Igrot Kodesh · Letter 9026

By the grace of Hashem,

Days of Selichot* 5725,

Brooklyn, New York,

To Mr. Gershon Zefet,

I greet and bless you,

On the occasion of the new year — the seventh year, that of the Shemittah* — which is coming, for us and for all Israel, for good and for blessing, I send you my blessing, as well as to all your friends and to those who benefit from your influence: a blessing that you be inscribed and sealed for a good and sweet year, both materially and spiritually. With my blessing,

P.S. I trust that the school of which you are the pedagogical guide and director has made progress since you wrote to me at the beginning of summer — progress that has been both spiritual and material.

Furthermore, Chassidus* specifies[1] the fundamental difference between the following two precepts: 'All your actions shall be for the Name of Hashem' and 'In all your ways, acknowledge Him.' The first means that the action is merely an introduction, a preamble to holiness. The second, by contrast, represents a higher elevation and defines the action that has itself become holy. It is indeed said: 'In all[2] your ways, acknowledge Him' — and it is therefore certain that a person is able to sanctify every material matter, even if it initially belongs solely to what is permitted. This is also connected to the content of my letter addressed to everyone on the occasion of Rosh Hashanah*[3], a copy of which I enclose herewith.

ט'כו

ב"ה, ימי הסליחות, ה'תשכ"ה
ברוקלין, נ.י.
מר גרשון שי' זפט

שלום וברכה!

לקראת השנה החדשה, שנת השבע שנת השמיטה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה,

הנני שולח לו, ולכל חבריו ומושפעיו שיחיו, ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בברכה.

נ.ב. תקותי חזקה שמאז מכתבו מתחילת הקיץ התקדמו הענינים בהמוסד אשר מכהן שם בתור מדריך חינוכי ומנהל, התקדמות רוחנית והתקדמות גשמית אשר גם לזה זקוקים, כיון שלפעמים הכי קרובות תלוי' בזה ההתקדמות הרוחניות ובפרט המשכת תלמידים טובים.

ובמיוחד על פי המבואר בתורת החסידות החילוק התוכני שבין שני הציוויים: כל מעשיך לשם שמים, ובכל דרכיך דעהו, שהראשון תוכנו שהמעשה הוא רק הקדמה והכנה לענין דקדושה, ולמעלה בקודש היא ההנהגה דבכל דרכיך דעהו, שהמעשה עצמו נעשה קודש. וכיון שנאמר בכל דרכיך דעהו, הרי בודאי שכל ענין גשמי ביכולת האדם לעשותו קודש, אף שמלכתחילה בשטח הרשות נמצא.

שייך לענין זה גם תוכן מכתבי הכללי לראש השנה המצורף בזה, שתקותי שיענין את מר וכ הנלוים אליו וינצלוהו באופן המתאים.

ט'כו
על פי המבואר: ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' עט ובהנסמן בהערה 24.