Igrot Kodesh · Letter 9020

By the grace of Hashem,

Eve of 6 Elul 5725,

Brooklyn, New York,

The[1] content[2] of these auspicious days[3] is the revelation and manifestation of abundant mercy, of the thirteen Attributes of Divine Mercy*.[4] According to the words of the Admur HaZaken*,[5] 'it is for this reason that one recites[6] the Selichot* and the thirteen Attributes of Mercy from Rosh Chodesh* Elul,' or even before that date, 'for they correspond to the twelve tribes and to that of Levi* which includes them all within itself.' This clearly means that the Jewish people receive this influence as they are divided into tribes,[8] and not when they are still connected only to the three Patriarchs*, that is, in the personal divine service of each individual.[9]

It is explained elsewhere[10] and, moreover, quite evident, that the motivation to have mercy upon one who is most distant, down to the smallest detail, emanates from a higher source — namely the thirteen Attributes of Divine Mercy which are never invoked in vain.[11] Perhaps it is possible to introduce a clarification on this subject, based on the indication of the Admur HaZaken that the tribe of Levi 'includes them all within itself.' And Levi was so named because: 'my husband will be joined (Yilaveh*) to me.'

In the service of Hashem, the act of 'including them all within itself' enables 'my husband to be joined' to each one,[12] this term 'husband' here designating the Holy One, blessed be He*.[13] In this way, the revelation and manifestation of the thirteen Attributes of Mercy is attained: 'Hashem, Hashem, El…'[14] — which results in: 'I am to my Beloved*' — an effort of human beings, so that each one may be at the level of a Levite*, who, by virtue of his generosity, stands before Hashem to serve Him.

As the great master, the Rambam*, rules in his Yad HaChazakah*,[15] 'this concerns not only the tribe of Levi, but anyone who is a volunteer by his generosity.' And one knows the teaching of the Baal Shem Tov*[16] that a person is where his will is. Therefore, 'he can understand, through his wisdom,[17] that he must separate himself and stand before Hashem. He is thus consecrated Holy of Holies*'.

Through 'I am to my Beloved,' there is fulfilled 'my Beloved is to me' — the heavenly revelation — and, as the Rambam states at the same reference, 'Hashem will be his portion and his inheritance forever and immutably.' The day of 18 Elul* is propitious for all of this, for, according to the words of my father-in-law, the Rebbe*,[18] it vivifies the divine service connected to the verse: 'I am to my Beloved and my Beloved is to me.' With my blessing that you be inscribed and sealed for a good year,

M. Schneerson

ב״ה ,ל״ג בעומר ,ה׳תשכ״ג
-שנת המאה וחמישים להסתלקות הילולא של אדמו״ר הזקן -
ברוקליו ,נ.י.
אל כל החברות של אגודת נשי ובנות חב״ד בכל מקום ,ואל
המשתתפות בועידה השנתית השמינית בפרט
ה׳ עליהן תחיינה
שלום וברכה!
ועידת נשי ובנות חב״ד בשנה זו ,כמו כל ארועי חב״ד השנה ,תעמוד
ודאי תחת רושם שנת ה 150-ליום השנה־הילולא של אדמו״ר הזקן ,בעל
התניא והשלחן־ערוך ,מייסד שיטת ,דרך חיים ותנועת חב״ד .במיוחד -
כאשר לוקחים בחשבון את המקום החשוב שהאשה היהודי׳ בכלל,
והאשה החב״דית בפרט ,תופסת בחיים היהודיים.
בקשר לכך ,כמו גם לעובדה שהועידה נערכת בימי הספירה ,רצוני
למסור בקיצור את הסיפור הידוע אודות אחד מחסידיו הראשונים של
אדמו״ר הזקן ,ר׳ גבריאל נושא-חן ואשתו מרת חנה רבקה.
ר׳ גבריאל נמנה על בעלי הבתים החשובים בוויטבסק ,אך עשרים
וחמש שנים כבר עברו מאז החתונה ולא היו להם ילדים .אז ,בעקבות
רדיפות שונות שסבל ,הוא איבד את רכושו .הי׳ לו צער רב בשל כך
ח׳תרבה
נדפסה בלקוטי שיהות כרך ד עמוד 1300והושלמה על פי צלום האגרת.
שלום וברכה :כן הוא במקור .ולכאורה צריך להיות ברכה ושלום .ואולי טה״ד הוא.
הסיפור הידוע :ראה גם ״התמים״ חוברת ו עמוד פט ]שיב[ ואילך.
331 תשי״ח -תשב״ה
שכאשר הזדמן ענין של פדיון שבוים אצל אדמו״ר הזקן ,והוא ,ר׳
גבריאל ,לא יכל להשתתף בזה בסכום שהושת עליו .כאשר נודע כל זה
לזוגתו ,היא מכרה את הפנינים והתכשיטים שלה שעבורם קיבלה את
הסכום הדרוש; היא קרצפה את המטבעות עד שהם הבריקו ,ובתפילה
שגם מזלם יאיר ,ארזה את המטבעות ונתנה אותם לבעלה שיעבירם
לאדמו״ר הזקן.
עם הכנסו לאדמו״ר הזקן בליאזנא ,הניח ר׳ גבריאל את הצרור על
השולחן ,ולפי הוראת הרבי התיר אותו .המטבעות האירו וברקו באופן
יוצא מהכלל.
אדמו״ר הזקן שקע בהרהורים ,ואמר :מהזהב הכסף והנחשת שבני
ישראל נתנו עבור המשכן לא הבריק דבר מלבד הכיור וכנו )שנעשה
ממראות הנחושת שנשי ישראל העניקו עבור המשכן במסירות-נפש
ובשמחה( .ספר לי מנין לך מטבעות אלו .ר׳ גבריאל נאלץ לספר אודות
מצבו ,וכיצד זוגתו חנה רבקה בת ביילא השיגה את הכסף.
אדמו״ר הזקן נשען על ידיו בדבקות זמן רב ,אחר כך הגבי׳ את
ראשו ובירך אותו)ואת זוגתו( בילדים ,אריכות ימים ,עושר ונשיאות חן
מיוחדת; הוא הורה לר׳ גבריאל לסגור את העסק שלו בוויטבסק ולסחור
באבני חן ויהלומים .ברכת הרבי התקיימה בשלימות .ר׳ גבריאל נושא-
חן נעשה עשיר ,נולדו להם בנים ובנות ,והוא נפטר בגיל ;110זוגתו חיה
שנתיים יותר ממנו.
בספרו את הסיפור ,ציטט כ״ק מו״ח אדמו״ר את תורת אדמד׳ר הזקן
על כך שנאמר בספירת העומר )והרי זו ההכנה לשבועות -קבלת התורה(
וספרתם לבם ,שכוונתו גם ״תאירו)לשון ספיר ,אבן חן( את הלכם״.
ההוראה מסיפור זה ,בין שאר הענינים העמוקים שבו ,היא :אף
שמטבעות הצדקה שוות במספרן ובערכן ,כשנותנים זאת במסירות נפש
ובשמחה ,מקבלות אותן מטבעות ערך ואור אחר לגמרי ,וזה מאיר את
החיים גם בעולם הזה ,ובודאי בעולם המואר.
כך גם ,כמובן ,בצדקה ברוחניות .כל עבודה ופעילות להפיץ תורה
ומצוות ,כפי שהם מוארים באור ובחמימות של חסידות ,שאז עושים
זאת במסירות נפש ובשמחה ,נוסף לכך שהפעילות עצמה היא ביתר
הצלחה ,יש לה השפעה מכופלת ויוצרת זכות מאד מיוחדת.
יתן הקב״ה ,שכל אחת מהן ,בתוך כלל ישראל ,תחוש את הוספרתם
לבם כפי שאדמו״ר הזקן ביאר זאת ,שתארנה את עצמן ואצלן ובסביבתן
באור של תורה ומצוות והנהגה חסידית עד לחיי היום יום ,שאז יהי׳ אור
בכל המובנים ,הן בגשמיות והן ברוחניות.
בברכה להצלחה בכל האמור.
מצחם שניאורסאהן