Igrot Kodesh · Letter 9122

By the grace of Hashem,

11 Nissan 5726,
one hundredth anniversary of the
Hilula* of the Tzemach Tzedek*,
Brooklyn, New York,

To the sons and daughters of Israel, wherever they may be,
may Hashem grant them long life,

I greet you and bless you,

The festival of Pesach*(1) bears the name of the Pesach sacrifice*(2), which prepared, caused(3) and expressed the content of this essential and universally significant event in the life of a Jew — the Exodus from Egypt(2), the time of our freedom(2), the final departure(4) from that land(2) and the attainment of our(2) freedom. Thus, the Torah describes with precision, down to the smallest detail, how the Pesach sacrifice was prepared, offered, and consumed. I will dwell here on one of these details and the teachings it conveys.

* * *

The Pesach sacrifice is a lamb, which constituted the idolatry of Egypt(5). Yet the children of Israel were to make it "a Pesach for Hashem(6)"(2), sacrifice it, then roast it in fire — "its head, its legs, and its innards(7) together(8)"(2). Thus the totality of the idolatry, from its head down to its lowest innards and its legs, including what is merely a means of sustaining and "feeding" it — from head to legs — must disappear. For the "Pesach of Hashem" includes "its head, its legs, and its innards together." All of this is roasted in the same fire(9).

The rejection of idolatry must be complete(2), in all(2) its details(10). Even if one does not serve the head of this idol, taking no account of its understanding and knowledge, but prostrates oneself before its legs — for Egypt(2) itself claims(11) to govern and rule everything — one is lost and one effectively submits to the means employed by idols. The same applies to the individual as well. One form of idolatry is linked to one's head. It consists of making that head and its limited intellect the supreme authority, the final arbiter. There is also an idolatry composed of lower elements, down to the legs, corresponding to the desire to dominate and control one's surroundings. One can also prostrate oneself and deify one's "innards" — one's food and means of sustenance — and know no limit in satisfying them.

It is therefore concerning all of this that a general rule is stated: an insignificant portion(12) of an idol is equivalent to the whole. And what was true when one left Egypt and its abominations remains equally true for our freedom(2) and what enables us to attain it — by becoming(13) "My servant"(2), that of Hashem, by taking the decision, filled with self-abnegation, to be a Jew. In this matter there is no measure, no distinction(14). One does not sacrifice more for the legs and less for the head(15) and what concerns it, because intellectual perception is deemed indispensable. When is it truly a "Pesach for Hashem," with "its head, its legs, and its innards"? When all of this is placed in the same fire, the fire that burns most deeply(16).

* * *

In these days of preparation for Pesach*, the 13th of Nissan marks this year the centenary(17) of the passing Hilula* of the Tzemach Tzedek*. An example of perfection(2) in the fulfillment just described — in the fire of self-abnegation that consumes a Jew with "his head, his legs, and his innards," each day(2), throughout the year — can be found precisely in the Tzemach Tzedek. He united within himself the highest qualities of Tzaddik*, scholar, philosopher, Kabbalist*, halachic decisor, and leader of Israel. His scholarship extended to all domains of the Torah*, its revealed portion and its hidden teachings, its simple meaning, its allusive meaning, its analytical meaning, and its esoteric meaning. Likewise, his conduct — public and private — extended to all domains, material and spiritual, the most important for the Jewish people as well as the most "humble," concerning a single individual. He spread agricultural activity among Jews and obtained from the authorities the means necessary for this(18), and he extended loans to these Jews(19). Furthermore, he strengthened and developed Torah education(20) for the entire Jewish community of Russia. But he also took care to find a teacher for a single Jew.

The Tzemach Tzedek accomplished all of this with the fire of self-abnegation, with all the powers of his spirit and all his means, for the community as a whole and for each individual. Granted, who can compare(…

Notes

(1) The word Pesach means "passing over" or "skipping."
(2) The Rabbi emphasizes the following words: [various terms throughout the letter].
(3) In the sense of precipitating.
(4) Without returning.
(5) The lamb was the deity of Egypt.
(6) Exodus 12:11.
(7) The intestines and the head.
(8) Exodus 12:9.
(9) See also the Zohar, vol. 2, p. 41a.
(10) See Tanya*, ch. 24.
(11) As the verse says: "The river is mine and I made it" (Yechezkel 29:3).
(12) Of the size of an olive, according to the Talmud.
(13) By the act of the Exodus.
(14) See the Tanya, ch. 25.
(15) The opposite is also true: one does not sacrifice more for the head and less for the legs.
(16) The inner divine fire.
(17) The year 5726 marks 100 years since the passing of the Tzemach Tzedek in 5626.
(18) See his Igrot Kodesh*, vol. 1.
(19) From his personal funds.
(20) See his Igrot Kodesh, vol. 1.

ב״ה ,י״א ניסן ,ה׳תשכ״ו

שנת המאה להסתלקות הילולא שלכ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק״ -

ברוקליו ,נ.י.

אל בני ובנות ישראל בכל מקום ומקום

ה׳ עליהם יחיו

שלום וברכה!

חג ה״פסח״ נקרא על-שם -קרבן הפסח ,שהכין ,הביא ,ו)מזה יש

להבין שגם( ביטא את תוכנו של מאורע עיקרי וכללי בחיי עם ישראל:

יציאת מצרים ,היציאה המוחלטת ממצרים ,וזמן חירותנו ,החירות

העצמית שלנו שבאה בעקבותיה .התורה קובעת בדיוק את הפרטים

ופרטי הפרטים כיצד יש להכין את קרבן הפסח ,כיצד יש להקריבו וכיצד

עליו להיאכל.

על אחד הפרטים האלו ואשר יש ללמוד ממנו -אתעכב כאן.

נקרא :שמות לד ,כה .וראה תרגום ירושלמי שם.

על-שם -קרבן הפסח :על דרך השמות :חג המצות ,השבועות ,הסוכות .ובפרט לפירוש

המכילתא )בא יב ,כז( שע״י הקרבן פסח -פסח ה׳ על בתי בני ישראל .ואף שזמן קרבן הפסח

הוא בערב פסח והלילה שאחריו -הרי גם חג השבועות הוא על שם ז׳ שבועות שקדמו לו.

שהבין ,הביא :ראה מכילתא בא )יב ,ו )הובא בפירוש רש״י שם( .יב ,כז( .ובכמה

מקומות.

היציאה המוחלטת :כלשון הכתוב)בא יא ,א( כלה גרש יגרש .וראה ברכות)ט ,ריש עמוד

ב( ונצלתם את מצרים כר .ועד אשר ג׳ פעמים הוזהרו בני ישראל שלא לחזור למצרים

)מכילתא בשלח יד ,יג .ספר המצוות להרמב״ם מצוות לא תעשה מו( .ועיין שער המצות

להאריז״ל סוף פרשת ראה.

הכבש . .״עבודה-זרה״ :שמות רבה פרשה טז ,ג .ובזוהר חלק ג)רנא ,א( :דטלה ..רב

על כל ממנן דאלקים אחרים.

ט׳קכב

נדפסה בספד התולדות אדמד״ר הצמח צדק בתחלתו)שיצא לאור בחורף תשכ׳׳ז בקשר

ל״שנת המאה״ -ודאה אגדות קודש כדך כד עמוד קט ,קטע ״זה עתה נתקבל . .ובמענה

לשאלותיו״( ובהגדה של פסח עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים )קה״ת ,נ.י ,.תנש״א ,כרך ב

עמוד תרי( .תדגום )חפשי( ללשון הקודש נדפס בתורת מנחם -אגרות מלך כדך ב עמוד נד

ואילך.

ונצלתם את מצרים :שמות ג ,כב.

אגרו ת -קוד ש

-מ תו רג מו ת)ט׳קכב(

את קרבן הפסח ,את הכבש ,שהיה ״עבודה זרה״ של מצרים ,היו

צריכים בני ישראל לעשות פסח לה׳ ,לשחטו ,ולאחר מכן לצלותו באש:

״ראשו על כרעיו ועל קרבו״ ,כאחד.

הכל ,למן החשוב ביותר ,הראש ,ועד לפרטים הנחותים ביותר,

הכרעים־הרגלים ,של ה״עבודה זרה״ ,ואף הדברים המהוים רק אמצעים

לקיום ו״הזנת״ ה״עבודה זרה״ -הכל צריך להתבטל ,להיעשות פסח לה׳,

ראשו על כרעיו ועל קרבו ,שכולם ייצלו באותה אש.

ההתנערות מעבודה-זרה צריכה להיות שלמה ,בבל הפרטים .כאשר

האדם אינו עובד אמנם את ה״ראש״ של העבודה־זרה ,החכמה והשכל

שלה אינם קיימים לדידו ,אך הוא משתחוה ל״רגלים״ שלה משום שהן

)לדברי ״מצרים״( דורכות ושולטות על הכל ועל כולם ,הוא מתגמד

ומשתחוה מול האמצעים בהם משתמשת העבודה-זרה.

וכן באדם עצמו; ישנה ״עבודה-זרה״ של ״ראשו״ ,כשהוא עושה את

ראשו ושכלו המוגבל לסמכות הגבוהה והאחרונה; ישנה ״עבודה-זרה״

של דברים נחותים יותר עד ל״כרעיו״ ,תאוות שלטון של השתלטות,

דריכת ורמיסת כל אשר מסביב לו; ועד להאלהת והשתחואה ל״קרבו״,

למזונו ופרנסתו ,כשלמענם אינו נמנע משום דבר,

כלפי כל זה קיים הכלל :משהו מעבודה-זרה -כעבודה־זרה שלמה.

וכביציאת מצרים )ויציאה מתועבות מצרים( -כך גם בחרותנו

החירות לפי המושג שלנו ,המתבטאת ,בהיותנו עבדי ,עבדי הקב״ה,

ראשו . .כאחד :פסחים עד ,א .וראה תוספות דיבור המתחיל נחתך שם .רמב״ם הלכות

קרבן פסח פרק י הלכה יא.

העבודה זרח . .ייצלו :ראה זוהר חלק ג)רנ א ,א( :לבתר דיינין לי׳ בנורא דכתיב פסילי

אלהיהם תשרפון באש.

בכל הפרטים :להעיר מעבודה זרה)מא ,א( :יד ..רגל .ובפירוש המשניות שם :וכן צורת

איזה אבר.

משהו :ראה עבודה זרה)עד ,א( ובירושלמי שם :ולא ידבק בידך מאומה.

פסח לה׳ :בא יב,יא.

ראשו על כרעיו ועל קרבו :שם ,ט.

דכתיב פסילי גו׳ :עקב ז ,כה.

לדברי ״מצרים״ :ראה מכילתא בשלח יד ,ה .זוהר חלק ב ו ,א.

ובירושלמי שם :פרק ה הלכה יב.

ולא ידבק בידך מאומה :פרשת ראה יג ,יח.

בהחלטת מסירת-נפש -להיות יהודי :אין בזה מקום למדידות והבדלים,

מסירת-נפש יתרה כשמדובר בכרעים ופחות מכך כשהדברים נוגעים

לראש ,לענינים שהאדם רוצה לקלטם דוקא באמצעות שכלו .אימתי

״פסח הוא לה״׳י -כאשר ראשו על כרעיו ועל קרבו ,כל־כולו נתון באותה

אש ,אש המקיפה היטב וחודרת עמוק-עמוק.

בתוך ימי ההכנה לחג הפסח ,ביום י״ג ניסן ,חל השתא יום השנה

המאה להסתלקות הילולא של כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק״ .דוגמא של

שלימות ,לפי המובן הנזכר לעיל ,של אש מסירת־נפש המקיפה יהודי

ראשו על כרעיו ועל קרבו כל ימי השנה כולה -אפשר לראות בכ״ק

אדמו״ר ה״צמח צדק״ .הוא איחד בקרבו את הדרגות הנעלות ביותר של

צדיק ,גאון ,חוקר ,מקובל ,פוסק ומנהיג ישראל .כשם שגאונותו הקיפה

את כל פינות התורה ,נגלה ונסתר -בפשט רמז דרוש סוד -כך היתה

הנהגת הציבור והנהגת היחיד שלו בכל הענינים ,גשמיים ורוחניים ,למן

החשובים ביותר לכלל ישראל ועד ל״נחותים״ ביותר של אחד ויחיד; למן

הפצת עבודה חקלאית בין יהודים והשגת ההנחות הדרושות מהשלטון

ועד להשגת הלוואה ליהודי; למן הבטחת וחיזוק החינוך התורני לכלל

ישראל ברוסיה ועד להבטחת ״מלמד״ ליהודי בודד.

ואת כל זה עשה באש מסירת-נפש ,בכל כוחות נפשו ובכל אשר לו -

עשה כך הן לכלל והן לפרט.

המתבטאת . .עבדי :להעיר משמות רבה )פרשה ג ,ה( על הפסוק בהוציאך גו׳ באיזה

זכות כו׳ תעבדון כו׳.

אין בזה מקום . .והבדלים :להעיר מדין גרות)שהתחילה במצרים( שמודיעין אותו קלות

וחמורות)יבמות מו ,א .מז ,א(.

מטירת־נפש יתרה . .ופחותה יותר ובד :ראה דיבור המתחיל אני ישנה )בספר

המאמרים תש״ט עמוד קיט ואילך(.

המקיפה . .עמוק־עמוק :וכהציווי אל תאכלו ממנו נא.

יום השנה המאה :ראה תורת חיים )לאדמו״ר האמצעי( דיבור המתחיל ויהיו חיי שרה

מאה שנה וביאורי הזוהר שם .אור התורה לאדמו״ר הצמח צדק דיבור המתחיל זה.

על הפסוק בהוציאך גר :שמות ג ,יב.

אל תאכלו ממנו נא :בא יב ,ט.