Igrot Kodesh · Letter 9144

By the grace of Hashem,

26 Iyar 5726,
Brooklyn, New York,

To the great Rav, distinguished and pleasant Chassid*,
who fears Hashem, dedicates himself to communal needs,
Rav Asher Abramson[1],

I greet and bless you,

I reply to your letter of 12 Iyar[2], with what was enclosed. You ask my opinion regarding the teaching referred to as "general, religious and moral education"[3], which has been introduced by the authorities. You raise, in this regard, two questions:
1. Is this teaching harmful to the minds of Jewish children?
2. Does the Halachah* obligate going to court regarding this matter?

1. It is quite evident that this teaching, as presented in the enclosed pamphlet, falls under the prohibition of the great master, the Rambam*, in his Yad HaChazakah*, in the second chapter of his Laws of Idolatry[4]. And this prohibition is of Torah origin, in accordance with the well-known halachic ruling[5] that Christians are idolaters. This means not only that such study is harmful to Jewish children, but, moreover, that it constitutes an idolatrous practice, of which even the most peripheral aspects are particularly severe. All the more so is this the case regarding the prohibition itself.

2. What has just been said leads to an immediate conclusion: the Halachah does indeed obligate going to court regarding this matter and doing everything possible, through all legal means, to abolish this decree. Without a doubt, if the situation is presented as it is, with the necessary firmness, the argument will be accepted, for this concerns the religious sentiment, the immense faith of our people, the children of Israel, for which they have offered their lives in every generation. Indeed, all the nations of the earth, particularly the enlightened nations in democratic countries, have come to recognize that the children of Israel cannot be compelled to apostatize, Heaven forbid, nor even to be made to suffer, to be persecuted, or to be prevented from observing their religion.

Given the obvious nature of all this and the urgency of the matter, I will limit myself to these few lines — few in number given the importance of the issue. With my respects and my blessing, and for good tidings regarding all that has just been said,

M. Schneerson,

Notes

[1] Of Sydney, Australia. See, regarding him, letter no. 7803.
[2] See Likkutei Sichot, vol. 37, p. 198.
[3] In English in the original: "general, religious and moral education."
[4] At paragraph 2.
[5] See the Rambam, Laws of Idolatry, ch. 9 §4, and the commentary on the Mishnah, Kafah edition, on tractate Avodah Zarah*, ch. 1, Mishnah 3.

ט'קמד

ב"ה, כ"ו אייר ה'תשכ"ו
ברוקלין, נ.י.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ וכו'

מוה"ר אשר שי' אברמסון

שלום וברכה!

במענה למכתבו מי"ב אייר, עם המצורף אליו, בו שואל חוות דעתי בנוגע לימוד שקוראים general religious and moral education שהנהיגה הממשלה, ובזה שתי שאלות:

א. אם לימוד זה מזיק לנפשות ילדי ישראל?

ב. ואם מחוייבים ע"פ הלכה לבא במשפט בזה?

א. מובן שלימוד זה (כפי המבואר בחוברת המצורפת) איסורו בכלל בדברי המורה הגדול הוא הרמב"ם ביד החזקה שלו, הלכות ע"ז פרק שני , ואיסורו - איסור מן התורה,

על פי פסק הדין הידוע, אשר נוצרים הם עובדי עבודה זרה.

מזה מובן שלא רק שהלימוד מזיק לילדי ישראל, כי אם עוד שהוא ענין בהלכות עבודה זרה, שאפילו אביזרייהו שלהם חמורים ביותר, ועל אחת כמה וכמה איסור ממש.

ב. מהאמור מסקנה מידית אשר מחוייבים על פי ההלכה לבוא במשפט בזה, ולעשות ככל האפשרי, בכל הדרכים החוקיים לבטל גזירה האמורה. ובודאי כשיסבירו המצב לאמתתו ובתוקף הדרוש, תקובל הטענה, כיון שהענין נוגע ברגש הדתי ואמונת איתן של עמנו בני ישראל, עליהם מסרו נפשם במשך כל הדורות, עד אשר כל עמי הארץ, וביחוד העמים הנאורים בארצות דמוקראטיות, הכירו שאין להכריח את בני עם ישראל לעבור על דתם ח"ו, ואפילו לא לנגשם ולהצר עליהם ולהקשות להם קיום שמירת דתם.

לפשיטות הדבר ולדחיפת הענין, אסתפק בשורות אלו המעטות בכמות לפי ערך הענין.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל האמור

מ. שניאורסאהן
ט'קמד
נדפסה בלקו"ש חל"ז ע' 198, והושלמה ע"פ העתקה.

מוה"ר אשר שי' אברמסון : סידני. אגרות נוספות אליו לעיל חכ"א ז'תתג, ובהנסמן בהערות שם.

general religious and moral education: חינוך כללי, דתי ומורלי. פרק שני : הלכה ב.

פסק הדין הידוע : רמב"ם הל' ע"ז פ"ט ה"ד. פיה"מ (הוצאת קאפאח) לע"ז פ"א מ"ג.