Igrot Kodesh · Letter 88 — Levi and Midyan Part II: Total Bitul as the Weapon Against Spiritual Seduction

[Second version of the preceding letter]

[Beginning of Menachem Av 5703? [1]]

I will conclude this letter [2] with a point related to this Shabbos.

Did the tribe of Levi participate in the war against Midyan? Two versions of the Sifri exist on this subject. According to the first, they did not fight; according to the second, they did, and it is this second opinion that Rashi retains.

The Rambam emphasizes that the tribe of Levi did not fight like the rest of the Jewish people. Why was this war an exception and what can one derive from it for the service of Hashem?

The reason is very simple. The purpose of the war against the seven peoples was to appropriate their lands, to plow and plant there. Now, the Leviim are removed from earthly concerns. Their mission consists in teaching the Law to the people of Israel, which one who plows and plants cannot do. They were therefore strangers to the objects of the world.

In contrast, the war against Midyan did not aim to annex a place in order to settle there, since the tribe of Reuven came there only subsequently, but rather to bring the vengeance of Hashem there, as the Ramban specifies. This is the reason why the tribe of Levi had to take part in the combat as well.

This will allow us to specify another difference between the war of Midyan and all others. In this one, one thousand men from each tribe participated, from the most numerous tribe as from the smallest.

What has just been explained will allow one to understand the reason. Indeed, when it was a matter of conquering a people to annex its territory, which would then be distributed among the tribes according to their numerical importance, the most numerous tribes had to provide a greater number of soldiers, which is not the case when it is solely a matter of bringing the vengeance of Hashem there.

From this follows a teaching for the service of Hashem. The war against the seven peoples evokes, indeed, the conquest of the seven negative emotions, which inspire pride. Consequently, the tribe of Levi, as well as all those who decide to engage in the service of Hashem and thus free themselves from the obligations of the world, are not concerned by such a war.

Midyan, on the other hand, evokes the finest evil. A Levi or an Israel playing the role of Levi, as we have seen, must therefore also engage in it.

Getting rid of the finest evil is not easy, and this is precisely why this last exile is so long, far exceeding that of Bavel. For the same reason, the war must be led by Moshe, our master, whose functions someone fulfills in every generation, especially at the end of this last exile, in the era of Ikvesa diMeshicha. Moreover, one must go into battle with the greatest self-sacrifice.

From then on, the reward granted is "measure for measure." One who gave of himself beyond all logical consideration can obtain a supernatural victory, so that none falls in combat, that all enter Eretz Yisrael, with our righteous Moshiach, very soon and in our days.

With my blessing and my greetings to all the members of your family, in particular to Rav Y., wishing that you be well, immediate Teshuvah and immediate redemption,

M. Schneerson,

Director of the executive committee

פח

[מהדורא אחרת מהנ"ל תחלת מנ"א תש " ג ?]

ולסיים מענין שבת זה:

אם השתתפו גם משבט לוי במלחמת מדין ב' גירסות ישנן בספרי - הובא ביל"ש - ע"פ לכל מטות ישראל: א) לכל, להוציא שבט לוי, היינו שלא יצאו במלחמה; ב) לכל, לרבות שבט לוי. וכן היא גירסת רש"י, שהעתיק כן בפירושו ע"פ זו.

וי"ל דהנה (רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל) שבט לוי אין עורכין מלחמה כשאר ישראל, וא"כ צ"ל למה נשתנית מלחמה זו?

והטעם פשוט, כי מלחמת ז' עממין הי' הכבוש להתיישב בארצם ולהיות אדם חורש אדם זורע וכו', ובמילא לויים שהובדלו מעניני העולם (רמב"ם שם) ותפקידם הוא יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל (דברים לג, יו"ד), אשר אדם חורש וזורע סותר לזה (עיין ברכות לה, ב) אין להם שייכות, מצד עצמם, לענינים הגשמיים.

משא"כ מדין שלא היתה המלחמה לכבוש מקום ישוב (כי רק אח"כ באו בני ראובן כו'). כ"א לנקום נקמת ד', וכמ"ש הרמב"ן (במדבר לא, כג), גם הלוי צריך להחלץ למלחמה זו.

ובזה יובן ג"כ עוד הפרש שבין מלחמת מדין לשאר מלחמות, שבמלחמה זו הי' אלף למטה, בשוה מכל השבטים, בין מרובה באוכלוסין בין המועט באוכלוסין; ומובן ע"פ הנ"ל, כי במלחמת כבוש כדי לנחול הארץ, אשר לרב תרבו נחלתו וגו', צריך הי' שבט הרב להרבות גם ביוצאי צבא, משא"כ במלחמת נקמת ה'.

וי"ל הרמז בעבודת האדם לקונו, עפמשנ"ת בדרושי החלצו (בלקוטי תורה ושל שנת תרנ"ט) דמלחמת ז' אומות היינו כיבוש ז' מדות רעות, גסות הרע, ולכן שבט לוי "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש.. אשר נדבה רוחו אותו (עבודת הלב) והבינו מדעו (עבודת המוח) להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו (רמב"ם שם) אינו שייך למלחמה כזו, משא"כ מדין שענינו דקות הרע כמ"ש במאמרים הנ"ל גם הלוי ודוגמתו בכל בנ"י צריך להחלץ ולצאת במלחמה.

אבל הרי עבודה קשה היא לבער דקות הרע (וכנראה מאריכות וקושי גלות אחרון זה, שלא בערך לגלות בבל), לכן צ"ל מלחמה זו דוקא ע"פ הוראת משה רבינו (ואתפשטותא דמשה בכל דרא. ובפרט בגלותא בתראה דרא דעקבתא דמשיחא, וכמ"ש בת"ז תי' כ"א ובלקו"ת להאריז"ל פ' ואתחנן). ועוד זאת שהליכה למלחמה זו הוא באופן "דוימסרו" במסירות נפש (ספרי הובא ביל"ש).

ולכן גם השכר הוא מדה כנגד מדה, שכמו שההליכה היא מבלי התחשב עם השכל כ"א במסנ"פ, גם הנצחון הוא למעלה מדרך הטבע, כי לא נפקד אפילו איש אחד במלחמה, וכולם נכנסים לא"י ע"י משיח צדקנו בב"א.

בברכת ופ"ש כב"ב יחיו ופ"ש הרה"ג והרה"ח וכו' מוהר"י שי' וכהדו"ש לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
פח
מהעתק המזכירות. והיא נכתבה ע"פ ההגהות בכתי"ק ע"ג האגרת שלפנ"ז, וא"כ מסתבר שנכתב לאחרי', בסמיכות אלי'.