Igrot Kodesh · Letter 9298

By the grace of Hashem,

Brooklyn, New York,

I greet and bless you,

Regarding the question you raise about the status of Jews who sever themselves from the Jewish people[1]: the Torah* itself addresses this, in the passages of Acharei Mot and Kedoshim[2]. There it speaks of those who violate the Torah's fundamental laws and become estranged. Nevertheless, even they retain a bond with the Jewish people that can never be entirely severed, as is established in Halacha* and in the deeper dimensions of the Torah.

As for those who go so far as to refuse even the title of Jew[3]: even in such cases, the soul retains its essential connection to its Divine source. This is explained in the Tanya* at chapter 4 and in the Rambam's* explanation at the beginning of the second chapter of the Laws of the Foundations of the Torah[4].

The practical implication is that one must never give up on any Jew, however far he or she may appear to have strayed. The approach of reaching out with love, without judgment, is the correct one — and it is the approach of our generation.

Regarding the Midrash* sources you cite: see the Midrash Esther Rabba, chapter 9, paragraph 4 and chapter 10, paragraph 4[5], which are relevant to this question.

P.S. Of course, you may make use of my letter and my position on this matter if you see fit. I will add that Dr. Chaim Chamiel, whom you mention in your letter, is, it seems to me, someone who sent me his books and with whom we correspond. I have heard much about his warm attitude toward Torah and Mitzvot*.

Notes

(1) See Likutei Sichot, vol. 22, p. 339.
(2) Acharei Mot 18:28. Kedoshim 20:22.
(3) Those who refuse even the title of Jew.
(4) According to the Tanya, chapter 4, and the Rambam's explanation at the beginning of the second chapter of the Laws of the Foundations of the Torah.
(5) See Midrash Esther Rabba, chapter 9, para. 4 and chapter 10, para. 4.

ט'רחצ

ב"ה, פורים דשושן, ה'תשכ"ז
ברוקלין, נ.י.
מר דוד שי' רוקח

שלום וברכה!

הנני לאשר קבלת מכתבו מיום ה' אדר ב', עם המצורף אליו, בו כותב אודות משרתו בדרום אפריקה, התנאים שהיו בזה, והמצב עתה, ומסיים בשאלה האם ישאר במקומו עתה או יחזור ארצה.

והנה מפורסם בכלל, ובפרט להמתבוננים במצב עמנו בני ישראל בכל מקום שהם וביותר בתפוצות, אשר הבעי' החיונית והעיקרית בנוגע לקיום עמנו הן בתפוצות והן בארצנו הק' ת"ו, היא בעית החינוך של הדור הצעיר, שיהי' חינוך יהודי מסורתי, מיוסד על תורת עם ישראל ומצותי', מצות מעשיות בחיי היום-יום. ודלא כדעת הטועים שזה נוגע יותר בחו"ל ופחות בא"י או לא נוגע שם כלל, כי גם שם הבעי' חיונית היא, והיא הנותנת תקוה לקיום היעוד אשר לא תקיא הארץ את יושבי' ח"ו. ובכללות הנקודה היא שמפני חטאינו (הסיבה) גלינו מארצנו (המסובב), והתקוה היחידה לסלק את המסובב היא אך ורק על ידי סילוק הסיבה, וק"ל. ובודאי לדכותי' דמר שלא מכבר הי' באה"ק ת"ו וראה מקרוב תופעת הכנענים והיורדים והחלוניים וכו' האריכות אך למותר. ורק להוסיף, אשר חינוך בני ישראל בגולה חיוני הוא גם לקיום בני ישראל בארץ ישראל. ולא רק מנקודת העלי' והמגבית וכולי, שזה רואים במוחש בעיני בשר, אלא גם מנקודה פנימיית שגם היא עיקרית, והיא מפני שכל עם ישראל גוף אחד הוא, וחיזוק חלק אחד מהגוף, או ח"ו חלישותו, משפיע על כל חלקי הגוף.

מהאמור למעלה מובנת גם עמדתי בנוגע לבעי' שלו, שהרי עבודתו החינוכית במקומו עתה - היא בבחינת מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים ולכן חובתו הקדושה להמשיך בזה. וזכות הרבים מסייעתו שיוסיף בפעולתו להחדיר בתלמידים אהבת השם ויראת השם, שהן המקור והשורש לקיום מצוות עשה ולא תעשה בחיי היום-יום, כולל התמדה ושקידה בלימוד התורה, תורת חיים. ויהי רצון שיצליח בזה הלוך ומוסיף ומתוך שמחה וטוב לב.

והרי הזמן גרמא, ימי הפורים האלה, ובמיוחד על פי סיפור חכמינו ז"ל שביטול גזירת המן היתה על ידי תינוקות של בית רבן שנתחנכו על ידי מרדכי ברוח של מסירות נפש על התורה והמצוה.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל האמור

מ. שניאורסאהן
נ.ב. מובן שברשותו להודיע על דבר מכתבי וחוות דעתי שלי בהאמור באם ימצא לנכון.

ועוד להעיר אשר הד"ר חיים שי' חמיאל שמזכירו במכתבו כמדומה הוא הוא אשר שלח אלי ספריו ועומדים אנו בקישור מכתבים, ושמעתי רבות על דבר יחסו הלבבי לתורה ולמצותי'.

ט'רחצ
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 339, והושלמה עפ"י צילום האגרת.

לקיום היעוד : אחרי יח, כח. קדושים כ, כב.

שהן המקור והשורש לקיום מצוות עשה ולא תעשה : תניא פ"ד. פירוש לרמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ב.

סיפור חכמינו ז"ל : ראה אסת"ר פ"ט, ד. פ"י, ד. ועוד.