Igrot Kodesh · Letter 9237

[End of Marcheshvan* 5727]

I reply to the questions you posed to me[1] in your letter, although my time does not permit me to develop the different points at length:

1) It has been said many times that the simplest example illustrating foreknowledge and free will[2] is the following. A man who predicts the future does not contradict the free will of the person concerned by this prediction. More precisely, he has nothing to do with this free will. In another formulation: compulsion contradicts free will, but not[3] foreknowledge.

2) Consequently, one cannot say that it is divine providence or foreknowledge that manifests itself at the very moment of the action.

3) Every detail — including that which concerns the mineral — has its place in the global Divine Plan.[4] This can be justified by means of a simple[3] idea. Thus, the slightest[3] change, in whatever place, will have identifiable consequences throughout the entire world, for its existence constitutes one single entity.

4) According to the Guide for the Perplexed*[5] and all[3] the philosophers of Israel, Divine Providence bears only upon man. Nevertheless, one can see no contradiction in this,[6] for everything that befalls minerals, vegetables and animals also influences man. For all that, the various aspects concerning them are not the object of providence, since man's providence can encompass[3] many[3] events. For Hashem,[3] it matters not therefore which elements will be combined and how the final sum will be obtained — this is quite obvious. A concrete[3] example can be cited: the actuarial basis of insurance companies.[7] This is clear.

Notes

[1] This is a response by the Rabbi, written directly on a letter from Rav Yaakov Immanuel Schochat, dated 11 Cheshvan* 5727. See, regarding him, letter no. 7065. See also the Nelcha BeOrchoteiv*, p. 202.
[2] Hashem's prior knowledge of the decision man will take does not undermine the latter's free will.
[3] The Rabbi underlines the words: "but not," "simple," "slightest," "all," "encompass," "many," "for Hashem" and "concrete."
[4] The Chassidic discourse entitled "Therefore they shall say," from 5696, published in the Sefer HaMaamarim* 5696, p. 120, explains: "The specific movement of a particular creature has an impact on the entire creation in its totality."
[5] See, on this matter, letter no. 94.
[6] With the conception of the Baal Shem Tov* according to which Providence bears equally upon the most insignificant point of creation.
[7] For which it matters only to have the sum to compensate the person who has suffered a loss. It matters not, on the other hand, from whose premiums this sum is constituted.

ט'רלז

[שלהי מ"ח תשכ"ז]

לשאלותיו במכ' הנ"ל ואין הזמ"ג כלל להאריך:

1) נדבר כ"פ שהדוגמא הכי פשוטה בהבנת "ידיעה ובחירה" - אדם יודע עתידות אינו בסתירה כלל (יותר נכון - אי"ז שייך כלל) להבחירה (החפשית) של הידוע. בסנגון אחר: סתירה לבחירה - הכרח, ולא - ידיעה.

2) מזה מובן שאין זה כלל ענין ההשגחה (או הידיעה) שבשעת מעשה.

3) איך שכל פרט ואפי' שבדומם - נוגע לכוונה הכללית - יש להסביר גם ע"פ המובן בפשטות - שאיזה שינוי שיהי' באיזה מקום שיהי' - תוצאותיו ניכרות בכל העולם כולו - כיון שכולו מציאות מאוחדת היא.

4) לשיטת המו"נ וכל חוקרי ישראל דאין השגח"פ כ"א באדם כו' - יש לתרץ דל"ק הנ"ל דכל המאורעות שבדצ"ח משפיעים גם על האדם ובכ"ז אין הפרטים מושגחים - כי על האדם משפיע הסה"כ של כמה מאורעות, ולדידהו אין נפק"מ למע' מאיזה חלקים ואיך יתקבץ הסה"כ. וק"ל. דוגמא מוחשית : יסודי חשבונות חברות הביטוח. וק"ל.

ט'רלז
נדפסה ב"נלכה באורחותיו" ע' 202, בצירוף צילום כתי"ק, על גליון מכתבו של מו"ה יעקב עמנואל שי' שוחאט מיום י"א חשון תשכ"ז. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ט ז'סה, ובהנסמן בהערות שם.

ידיעה ובחירה : ראה גם לעיל חי"ח אגרת ו'תשמא. חכ"ג אגרת ח'תשח*, ובהנסמן בהערות שם.

שכל פרט .. נוגע לכוונה הכללית : המבואר בד"ה על כן יאמרו תרצ"ו (סה"מ תרצ"ו ע' 120): דתנועה פרטית דנברא פרטי הרי יש לו יחס כללי לכללות כונת הבריאה.

לשיטת המו"נ וכל חוקרי ישראל : ראה לעיל ח"א אגרת צד. וש"נ.

אף שאינם מדברים כו': וכדיוק הל' אכל בי עשרה. וראה תניא ספי"א. ולהעיר מירוש' עירובין ספ"א (ובקה"ע שם). ואף דבנדרים (ה, א) אמרינן והוא דתנו כו' (שצ"ל ראוין לדבר ד"ת) - שאני התם דבעינן חשיבות (דב"ד) נוסף על הענין דשכינתא שריא, ולרמב"ם (הל' ת"ת פ"ז הי"ב "אפילו שלשה") זהו העיקר.

כביאור כו': ס' המאמרים תש"ט ע' 75.

------------------------