Igrot Kodesh · Letter 9279

[Shevat* 5727]

You allude to your settling in our Holy Land* — may it be restored and rebuilt. My answer to this question has already been given[1], based on the halachic* decision of the great authorities of Israel, and it is well known. Indeed, anyone who has the possibility of dedicating himself to communal needs, animated by fear of Hashem — particularly in the domain of education based on sacred values — and who abandons "the poor of his city"[2] and of his country, even with the objective just described, is a deserter abandoning the front — the front of the battle against total assimilation, Heaven forbid. For there is indeed a situation of danger here. Now, in such a case, even if there is the slightest doubt, one has the right to transgress Yom Kippur* and the holy Shabbat*[3]. How much more is this so when the possibility of salvation is a near-certainty, as the experience of the past allows one to establish. This is self-evident.

Notes

[1] See, on this subject, letter no. 8398.
[2] According to the expression of tractate Bava Metzia* 71a.
[3] According to tractate Yoma* 83a.

ט'רעט

[שבט ה'תשכ"ז]

לכתבו ע"ד העקתה לאהקת"ו - כבר מלתי אמורה ומפורסמת (מיוסדת על פס"ד גדולי ישראל) שכל מי שביכולתו לפעול בצ"צ ביר"ש ובפרט בשטח החינוך עטה"ק ועוזב "עניי עירו" ומדינתו (אפילו בשביל ענין כהנ"ל) - ה"ז עריק ונוטש את המערכה, מערכה במלחמת הטמיעה ר"ל ממש, היינו פקו"נ. ובפקו"נ הרי אפילו בספק וס"ס מחללין את היוהכ"פ והש"ק וכו' ועאכו"כ כשקרוב לודאי (על יסוד הנסיון בעבר) שיציל. וק"ל.

ט'רעט
כבר מלתי אמורה ומפורסמת : ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'שצח. ועוד.

עניי עירו : ראה ב"מ עא, א.

אפילו בספק וס"ס מחללין את היוהכ"פ והש"ק וכו' : יומא פג, א ואילך.