Igrot Kodesh · Letter 9323

You write to me[1] about the Shoah*[2] and you ask a terrible question: how to understand it, how to accept it? It is true that from the perspective of a human being of flesh and blood, what happened is extraordinary and therefore calls for an extraordinary question. However, if one meditates, even briefly[3], on the content of this question — which amounts to asking: "Will the Judge of the entire earth not act justly?"[4] — one will say to oneself that there is absolutely no[3] difference between the most massive Shoah and the smallest injustice, which is nonetheless, in the expression of our Sages[5], "suffering without any sin having been committed," whether it befalls a single individual or an immense community, Heaven forbid.

This is, in fact, the following alternative that presents itself. If there is "no judgment and no judge"[6], what is the point of asking this question or seeking "logic," justice, and order in this event, when total disorder[3] prevails? It must therefore be that this place has a Master, in the fullest sense of the word, in the most perfect way, and thus it is quite evident[3] that the slightest detail concerning it is precise, entirely in conformity with justice and righteousness, and that an injustice multiplied six million times is only a quantitative change, but not[3] a qualitative one.

It is likewise quite evident that what has just been said is in no way a response[3] to the question that was asked. I only want to explain that those who justify their "revolt" against the Master of the worlds, Heaven forbid, by citing the Shoah are making an argument devoid of the slightest[3] foundation, logic, or rationality, as I have just shown. "Why is the way of the wicked prosperous?"[7] is a very ancient question, dating from the time of Moses, our teacher[8], who[9] "received the Torah at Mount Sinai and transmitted[3] it" to the end of all generations. Therefore, this question was already being asked before the Shoah, and if, for whatever reason, one was not troubled, at the time, by the success of the wicked, and if one lived one's life according to the teachings of the Torah, given by Hashem, there is no reason, no justification to change one's attitude after the Shoah, even if the angel Michael*, protector of Israel[10], would find extenuating circumstances by arguing that after the Shoah, "the person who suffers is no longer truly himself"[11], since his family was affected and the number of victims is terrifying, even though the qualitative aspect remains strictly[3] identical.

I add that the destruction of the First Temple was comparable to the Shoah, that the destruction of the Second Temple was even greater, and that the Middle Ages surpassed all of that. During the Crusades, the Jews, according to natural means, had no way out. Yet it is surprising to observe, precisely in these three periods, the development[3] that the Oral Law underwent in its various phases. Thus, not only was the practice of the Torah* and the Mitzvot* not diminished — Heaven forbid — but on the contrary, the motto was then, according to the expression of the members of the Great Assembly[10]: "make a fence[3] around the Torah." Again, as I said, this does not answer the question arising from the pain of a broken heart, but, as I have repeatedly emphasized, it is not rational for a creature to question the attitude of the Creator, for there is no common measure between them, any more than between created logic and the logic of the Creator[12]. This can be inferred from the attitude of a child, who would not be expected to question the behavior of a great sage who has already reached a certain age, even if beforehand that sage had himself been a small child, even if that child could in turn become a great sage, in due course, perhaps even greater than the one he is questioning. How much more so is this the case for what is the subject of our discussion, as is quite obvious.

You ask me where you should settle in the future. It is clear that comfort and the ability to obtain it when one reaches a certain age are more common, more systematic, and more tranquil in the United States than in other countries. If you seek the company of educated people — even though culture on its own[3], considered in an "independent" manner, is a misfortune, as the Shoah proves — along with an atmosphere of Torah, there are not many other alternatives than New York, where two and a half million of our brothers, the children of Israel, reside, may Hashem multiply them. Nevertheless, in any place[3], an effort of searching is necessary, and this is the case here as well.

Notes

[1] This letter is addressed to a woman. See the Likkutei Sichot*, vol. 33, p. 260.
[2] See, notably, on this subject, letter no. 8969, the talks of Simchat Torah* 5731 and 11 Nissan 5733, Emunah U-Mada, from p. 115, and the Likkutei Sichot, vol. 21, from p. 397.
[3] The Rabbi underlines the words: "briefly," "none," "total disorder," "it is quite evident," "but not," "response," "slightest," "transmitted," "strictly," "development," "fence," "on its own," and "in any place."
[4] Vayeira 18:25.
[5] In tractate Shabbat 55a.
[6] According to the expression of the Midrash* Vayikra Rabbah, at the beginning of chapter 28.
[7] Yirmiyahu 12:1.
[8] According to tractate Berakhot 7a.
[9] According to tractate Avot*, at the beginning of chapter 1.
[10] See the Pesikta Rabbati, chapter 45, paragraph 10, and the Midrash Shemot Rabbah, chapter 18, paragraph 5.
[11] According to tractate Bava Batra 16b.
[12] See, on this subject, letter no. 9124.

ט'שכג

[כ"ח אייר, תשכ"ז]

...לתוכן מכתבה, אודות השואה וכו', ובקושיא המדהימה: מהו הפירוש והביאור בזה וכו' וכו'.

הנה אף שמנקודת רגש בן אדם, בשר ודם, זהו ענין היוצא מן הכלל לגמרי, ובמילא גם הקושיא בזה, יוצאה מן הכלל לגמרי,

אבל בהתבוננות, גם קלה , בתוכן הקושיא, שנקודתה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", הרי אין כל נפק"מ בזה בין שואה הכי גדולה, לעול הכי קטן, ובסגנון חז"ל "יסורים בלא עון", בנוגע לאיש אחד, או לצבור הכי גדול - ר"ל.

דממנ"פ: באם לית דין ולית דיין, אין להקשות, או לחפש "הגיון" וצדק וסדר במה שקרה במקום הפקר גמור ; וכיון שיש בעה"ב לבירה זו, בעה"ב במלא מובן המלה בתכלית השלימות, הרי פשוט - שגם פרט הכי קטן צריך להתאים ולהיות בתכלית הצדק והיושר, ועול הנכפל לשש מיליון פעמים, הרי זה משנה הכמות ולא האיכות.

מובן ג"כ, שאין בהאמור תירוץ על הקושיא, ומה שבאתי להעיר בזה, שכל אותם המצדיקים את "המרידה" שלהם ברבון העולמים ר"ל וכו' מפני השואה וכו', אין לזה כל יסוד והגיון ושכל, וכנ"ל. ו"מדוע דרך רשעים צלחה", קושיא נושנה היא, מימות משה רבנו, אשר הוא שקבל תורה מסיני, ומסרה וכו' ועד סוף כל הדורות, ולכן גם לפני השואה, צריכים היו לעמוד בתמי' האמורה, ובאם מאיזה טעם שיהי', הצלחת הרשע לא בלבלה אותם, לפני השואה, וחיו חייהם ע"פ הוראת התורה הנתונה מאת הקב"ה, הרי גם לאחרי השואה, אין כל הגיון וסיבה לשנות בזה [אף כי מיכאל שרם של ישראל, ילמד זכות, שלאחרי השואה, אין אדם נתפס על צערו, שנגע במשפחתו, ושהי' זה בכמות מבהילה אף שאותה האיכות ממש ].

ועוד להוסיף אשר בדוגמת השואה, הי' בחורבן בית ראשון, וביתר שאת - בחורבן בית שני, וביתר שאת - בימי הבינים, שבדרך הטבע לא הי' מנוס לבנ"י בעת מסעות הצלב, וכו'.

ונפלא הדבר, שדוקא בשלש תקופות אלו האמורות, היתה פריחת תורה בעל פה (בשלבי-ה השונים), אשר לא רק שלא הקילה ח"ו בעניני תורה ומצותי' - אלא אדרבה, הסיסמה היתה, ובלשון אנשי כנסת הגדולה, עשו סייג לתורה.

כנ"ל - גם בזה אין תירוץ על הקושיא (הבאה מתוך כאב לב נשבר). וכבר מלתי אמורה וכ"פ, שבכלל אין מקום בהגיון לקושיא מנברא על בורא, שהרי אין כל ערך ביניהם, ובמילא גם לא בשכל הנברא ל"שכלו" של הבורא.

ומכש"כ וק"ו, מילד קטן, שאין כל מקום שיקשה על הנהגת חכם גדול בא בשנים, אף שלפני זמן מה - גם חכם זה, הי' ילד קטן, והילד קטן באפשרותו להעשות חכם גדול, ואולי עוד יותר גדול, מזה שמקשה עליו, וק"ל.

לכתבה אודות מקום הסתדרות בעתיד - בודאי שהנוחיות ואופני הסתדרות לאישים בגיל מסוים - מצויים יותר בארצה"ב מאשר במדינות אחרות ובסדר יציב יותר, ובמנוחה יותר. ובנוגע לסביבה של אנשי תרבות (ואוי ואבוי לתרבות בפ"ע , "עצמאית" - ושואה הנ"ל תוכיח) ואוירה של תורה וכו' - אין אפשריות גדולה מאשר בניו יארק מקום שני מיליון וחצי מאחב"י כן ירבו. אלא שבכל מקום צריך חיפוש וכו' וגם כאן כן הוא.

ט'שכג
נדפסה בלקו"ש חל"ג ע' 260.

אודות השואה : ראה גם לעיל חכ"ג אגרת ח'תתקסט. שיחות: שמח"ת תשל"א; י"א ניסן תשל"ג (אמונה ומדע ע' 115 ואילך). לקו"ש חכ"א ע' 397 ואילך. ועוד.

השופט כל הארץ לא יעשה משפט : וירא יח, כה.

ובסגנון חז"ל "יסורים בלא עון" : שבת נה, סע"א.

לית דין ולית דיין : ויק"ר רפכ"ח.

מדוע דרך רשעים צלחה : ירמי' יב, א.

קושיא נושנה היא , מימות משה רבינו : ראה ברכות ז, א.

שקבל תורה מסיני , ומסרה וכו' : אבות רפ"א.

מיכאל שרם של ישראל , ילמד זכות : ראה פסיקתא רבתי פמ"ה, יו"ד. שמו"ר פי"ח, ה.

אין אדם נתפס על צערו : ראה ב"ב טז, ב.

ובלשון אנשי כנסת הגדולה : אבות שם.

לקושיא מנברא על בורא : ראה גם לעיל אגרת ט'קכד, ובהנסמן בהערות שם.