Igrot Kodesh · Letter 896 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

21 Shevat 5711,

To the great Rav, distinguished chassid* who fears Hashem,

Rav Sh. Z.[1],

Greetings and blessing,

In reply to your letters of 15 Teves, 24 Teves, and 12 Shevat.

Concerning Shemittah*[2], the information reaching us here leads us to believe that the Orthodox kibbutzim in Eretz HaKodesh* will not adopt the most lenient opinions, and will observe it as is fitting.

I am surprised that you make no mention of the rains that have finally begun to fall. Have they fully saved the crops, or not? In your next letter you will surely inform me of good news on this matter, and on others as well.

You were asked whether it is necessary to abolish the practice of postponing a bris milah* until close to Mincha* so that a larger gathering may attend.

It is stated that those who are zealous perform mitzvos* at the earliest opportunity (zerizin makdimin l'mitzvos*), and this principle overrides the other one, which establishes that "the honor of the king is in a multitude" (b'rov am hadras melech*), as set forth in Rosh Hashana 32b[3]. Nevertheless, an exception can be made for bris milah, since it must be joyous—for that is how Yisrael* committed to performing it, as in Shabbos 130a[4].

You will consult Megillah 16b, Kesubos 8a, and especially Niddah 31b[5], which states: "All rejoice in performing it." This therefore suspends the principle of zerizus* requiring the mitzvah to be performed as early as possible. Accordingly, when Tisha B'Av is postponed[6], the bris is delayed until after Mincha[7], as in Shulchan Aruch* Orach Chaim, end of siman 559[8]. It is not so when the fast of Tisha B'Av is on its proper day, since the difference is then minor[9] regarding joy.

The Sdei Chemed*, Klalim, part 7, klal 3[10], citing the Birkei Yosef, Orach Chaim, siman 1, the Chayei Adam, klal 68, the Re'ei Chaim on Parshas Lech Lecha, the Lev Chaim, vol. 2, siman 127, says that one should not delay pidyon haben* for this reason. And he states, as self-evident, that the same applies to bris milah.

In my humble opinion, however, a distinction does exist, as I said earlier. Nor can one consider that it is even more important to perform the bris as early as possible due to the repulsive nature of the orlah*. For if that were so, this principle would have to be applied even on Tisha B'Av. Indeed, there is a difference in that case, since the Torah specified "the eighth day" without introducing any distinction within that day itself.

Furthermore, according to such reasoning, a bris that has been delayed should be performed even earlier, in addition to the general requirement of zerizus that the Sdei Chemed mentions. One would have to conclude that the rule cited above regarding a bris performed on Tisha B'Av applies only to one done at its proper time—which is stated nowhere. The reason for this requires understanding, but the analysis will not be developed here.

In practice, one can verify that the intensity of the joy depends on the number of those present. At times, the absence of certain individuals even causes sadness.

Moreover, in this case, a chassidic farbrengen* is organized at this occasion, during which Torah, mitzvos, and Chassidus* are expounded. Ultimately, "Hashem commanded us to perform all these statutes in order to fear Him."

In any event, these reasons are sufficient to establish, in my opinion, that there is no basis for compelling those who follow such a custom to change their conduct.

As for the cycle of study of the tractates of the Talmud and Mishnah, the Alter Rebbe* endeavored to institute it, as stated at the end of Iggeres HaKodesh*, and the Rebbe Maharash* writes that everyone must study at least one masechta* per year[11]. If it is not possible to obtain both of these arrangements at once, the first takes priority.

I appreciated your remark that one must combine strength and peace when concluding the Mishnah. Indeed, Chazal* state in Sanhedrin 100b[12] that HaKadosh Baruch Hu* gives strength and might in order that one may receive His blessing. That is why the verse[13] speaks first of strength, and then states that "He blesses His people with peace."

At a chassidic farbrengen that took place here[14], the wording "He found nothing other than"[15] was explained. This could have been shorter—"only peace." Furthermore, how can one speak of a "vessel containing the blessing" when the blessing itself transcends all limits? In fact, one question answers the other, and you surely have the transcript. This point will therefore not be developed here.

With my blessing, and greetings to your entire community,

Menachem Schneerson,

Notes

[1] Rav Schneur Zalman Garelik, Rav of Kfar Chabad. See, regarding him, letters no. 630 and 696.

[2] The Sabbatical year, due to occur in 5712, 1951–1952.

[3] Talmud Bavli.

[4] Talmud Bavli.

[5] Talmud Bavli.

[6] Because it falls on Shabbos, and the fast is then on Sunday.

[7] The Beis HaMikdash burned through midday of 10 Av.

[8] Shulchan Aruch.

[9] Between morning and afternoon.

[10] Halachic encyclopedia by Rav Chaim Chizkiyahu Medini.

[11] See, regarding this, letter no. 754.

[12] Talmud Bavli.

[13] "Hashem will give strength to His people. Hashem will bless His people with peace."

[14] See, regarding this, letter no. 834.

[15] "He found no vessel to contain blessing other than peace."

תתצו

ב"ה, כ"א שבט, ה'תשי"א
הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו'

מוהרש"ז שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתביו מיום ט"ו וכ"ד טבת וי"ב שבט:

בענין שביעית - כפי הידיעות שנתקבלו כאן הקיבוצים החרדים שבאה"ק ת"ו בדעתם שלא לסמוך על קולות ולשמור שביעית כהלכתה.

לפלא שאינו מזכיר דבר ע"ד הגשמים שירדו סו"ס, אם הצילו הזריעה במילואה או כו' ובטח ימלא במכתבו הבא בבשו"ט בזה ובכיוצא בזה.

ובמה דשאילנא קדמיכון אם למנוע המנהג שמאחרין המילה עד אחרי המנחה כדי שיהי' ברוב עם.

הנה זריזין מקדימין למצות דוחה לענין דברוב עם הדרת מלך כדמוכח בר"ה (לב, ב) , אבל לכאורה מילה שאני דטוב שתהי' בשמחה כמו שקיבלוה עליהם (שבת קל, א) ועייג"כ מגילה טז, ב כתובות ח, א. וביחוד נדה (לא, ב): כולם שמחים כו' וזה דוחה לזריזים מקדל"מ שלכן בת"ב נדחה מאחרים המילה לאחר המנחה (שו"ע או"ח סו"ס תקנ"ט, ומה שאם חל בת"ב עצמו אין הדין כן הוא משום דאין החילוק בשמחה גדול כ"כ משא"כ בנדחה שמפסיק תעניתו).

והנה בשד"ח כללים מע' זיין כלל ג הביא מברכ"י או"ח ס"א חיי אדם כלל ס"ח ראה חיים פ' לך לך ולב חיים ח"ב סקכ"ז שאין לאחר פדה"ב בשביל זה וכותב בפשיטות שגם במילה הדין כן הוא.

ולפענ"ד חלוקים הם כנ"ל (ואין לומר דאדרבה במילה צ"ל הקדמה ביותר וביחוד, דהא בכל רגע של איחור ה"ה ערל ומאוסה הערלה כו' (ובמילא יקשה ג"כ על האיחור בת"ב הנ"ל) דשאני הכא דהתורה אמרה בפירוש וביום השמיני ולא הציבה גבולים ביום זה גופא, אלא דלפ"ז במילה שלא בזמנה צ"ל הקדמה נוסף על מה שבשאר מצות זריזין מקדימין (ועיין שד"ח שם) וא"כ דין מילה בת"ב הנ"ל יהי' רק במילה בזמנה, ול"מ כן, וי"ל ואכמ"ל).

ובמוחש רואין שהשמחה תלוי' ברוב המתועדים ולפעמים יש גם עצב בהמנע אחדים לבוא.

ובנדו"ד הרי עוד ענין תלוי בזה התועדות אנ"ש, שבטח מדברים אז בעניני תומ"צ ודא"ח, וסו"ס הרי ציונו ה"א לעשות את כל החוקים כדי ליראה גו'.

ועכ"פ מספיקים טעמים אלו, לדעתי, שלא למנוע ביד הנוהגים כנ"ל.

בנוגע לחלוקת הש"ס וחלוקת המשניות הנה כיון שאדה"ז השתדל בתקנת חלוקת הש"ס, כמובא בסוף אגה"ק ואדמו"ר מהר"ש כותב בתורתו שכל אחד צריך לגמור עכ"פ מסכת אחת בשנה - הנה אם אין מקום בשו"א לשתיהן הרי דין קדימה לראשונה.

נהניתי במש"כ בסיום המשניות דצ"ל עוז וגם שלום כו' (וע"פ פשוט הוא כמרז"ל דהקב"ה נותן כח ועוז כדי שיוכלו לקבל ברכתו - סנה' ק, ב ולכן הקדים בכתוב עוז ליברך בשלום) ובהתועדות כאן נתבאר דיוק לשון המשנה " לא מצא.. אלא " דהול"ל בקיצור דר[ק] השלום כלי כו' והעיקר איך אפ"ל כלי לברכה שהיא בלי די אשר חדא מתורצת בחברתה ובטח ישנה רשימה. ואכמ"ל.

בברכה ופ"ש כל חבורתם יחיו,

מנחם שניאורסאהן
תתצו
נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 306 והושלמה ע"פ העתק המזכירות. מוהרש"ז: גרליק, כפר חב"ד. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ג תרל. תרצג. ואדמו"ר מוהר " ש : ראה לקו"ד ח"ג תקז, ב. ח"ד תקצח, א. לעיל ח"ג אגרת תשנד. ובהתועדות כאן : ראה גם לעיל אגרת תתלד.