Igrot Kodesh · Letter 9235

[16 Marcheshvan* 5727]

I reply[1] to the contents:[2]

A) First, as regards yourself personally, you are considering leaving the rabbinate.[3] May Hashem preserve you from such thinking, for we mourn those who have left us[4] in our time, and I permit myself to include you among those who mourn.[5] If you are thinking of assuming both[6] simultaneously, you must take into account from the outset that the commercial activity you describe has no end — either in time or in the subjugation of thought — and it holds a particular attraction, since a person appreciates what is new. You must therefore ask yourself whether you will be able to restrain yourself, to the extent necessary. Likewise, you must consider the effect — and its intensity — that this will have on the members of the community when it becomes known, for it cannot be otherwise.[7] It is merely a matter of time, and the delay will be relatively short.[8]

B) For obvious reasons, Chabad* men devoted themselves to the school for Torah study and vocational training[9] only in an accessory and secondary manner to the Chabad* Yeshiva* — meaning that when a Yeshiva exists in a certain place and, after a time, it is observed, even with a critical eye, that a particular student can no longer remain there, the administration of the institution he attends then has the duty to save him from the outside — for example, by offering him a school that devotes part of its day to the study of a trade.[10]

C) Regarding the establishment of a Yeshiva*,[11] our Sages say: "He shall enlarge the Torah and glorify it."[12] In the present case, however, it will result in disputes.[13] It is therefore not justified and holds no interest, as you yourself write.

Notes

[1] This letter is addressed to Rav Hillel Medalyé and was written directly on his letter dated the Sunday of the Parshat Chayei Sarah* 5727. See, regarding him, letters no. 8895, 9255 and 9349. See also the Tzaddik LaMelech*, vol. 7, p. 352.
[2] Of the two letters written to the Rabbi by Rav Medalyé.
[3] Until 5726, Rav Medalyé was the rabbi of Leeds, England. Then, that same year, he became the rabbi of Antwerp, Belgium.
[4] This expression is a paraphrase of the Mechilta* and Rashi's commentary on the verse Yitro 18:2.
[5] A person cannot therefore himself adopt a conduct he deplores when he observes it in others.
[6] Combine rabbinic duties with a commercial activity.
[7] It will not be possible to conceal this commercial activity or to engage in it without anyone in the community knowing about it.
[8] Until everyone knows about it.
[9] Rav Medalyé wished to found in Antwerp a Yeshiva in which diamond-cutting would also be taught, in keeping with the dominant professional activity of that city. The Rabbi thus responds that the establishment of the vocational school of Kfar Chabad* was not a primary Chabad objective.
[10] This is an alternative solution and not an end in itself.
[11] Rav Medalyé was informing the Rabbi of the proposal by Rav Saadya Liberov, the Rebbe's emissary to Antwerp since 5725, to establish a Yeshiva there. This proposal is independent of the previous one, and the Yeshiva envisaged by Rav Liberov had no vocational character whatsoever.
[12] According to the statement of the Rambam*, laws of Torah study, end of chapter 2, and the Shulchan Aruch*, Yoreh De'ah*, at the end of chapter 245 — meaning that, generally speaking, such an accomplishment is positive.
[13] Other Yeshivot already existing in the city.

ט'רלה

[ט"ז מ"ח, ה'תשכ"ז]

ובמענה לתכנם : א) בענין הפרטי - לצאת משטח הרבנות - ח"ו וח"ו לחשוב עד"ז. ועל הראשונים שעזבו (בתקופתנו) אנו (כי מרשה אני לעצמי לכוללו גם הוא באלה ה) מצטערים וכו'.

באם באופן דהא והא איתנהו בי' - יש להביא בחשבון מלכתחילה דענין מסחרי כיו"ב שכותבו - אין לו קצבה בזמן ובהשתעבדות המחשבה יש לו כח מושך מיוחד (דחידושא חביבי לאדם) כו'. וצ"ל השערה בעצמו היוכל להגביל עצמו בכ"ז כפי הדרוש.

כן צ"ע אופי הרושם על הבעה"ב ותקפו בהודע הענין (דא"א בלאה"כ, ואינו אלא מחוסר זמן (קצר לפי ערך) עד שיתפרסם).

ב) בי"ס (לתורה ו)למלאכה - (מטעמים מובנים) אנשי חב"ד עסקו בזה רק כתוספת וכטפל לישיבת חב"ד, היינו במקום שישנה ישיבה, ולאחרי משך זמן - נראה לכל (אפילו למבקר וחושד) אשר תלמיד פ' ופ' אין ביכולתם להמשיך עוד בישיבה, אזי חובת הנהלת המוסד בו נמצאים-לומדים להצילם מיציאה לחוץ ע"י בי"ס שמקצת היום לומדים בו למלאכה וכיו"ב.

ג) יסוד ישיבה - הרי אף שאמרז"ל על כגון דא יגדיל תורה ויאדיר - בנדו"ד ה"ז ענין של מחלוקת וכו' וכו' - ובמילא (ככתבו) אין זה כדאי וענין.

ט'רלה
נדפסה, בצירוף צילום כתי"ק, ב"צדיק למלך" ח"ז ע' 352.

האגרת היא אל מו"ה הלל מדליה, ונכתבה על גליון מכתבו מיום א' חיי שרה תשכ"ז.

אגרות נוספות אליו - לעיל חכ"ג ח'תתצה, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ט'רנה. ט'שמט.

לתכנם : של שני מכתביו.

לצאת משטח הרבנות : עד שנת תשכ"ו הי' רבה של ליעדז באנגליה, ובשנת תשכ"ו נתקבל לרבנות באנטווערפן.

ועל הראשונים .. אנו .. מצטערים : ע"פ מכילתא ופרש"י יתרו יח, ב.

בי"ס (לתורה ו)למלאכה : שרצה לייסד באנטווערפן ישיבה שילמדו בה גם אומנות לטישת אבנים, הנפוץ במדינה הזאת.

יסוד ישיבה : שכתב על הצעת מו"ה סעדי' ליברוב (שהגיע לאטווערפן בשליחות רבינו בשנת תשכ"ה) ליסד ישיבה באנטווערפן.

שאמרז"ל .. יגדיל תורה ויאדיר : רמב"ם הל' ת"ת ספ"ב. שו"ע יו"ד סוסרמ"ה.