעות לענינים חיצוניים, וישנן הנוגעות לענינים פנימיים, או גם לענינים חיוניים אשר עצם הקיום תלוי בהם.

והגם שבעיות שונות ומהן גם תכופות עומדות על הפרק, הנה בעית החינוך הנ"ל תוספת מקום בראש, באשר נוגעת היא לקיומו של עמנו, התלוי במצבו הדתי והמוסרי (אשר גם תורת המוסר שרשה בדת), ולא רק לדורנו אנו אלא גם לדורות הבאים.

ופשוט הוא, שאף שגדול השלום בכל הענינים, וציותה תורה לפתוח בשלום, הנה אין לעשות מענין זה של חינוך הילדים הנ"ל קרבן כליל על מזבח השלום.

אחרי כל ההקדמה הזאת, אשר בטוח אני כי גם דעת כ' כדעתי אני בכל הנ"ל, הנני להביע תמיהתי הגדולה על הדומי' הממושכה מצד האנשים העומדים תחת השפעתו בכלל, ומצדו הוא בפרט, בנידון שאלת החינוך של הילדים העולים לארצנו הק' ת"ו. ואם גם בעת מן העתים נשמעה מחאה בציבור מצדם, הנה עד עתה לא באה המחאה לידי איזה מעשה פועל בשפור המצב.

וביותר גדלה השתוממותי בקראי בעתונות ע"ד הכנסי' של המזרחי באטלנטיק סיטי, שאף שנואמים אחדים נגעו בבעי' זו, הנה כשהגיע הדבר לידי החלטות עברו בשתיקה גמורה על כל הבעי', כאילו נפתרה השאלה כהלכתה או שהמצב הוא לאחר היאוש, ח"ו.

מקוה הנני, על יסוד דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הנ"ל, אשר כ' יתעלה מעל הגבלה המפלגתית בנידון זה, וישתדל בכל מאמצי כוחותיו לעשות כל האפשר לו לתיקון המצב הנורא השורר בחינוך ילדי העולים, ולמלא חובתו וחלקו בהצלת עשיריות אלפי בני ובנות ישראל מהסכנה הנוראה המרחפת עליהם, סכנת כפירה ר"ל.

ואם יסייע מכתבי זה בגילוי יכלתו זו מן הכח אל הפועל - והי' זה שכרי.

בברכה,

מנחם שניאורסאהן