Igrot Kodesh · Letter 869 — Grief & Loss

By the grace of Hashem,

Erev Shabbos Kodesh 21 Teves 5711,

Brooklyn, New York,

To the Rav, distinguished Chassid who fears Hashem,

Rav Y.[1],

Greetings and blessings,

Enclosed please find the kuntres* published for 24 Teves[2], the Hilula* of the Alter Rebbe. You will please make it available to as many people as possible and strive to organize the distribution of the masechtos* of the Talmud[3], in your place and in your city, independently or by joining what is being done elsewhere, as the kuntres* explains.

One may say[4] that this manner of study cumulates several qualities:

1. It is, first of all, the study of a masechta* one has chosen.

2. The study of the entire Talmud far surpasses the study of each of the masechtos* that compose it, taken independently. A new fact is then created, and one makes a meal, one rejoices, precisely because one is concluding the Torah[5]. Likewise, it is more important to study a masechta*[6] as part of the Talmud, rather than independently.

3. By joining all those who participate in the conclusion of the Talmud, one also associates oneself with their study, and one is oneself considered as if one had learned the entire Talmud[7].

4. Through this participation, one may, perhaps, be considered as if one were studying with ten people[8] or even more, which is infinitely more important[9] than learning alone.

5. Before learning Torah, one can thereby have the merit of offering a part of one's study to others, according to the Shulchan Aruch* Yoreh De'ah, at the beginning of chapter 246. In this case, each of the participants surely wishes to have the merit inherent in the study of the entire Talmud. He is therefore prepared to make a part of his own available to the other participants.

May the observance of this practice instituted by the one whose Hilula* we are celebrating cause that "the source of his neshama* should radiate light and influence. And may his great merit protect our souls"[10] and that of all Israel, from the source of life, from the life of life, to attain the highest elevation, by successive stages, and to bind oneself profoundly to the One G‑d through the Torah, by means of which the Holy One, blessed be He, and Israel are one.

How much more so is this the case in this year of the passing of my father-in-law, the Rebbe, who is, according to the expression of the sons of the Alter Rebbe: "the honor of the house of our life, the crown of our glory, the jewel of Israel, the diadem of splendor." Thus, very soon, "He will send us the righteous redeemer, who will lead us out of the gloom into the light. They will awaken and rejoice, those who rest beneath the earth, and he will lavish upon us the wonders of his teaching, of the perfect Torah of Hashem, that comforts the spirit. Amen, may it be so"[11].

M. Schneerson,

* * *

To the Rav, communal leader of many accomplishments,

distinguished Chassid who fears Hashem,

Rav S. Jacobson[12],

I was pleased to learn, from the letter you sent me some time ago and to which I have not yet replied for various reasons, that you have taken an interest in the situation of the Jewish communities in the countries you visited. You will surely continue to do so in the future, and you will formulate proposals in this regard, according to what is possible. Without making a vow, I will examine what I can do in this matter.

You are surely corresponding with those you have met. You point out to them, from time to time, what should be pointed out.

How have your brother and sister, who were freed from captivity, settled in?

* * *

I duly received your letters, in their time, and when I found myself at the tziyun* of my father-in-law, the Rebbe, I mentioned your name as we had agreed.

As for what preoccupies you and your fears, you confuse, in my opinion, the shadow of the mountain and the mountain itself, all the more so since the mountain itself can be moved. Hashem has given you your place, and how could a person go against this?

You will consult, in this regard, the Zohar*, vol. 2, page 184b: "Come and see..."[13].

I await good news very soon.

Notes

(1) This "collective-personal" letter was addressed to several people. See, in this regard, letter no. 481.

(2) Containing a sicha* of the Frierdiker Rebbe, it is printed in Likkutei Dibburim.

(3) Igeres HaKodesh says, in fact: "Each year, in each city, one must conclude the study of the Talmud. One should therefore distribute its masechtos." This distribution previously took place on 19 Kislev. Then, from 5663-1903, it was postponed to 24 Teves, and this was also the case in 5711-1951, when this letter was written. In 5713-1953, the distribution was reinstated to 19 Kislev.

(4) See, in this regard, letters no. 438, 444, and 463.

(5) The Rebbe notes, in a footnote: "According to the Rema, in Shulchan Aruch Orach Chaim, chapter 669, citing Yalkut Shimoni 41c, regarding the Written Torah. The Jews have the custom of rejoicing much more when they conclude the study of the Talmud than at the conclusion of a single masechta, although in the latter case it is also a seudas mitzvah, as the Rema says, chapter 551, paragraph 10."

(6) The Rebbe notes, in a footnote: "Several examples can be cited in this regard. Thus, according to Reish Lakish, half a measure forbidden by the Torah is permitted. Nevertheless, one who takes this first half with the intention of subsequently adding a second commits a prohibition, according to the Yerushalmi Terumos, chapter 6, paragraph 1. See also Shaar HaYichud VeHaEmunah, beginning of chapter 12."

(7) The Rebbe notes, in a footnote: "One can ask the same question regarding a partnership. Does each partner possess the whole or only a part? In this case, one can also cite the proof from punishments, and it is known that the side of good is more important. The halacha, based on tractate Shabbos 93a, holds that two persons who together performed a labor that neither one nor the other could perform alone are both guilty. And the dissenting opinion can be expressed only regarding Shabbos, for which a verse permits this deduction. It is the same in our case. No one can, by himself alone, study the entire Talmud — those who have a profession because they must attend to it, those who devote themselves to study because they must also learn the other parts of Torah. You will also consult the responsa of the Chacham Tzvi, citing the Rashba, who says that, except for Shabbos, these two persons are guilty even if each one separately can carry out the entire labor. I have also discovered a proof drawn from Shabbos in the responsa Nachala LeYisrael, which cite the Tevu'os Shor, chapter 2, paragraph 52, the Keses Sofer of the Maharshak, the Machaneh Efraim, laws of giving and gifts, chapter 1. This subject will not be developed here."

(8) The Rebbe notes, in a footnote: "See the Magen Avraham, chapter 687, paragraph 3; Rabbeinu Chananel on tractate Yoma 51a, who says that the first Pesach is a public sacrifice, since it is offered by a group. And every Jew is obligated to bring it."

(9) The Rebbe notes, in a footnote: "See Igeres HaKodesh, chapter 23."

(10) The initials of the words of this phrase form the two given names Schneur Zalman, those of the Alter Rebbe, whose Hilula is celebrated on 24 Teves.

(11) The Rebbe notes, in a footnote: "See the introduction to the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe."

(12) This paragraph was added to the letter addressed to Rav Simon Jacobson, of New York.

(13) See, in this regard, letters no. 795 and 864.

תתסט

ב"ה, ערב שבת קדש כ"א טבת, ה'תשי"א ברוקלין, נ. י.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהר"י שי'

שלום וברכה!

מוסג"פ החוברת ליום כ"ד טבת הבע"ל, הוא יום ההילולא של רבנו הזקן, ובבקשה לזכות את הרבים בחוברת זו, ולהשתדל בחלוקת הש"ס במקומו ומחנו, אם בפ"ע או ע"י צירוף עם אלו הנמצאים במקום אחר, וכמבואר בהחוברת.

- ויש לומר אשר באופן כזה ישנם כמה ענינים: א) ת"ת של המסכתא אשר לקח לחלקו. ב) כמו שלימוד כל הש"ס הוא יותר גדול מצירוף לחוד של לימוד כל המסכתות אשר בו, שלכן נתוסף אז דבר חדש - סעודה ושמחה שעושין בגמרה של תורה דוקא, כך לימוד המסכתא בתור חלק מלימוד כל הש"ס גדול יותר מלימוד המסכתא בפ"ע. ג) ע"י השתתפותו עם שאר הלוקחים חלק בחלוקת הש"ס - יש לו שייכות גם ללימודם, וכאילו לומד כל הש"ס כולו. ד) ע"י השתתפותו הנ"ל, אולי אפ"ל דנחשב כלימוד בעשרה ויותר, שגדל מעלתו על הלימוד ביחידות. ה) קודם הלימוד הרי יכול לזכות ולתת חלק בת"ת שלו לאחרים (שו"ע יו"ד רסרמ"ו) והרי גם בנדו"ד כאו"א מהמשתתפים רצונו ב(זכות) לימוד כל הש"ס כולו, ובמילא מקנה ומזכה לכל או"א מהמשתתפים בלימודו. -

ויהי רצון אשר ע"י קיום תקנה זו של בעל ההילולא, הנה " ש רש נ שמתו י איר א ור ו שפע ר ב ז כותו ל הגן מ גן נ פשנו עלינו ועל כל ישראל ממקור החיים וחיי החיים להעלותם מעלה מעלה בעילוי אחר עילוי ולקשרם בקשר אמיץ וחזק בה' אחד ע"י התורה דבה מתקשרין ישראל בקב"ה".

ובפרט בשנת הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר, בלשון שכתבו בני כ"ק אדמו"ר הזקן "נוטל כבוד מבית חיינו עטרת תפארתנו נזר ישראל צפירת תפארה" עד כי בעגלה דידן, ה' "ישלח לנו גואל הצדק ויוציאנו מאפלה לאורה, והקיצו ורננו שוכני עפר, וישמיענו נפלאות מתורתנו, תורת ה' תמימה משיבת נפש. אמן, כן יהי רצון".

מ. שניאורסאהן
* * *

הרה"ח העסקן ור"פ הוו"ח אי"א נו"מ וכו'

מהר"ס שי' יעקבסאהן

נהנתי בקראי במכ' מאז ע"ד המדינות שביקר שמתענין במצב היהדות שבשם ומשתדל לשפר אותו - אף שמכמה סבות לא עניתי בשעתו. ובודאי גם להבא יעשה כן, ויכתוב ג"כ הצעותיו בהנ"ל אשר בגדר האפשריות. ובל"נ, אראה מה שביכולתי לעשות בזה.

ובטח עומד בקישור מכ', עם אלו שהתדבר עמהם, גם עתה ומעוררם מזמן לזמן בהמצטרך.

איך נסתדרו האח ואחות שנפדו מבין הגוים?

* * *

מכתביו בעתם קבלתי, ובהיותי על הציון הק' הנני מזכירו כו' כמדובר.

ובנוגע לענינו והחששות שיש לכת"ר - לדעתי, צל הרים נדמה לו כהרים. ובפרט שגם ההרים ימושו גו'. ומשמיא קא [מ]מני' לי' - ומה יעשה לו בן אדם. - ועיין זח"ב קפד, ב: תא חזי כו'.

ואחכה לבשורות טובות בקרוב.

תתסט
כללי-פרטי. נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 276. החוברת: שבלקו"ד שם. בחלוקת הש"ס: עפ"י מ"ש באגה"ק)בסופו) "לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות כו'" - נהגו מאז לסדר חלוקת הש"ס בי"ט כסלו: בשנת תרס"ג הנהיגו לסדר בכ"ד טבת (וכן הי' גם בהשנה בה נכתב מכתב זה - תשי"א); ובשנת תשי"ג נקבע שוב לי"ט כסלו (עי' בפרטיות לקו"ד שם תקצח, א). ויש לומר : ראה גם לעיל ח"ג אגרות תלח. תמד. תסג.

וכאלו לומד כל הש"ס - עד"ז יש לחקור בשותפות אם יש לכאו"א כל הכנסים, או דיש לכאו"א חלק בכל חלק מהם. ובנדו"ד יש להביא ראי' מעונשין - דמרובה מדה טובה - דמלאכה שעשאוה שנים (שבת צג, א ושם) הלכה דאם זה אינו יכול וזה א"י שניהם חייבים ודי בשיעור אחד לשניהם - (ואפילו למאן דפליג - י"ל דשאני שבת דיש קרא יתרה למעוטא), וגם בנדו"ד כאו"א בפ"ע אינו יכול: בעלי עסק מפני הציווי דהנהג בהם מנהג דרך ארץ, ויושבי אהל - מפני החיוב בלימוד שאר חלקי התורה. - ועייג"כ שו"ת חכם צבי ספ"ב בשם הרשב"א דמלבד שבת הנה גם זה יכול וז"י שניהם חייבים. - שוב מצאתי הראי' משבת בשו"ת נחלה לישראל ומציין לתבו"ש ס"ב סקנ"ב. ק"ס למהרש"ק.

מחנה אפרים הל' זכי' ומתנה ס"א. - ואכמ"ל. דנחשב כלימוד בעשרה : ראה מג"א סתרפ"ז סק"ג. ר"ח ליומא (נא, א): פסח ראשון קרבן צבור הוא, דבכנופיא אתי, דהא כל ישראל חייבין לעשותו. שגדל מעלתו: אגה"ק סכ"ג. " שרש.. בקוב"ה".. "נוטל .. תפארה".. "ישלח.. רצון": הקדמת שו"ע רבנו הזקן. ועיין זח " ב : כדלעיל אגרות תשצה.

תתסד.